"הפוטנציאל הכלכלי של ערביי ישראל עצום"

עשור לאחר אירועי אוקטובר 2000, ספק אם יש רבים מקרב אזרחי ישראל היהודים שזכרו לציין את המאורע. אבל בקרב ערביי ישראל, אירועים אלו עדיין עומדים במוקד תשומת הלב. עבור האזרחים הערבים, מהומות הדמים של אוקטובר 2000 היו ציון דרך בהתנתקות שלהם ממדינת ישראל; עדות נחרצת לניכור של המדינה אליהם - ושלהם כלפי המדינה.

הנתונים מלמדים כי ערביי ישראל אכן מנוכרים למדינה, והיא מנוכרת אליהם: 45% מהערבים הם עניים, ובקרב הילדים הערבים שיעור העוני מגיע ל-57%; רק כ-20% מהנשים הערביות עובדות, ואף שבקרב הגברים הנתונים גבוהים יותר ומגיעים ל-60%, רובם עובדים בעבודות פיסיות בשכר נמוך ונפלטים משוק העבודה בגילאי 40-45; שיעור הנשירה של תלמידי תיכון ערבים הוא 8% - כמעט פי שלושה מהממוצע הארצי; בכ-80% מהיישובים הערביים אין תחבורה ציבורית כלל, או שאין תחבורה ציבורית מספקת; צפיפות הדיור ביישובים אלה גבוהה בעד 70% מזו שביישובים היהודיים; ושיעור ההעסקה של ערבים במגזר הציבורי מסתכם ב-7.5% - כשליש מחלקם באוכלוסייה.

מבחינה כלכלית, חברתית וכנראה גם פוליטית - ערביי ישראל חשים עצמם מקופחים, מופלים ומודרים מהמדינה שלהם עצמם. מי שאמור לשכנע אותם אחרת הוא השר לענייני מיעוטים, אבישי ברוורמן (העבודה), שביחד עם הרשות לקידום מגזר המיעוטים במשרד ראש הממשלה - בראשות איימן סייף - מנהל את התוכנית השאפתנית ביותר של ממשלת ישראל זה שנים לקידום המגזר הערבי בישראל.

שר החוץ אביגדור ליברמן אמר בשבוע שעבר שיש לערוך חילופי אוכלוסיות, ולהעביר חלק גדול מערביי ישראל לשליטת הרשות הפלסטינית. לדבריו, "אנשים כמו חנין זועבי, שמזדהה לחלוטין עם הצד השני, צריכים להיות אזרחים פלסטינים ולהיבחר אצל החמאס בעזה". הוא צודק?

"ליברמן הוא אדם שמתכנן להיות מנהיג הימין, ופועל לפי עצות של יועצי סקרים כדי להגדיל את הפופולריות שלו. הוא זיהה את העלייה של התנועות הפסדו-ימניות בכל אירופה, ולכן באופן אופורטוניסטי הוא תוקף את ערביי ישראל, סוטה ב-180 מעלות מהמדיניות המוצהרת של ראש הממשלה ומוציא את דיבתה של ישראל בעולם. אין מדינה בעולם שבה שר החוץ פועל בניגוד למדיניות ראש הממשלה שלו, ולכן בנימין נתניהו צריך לפטר את ליברמן. הגיע הזמן שנתניהו יחליט אם הוא נכנס להיסטוריה כמנהיג שמקדם את השלום. לשם כך עליו להפריש את ליברמן מהממשלה - ולהכניס במקומו את קדימה".

זה קל לתקוף את ליברמן כגזען, אבל לביקורת שלו על ההנהגה הערבית שותפים רבים בישראל - גם מצד מי שאינם מחזיקים מעצמם גזענים ושונאי ערבים.

"זה סיפור עצוב. רוב היהודים לא מכירים את ערביי ישראל, וחושבים שהערבים הם גיס חמישי, מוסלמים קיצוניים ובעלי מנטליות ירודה. היהודים לא יודעים שמרבית הרוקחים בישראל כיום הם ערבים. הם גם לא יודעים שתוך כמה שנים רבע מהרופאים בישראל יהיו ערבים. מכיוון שממשלות ישראל לדורותיהן - למעט זו של יצחק רבין - לא נתנו לערביי ישראל הזדמנות מתאימה, נוצר כעס וניכור כלפי המדינה".

"עזמי בשארה או חנין זועבי לא מייצגים את הציבור הערבי".

