שלושה מספרים מפריעים את שנתם של מנהיגיה הכלכליים של סין: 65.4 מיליון; 28.7 מיליארד דולר ו-2.45 טריליון דולר. אלה הערכותיו של חוקר בממשלת סין לגבי מספר הדירות העומדות ריקות בסין, שרבות מהן נרכשו כהשקעה ספקולטיבית; עודף הסחר של סין ביולי; ויתרות המט"ח של הבנק המרכזי, שנצברו בעקבות דיכוי שערו של היואן, המטבע המקומי.
יחד מציגים שלושת המספרים האלה את עיוותיה של כלכלה, שמעניקה יחס מועדף להשקעות באמצעות דיכוי עלותו של ההון ושל תשומות אחרות, על חשבונם של הצרכנים, שכוח הקנייה שלהם מדוכא באמצעות שכר נמוך וריבית נמוכה על פיקדונות.
מאחר שסין לא מצליחה למכור את סחורותיה בבית, ליד מפעלי הייצור שלה, היא מייצאת את התפוקה שלה. מודל זה תידלק 30 שנה של צמיחה כלכלית רצופה, שהזניקה את סין מעל לדירוג הגודל הכלכלי של יפן, למקום השני מבין הכלכלות הגדולות בעולם - אחרי ארה"ב. ואולם גם הממשל בבייג'ין מסכים שהנוסחה לא תאריך ימים: סין צריכה להסתמך יותר על הוצאות משקי בית, במיוחד לאור העובדה שעתיד היצוא שלה מתקדר לנוכח הידוק החגורה במערב, במאמץ לקצץ בחובות העודפים.
כפי שטענו בעבר, מומחים רבים בטוחים שגישתה המעשית של סין תוביל לשינוי הנדרש בעשור הקרוב, והוא יביא למודל כלכלי חדש המעוגן בצריכה עירונית, בשיפור טכנולוגי ובתפקיד גדול יותר של כוחות השוק.
הספקנים מסתייגים משתי סיבות: הראשונה היא שסין חיכתה זמן רב מדי לגמול עצמה מיצוא עתיר השקעות. השנייה היא שהמפלגה הקומוניסטית שבשלטון לא תצליח לגבור על בעלי האינטרסים הרבים המתנגדים לשינוי.
"חוסר האיזון לא יוכל להימשך ככה עוד 10 שנים. זה פשוט בלתי אפשרי", אומר מייקל פטיס, פרופסור למימון באוניברסיטת פקינג. הוא אומר כי הלחץ להביא לשינוי עלול להיות מכריע תוך שנתיים-שלוש, או אפילו קודם לכן, אם יתגברו המחלוקות בענייני סחר.
"הם מתחילים בשינוי בעת שבה שאר העולם לא מוכן להעניק להם זמן לשינוי", אומר פטיס. "בעשור הקרוב תהיה צמיחה ממוצעת של 5%-6%".
לספקנותו של פטיס שותפים גורמים בלב הממסד הסיני. ז'ו טיאניונג, פרופסור בבית הספר של המפלגה המרכזית בבייג'ין, המכשיר שמות עולים במפלגה הקומוניסטית, טוען זמן רב כי סין זקוקה לשינויים פוליטיים הדרגתיים אך מרחיקי לכת.
בספרו החדש, "לאן מועדים פניה של סין?", כותב טיאניונג כי סין מועדת להתרסקות פוליטית אם לא תפחית את המנגנון הממשלתי המנופח שלה, תסיר את המגבלות מעסקים קטנים ותחסל את העיוותים בשוק הדיור.
"באיזו דרך ניפול?" הוא כותב. "אם נבחר את הנתיב הנכון, אנחנו יכולים להימנע מנפילה למלכודת פיתוח; אם נבחר את הנתיב הלא נכון, אנחנו עלולים ליפול ל'מלכודת סינית' של טלטלות חברתיות ופוליטיות, צמיחה כלכלית אטית, היעדר מתמשך של שגשוג ותחרותיות לאומית חלשה ודועכת".