"רוב הערבים רוצים להיות חלק ממדינת ישראל, הם לא רוצים להיות חלק מפלסטין. ניגשים אלי מנהיגים ערבים ואומרים לי שאם ממשלת ישראל תלך שוב בדרכו של רבין - ערביי ישראל יצביעו בהמוניהם למפלגות הציוניות. הערבים מואסים בח"כים הערבים, אבל בה בעת הם מואסים גם במפלגות הציוניות שאינן משרתות אותם. לכן, רובם פשוט אינם מצביעים.

"התופעה של חנין זועבי היא מחיר ההזנחה של ממשלות ישראל בציבור הערבי. הבחירה בחברי הכנסת הערבים היא בעיקר הצבעת מחאה. מרבית הערבים סולדים מהם, משום שהם לא דואגים לחינוך ולאיכות החיים שלהם. כתוצאה מכך רוב הציבור הערבי מיואש ומתוסכל, בעיקר הצעירים".

הצעירים הערבים המשכילים אומרים שמדינת ישראל לעולם לא תהיה מדינה שוויונית. אנחנו הרי מניפים דגל עם מגן דוד, שרים את התקווה ומקיימים חוק שבות מוטה לטובת היהודים. הדיבורים על שוויון ריקים מתוכן.

"בעניין זה אני מצדד בדברי הרצל: 'אנחנו מדינתו של העם היהודי, ושל כל אזרחיה'. זוהי הגדרה שמקיימת שוויון מלא. לעם היהודי אין שום מדינה אחרת, ולכן זאת מדינת העם היהודי - ושל כל האזרחים הנוספים המתגוררים כאן".

"הבעיה של מדינה ישראל סבוכה ומורכבת מאוד. אנחנו מנסים לקיים אומה של 5.5 מיליון יהודים, במרחב שחיים בו מיליארד מוסלמים, מהם 350 מיליון ערבים - וזה בעולם שבו ארה"ב, המגינה הגדולה שלנו, מתחילה לשקוע. איך הופכים במציאות כזאת את מדינת ישראל לבת קיימא? התשובה שלי היא התפישה הנאורה, שהיא בדיוק ההפך מהתפישה שמייצג ליברמן.

"לכן חלוקת הארץ לשתי מדינות לשני עמים הכרחית. זה יבטיח רוב יהודי בחצי שלנו, ואז ניתן יהיה לדאוג לשוויון מלא של כל האזרחים החיים אתנו. מדובר בשוויון בחיי היום-יום - חינוך, השכלה, כלכלה. ברגע שזה יקרה, רוב הדברים יסתדרו מאליהם. לחיים יש דינמיקה משלהם".

"אם אלי יונס, מנכ"ל בנק המזרחי, מתקשר אלי ואומר שהבנק שלו גילה שהפוטנציאל הכלכלי של ערביי ישראל עצום - אז זה קורה. בסוף, הכלכלה תדחוף קדימה".

קל להאשים את המגזר העסקי, אבל האמת היא שהניהול של חלק לא קטן מהרשויות הערביות כושל, וזה מקשה מאוד על ההשקעה אצלן.

"מבחינתי, הטעות הגדולה ביותר היא מדינת תל אביב. הצלחנו לבנות את מדינת תל אביב, אבל לא הצלחנו לבנות את מדינת ישראל כולה. הפיתוח של הנגב והגליל חיוני, והוא משותף לערבים ויהודים. אחת הטעוית המרות שעשו בעבר היתה שנמנעו מלפתח את הכפרים הערביים - למשל, לא בנו להם אזורי תעשייה, ולכן לרשויות הערביות אין הכנסות מארנונה עסקית. זה פוגע באורח קשה בהכנסות שלהן וביכולתן לפתח את הערים הערביות. חלק מהניו-דיל שאנחנו מציעים עכשיו הוא בבניית אזורי תעשייה חדשים בחלק מהכפרים הערביים".

"זה ייעשה על קרקעות קיימות, שהמינהל מכשיר לכך".

"זאת עוד טעות מרה שעשו: קודם חנקו את הכפרים הערבים, ואחר כך באו אליהם בטענות שהם לא גובים ארנונה ומסים. אגב, יש כיום דור חדש של ראשי רשויות ערבים, צעירים ואיכותיים, שכבר לא ניתן להשמיע כלפיהם את הטענה הזאת. גביית הארנונה בחלק מהמקומות זינקה מ-10% ל-60%".