"המלכודת הסינית" ממתינה מעבר לפינה אם המנהיגים ימשיכו לקדם צמיחה כלכלית שמעניקה העדפה "לתעשייה, לתאגידים גדולים, להון גדול ולפרויקטים גדולים", הוא אומר. לטענתו, החלפת ההילוכים תהיה קשה, מכיוון שהרגליה של סין כבר התקבעו והאינטרסים שנבנו, מחופרים היטב.
האם לבייג'ין יש תיאבון לשינוי?
ועוד מכשול: האם המפלגה הקומוניסטית תהיה בעלת כוח הרצון לגזול חלק מהכוח ומהעושר שהיא העניקה לבני טיפוחיה? שווקי העבודה והתעשייה של סין מלאים בעיוותים שמסבסדים יצרניות, יצואניות ומשקיעים, אומרים הואנג ייפינג וואנג ביג'ון מהמרכז הסיני למחקר כלכלי באוניברסיטת פקינג. כוח אדם, הון, אדמה ואנרגיה זולים כולם, הם כותבים ב"סין: 20 השנים הבאות של רפורמה ופיתוח", אוסף של מאמרים סיניים ואוסטרליים.
מצב זה שקול להטלת מסים על הבעלים של התשומות האלה - בעיקר על הצרכנים - ולכן הכנסת משקי הבית והצריכה שלהם צנחו בכאחוז מהתמ"ג, אומרים החוקרים. "כל אלה מעידים כי העיוותים בעלויות הגורמים בייצור היו כוח מהותי מאחורי חוסר האיזון המבני בכלכלת סין, לצד בעיות אחרות כמו שימוש לא יעיל במשאבים וזיהום, שיכולים להשפיע על יכולתה לשמר את צמיחתה המהירה בעתיד".
לאור כל זאת, הבעיה אינה של מדיניות כלכלית, אלא של כלכלה פוליטית. יאו יאנג, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת פקינג, מתלונן שהממשלה, עושי דבריה והחברות שבבעלותה, יוצרים קבוצות לחץ רבות עוצמה. באותו קובץ מאמרים הוא כותב כי המפלגה הקומוניסטית בסין צריכה להבין למען עצמה שאין תחלופה לדמוקרטיזציה מלאה יותר, אם ברצונה לשמור על הצמיחה הכלכלית והיציבות החברתית.
"היווצרותן של קבוצות חזקות ובעלות פריבילגיות תחסום את החלוקה השוויונית של התועלת מהצמיחה הכלכלית בחברה, וזה יחתור תחת האסטרטגיה של המפלגה, שסוחרת בכוח כלכלי תמורת נכונותם של האזרחים לחיות תחת משטר אבסולוטי", הוא אומר.
דיאנה כוילבה, שעוקבת אחרי סין מטעם חברת המחקר לומברד סטריט בהונג קונג, אומרת כי בגלל הסביבה הבינלאומית החדשה יתברר תוך שנתיים אם לבייג'ין יש תיאבון לשינוי. "אני רוצה להאמין שהם ינועו בכיוון הנכון, אבל בכל פעם שהמצב נהיה בעייתי, לא מקבלים תגובה כזו", היא אומרת.
העיתונאי הכלכלי ריצ'רד מקגרגור אומר כי המפלגה הקומוניסטית לא תימחק למרות הסיכונים הפוליטיים הטמונים בשלב הבא של שינוי כלכלי. "האם פירוקם של האינטרסים הכלכליים של המדינה יזיק באופן בלתי הפיך לכוחה של המפלגה? אין דרך קלה להתוות מסלול בסבך הזה, אבל כושר ההסתגלות של המפלגה אינו מבוטל", כותב מקגרגור בספר חדש, שנקרא "המפלגה".
אלן ויטלי הוא כתב של רויטרס. המאמר נכתב עבור "ניו יורק טיימס"
האם לבייג'ין יש תיאבון לשינוי? "סין זקוקה לשינויים פוליטיים מרחיקי לכת"
אלן ויטלי
28.9.2010 / 10:18