בשנות ה-50 מדינת ישראל הפקיעה את מרבית האדמות הערביות. ועדת אור קבעה כי חלק מהכפרים הערביים איבדו עד 90% מהקרקעות, כך שתושביהם נותרו מחוסרי נכסים ומחוסרי עבודה, כי כבר לא היו להם קרקעות לעבד. מצוקת הקרקעות בכפרים הערביים בגליל מוחשית, וצפיפות הדיור שם כיום גבוהה ב-25%-70% מביישובים היהודיים בגליל. האם מדינת ישראל עשתה עוול היסטורי לאזרחיה הערבים כשהפקיעה את הקרקע מהם, והאם יש מקום להתנצלות על כך?

"אני כבר התנצלתי. אמרתי דבר פשוט - ואמרתי זאת כציוני גאה, לא מתוך חולשה: מדינת ישראל הבטיחה במגילת העצמאות שוויון זכויות מלא, והיא לא עמדה בזה. להוציא את רבין, ובמידה מסוימת גם הממשלה הנוכחית, ממשלות ישראל לא פעלו להגדלת השוויון האזרחי של ערביי ישראל".

אתה חושב שהממשלה הזאת פועלת להגדלת השוויון לערבים? הממשלה הכריזה על תוכנית השקעה מיוחדת של 800 מיליון שקל בכפרים הערביים במשך חמש שנים. זה יוצא כ-150 מיליון שקל בשנה. זה מה שיביא את השוויון?

"צריך לבדוק איפה היינו, והיכן אנחנו עכשיו. כשהסכמתי לקחת על עצמי את תפקיד השר לענייני מיעוטים נפגשתי באופן אישי עם ראש הממשלה, וקיבלתי ממנו הבטחה לתמיכה מלאה שלו בנושא. הגדרתי לעצמי חמישה תחומים שצריך לפעול בהם: כלכלה, השכלה גבוהה, שיתוף של עובדים ערבים במגזר הציבורי, פרויקט ההתנדבות הלאומית וטיפול בבדווים.

"מכיוון שאני בוגר הנגב, אני כבר יודע שאם כל ההצהרות של שרים בממשלה על סיוע לנגב היו מצמיחות שערות, אז מזמן הקרחת שלי היתה נעלמת. הבנתי כבר אז שמספיק עם הצהרות - צריך להביא קבלות. לכן הכנו תוכנית שמתמקדת רק ב-13 יישובים ערביים, בינוניים בגודלם, שבראשם עומדים ראשי רשויות ראויים ושאין להן הסדרי נושים. ביישובים האלה התמקדנו בטיפול בתעסוקה, בדיור, בתחבורה הציבורית ובביטחון האישי".

"הייתי שמח להשיג יותר, אבל מה שחשוב זה הביצוע. לכן מנכ"ל משרד ראש הממשלה אייל גבאי מוביל את הפרויקט, ולכן כל ועדות ההיגוי כבר מסיימות את עבודתן. ראש הממשלה נותן גיבוי, השרים פואד, אטיאס וכץ נרתמו גם הם למשימה, ויש כבר התחלה של ביצוע בשטח.

"ב-13 היישובים האלה תהיה פריצת דרך בתחומים של בניית אזורי תעשייה, תחבורה, תעסוקת נשים ודיור. תחום הדיור חשוב במיוחד. בנייה של תוכנית מתאר אורכת קרוב לעשר שנים. במשך השנים היישובים הערביים היו ללא תוכניות מתאר. רק בשנים האחרונות התחילו להשלים את התוכניות, וכיום לכ-80% מהרשויות הערביות יש תוכניות מתאר. אבל תוכנית מתאר אינה ניתנת למימוש בלי שמתלווה לה תוכנית מפורטת. מכיוון שלרשויות הערביות אין כסף, רובן לא הכינו תוכניות מפורטות. התוצאה היא שאי אפשר לבנות ביישובים הערביים בצורה חוקית. זה פוגע בכולם, גם בדרוזים ובבדווים ששירתו בצבא. הם משתחררים מצה"ל ורוצים לבנות לעצמם בית. הם הרי לא יבנו בית בערים היהודיות".

"נו באמת, כי אף אחר לא ישכיר או ימכור להם בית בעיר יהודית. הם חייבים להישאר בכפרים שלהם, ובהיעדר תוכניות מפורטות הם בונים בתים ללא רישיון, ואז הורסים להם את הבית והופכים אותם לשונאי המדינה. זה טמטום. לכן אנחנו מעבירים עכשיו כסף לאותם 13 כפרים, כדי להכין תוכניות מפורטות - ותוך כדי כך גם להכשיר את מרבית הבניה הלא-חוקית".

"נאדיר סרסור, ראש עיריית כפר קאסם, אמר לי שאין לו בעיה להרוס בתים לא חוקיים - ובתנאי שיתנו לו פתרון לבנייה חוקית במקום אחר בכפר. זה מה שצריך לעשות - לספק את הכלים לבנייה חוקית באמצעות הכשרת קרקעות ותוכניות מפורטות".

"היישובים האלה הם אמנם רק 30% מאוכלוסיית המיעוטים בישראל, אבל אנחנו כבר חושבים איך להעמיק את פריצת הדרך לאוכלוסייה כולה. אנחנו יוצאים עכשיו במכרז לבחירת חברת ייעוץ אסטרטגי שתכין בעבורנו תוכנית לקידום המגזר הערבי בתחומי התעסוקה. התוכנית תכלול הצעות לדרכי הפעולה הנדרשות מכל משרדי הממשלה, והיא תגובש כבר השנה", אמר ברוורמן.

"אנחנו מבצעים גם פעולות רוחב, כמו התוכנית לקליטת 3,600 סטודנטים ערבים. השגנו תקציב של 305 מיליון שקל לשש שנים לצורך סיוע לסטודנטים ערבים בהכנה לפסיכומטרי, תוכניות מצוינות ועוד".

"עד עכשיו זה היה 5 מיליון שקל בשנה, כך שבכל זאת התקדמנו".

"ממש לא. המטרה היא לא להוריד את רף הקבלה, אלא להרים את הרמה של המועמדים הערבים באמצעות מכינות וסיוע בספיכומטרי, כך שיגיעו לרף הקבלה של האוניברסיטאות. התנגדנו בתוקף לרעיון של הקמת מכללות ערביות, כי היינו מקבלים מכללות סוג ז'. המאבק שלנו הוא על מצוינות, ולכן נדאג שכל הסטודנטים הערבים שיתקבלו לא יהיו ברמה פחותה. בכל שנה מהגרים מישראל 7,000-9,000 סטודנטים ערבים לאוניברסיטאות בירדן ובשטחים. זאת בעיה ביטחונית וכלכלית גם יחד. אנחנו רוצים להשאיר אותם בארץ".

"יש בעיה בחינוך הערבי, אבל אנחנו כבר רואים מגמת שיפור. משרד החינוך הגדיל בשנים האחרונות ב-40% את תקציב בניית הכיתות במגזר הערבי".

זה לא רק משרד החינוך. ניתוח של משרד האוצר העלה כי רשויות ערביות משקיעות חלק קטן מאוד מהתקציב שלהן בשיפור מערכת החינוך. זה נראה כמו בעיה בסדרי העדיפויות של הרשויות הערביות.

"אין ספק שהניהול של החינוך הערבי מחייב שינוי. חלק מהשינוי חייב להתמקד בכך שהמינוי של מנהלי בתי הספר לא יושפע משיקול הדעת של החמולה השלטת, אלא ייעשה על פי קריטריון מקצועי. עם זאת, אנו כבר רואים ניצני שיפור בתחום הזה בכמה מהרשויות. יש ראשי רשויות צעירים ושאפתנים שרוצים לשפר דברים, אך קשה להם מאוד לעשות זאת בגלל חובות העבר והיעדר מענקי איזון.

"לא מספיק. יש לנו כיום דור צעיר של מנהלי רשויות שמגדיל את גביית הארנונה ומשתדל מאוד - אבל המשקולת של החובות שהם ירשו עצומה, ובלי עזרה של המדינה הם אבודים. הם פועלים בתנאים שבהם הדחוף דוחה את החשוב, וכך החשוב אינו זוכה להיות מטופל.

"ראיתי את זה קורה בתפקידי בבנק העולמי, כאשר הבנק סייע למדינות עניות עם חובות גדולים. למדנו שצריך לתת למדינות האלה תמריצים להשתפר, משמע למחוק חובות, אבל בתנאי שהמדינה מטפלת בבעיותיה. ככל שהמדינה הלכה והשתפרה, כך הגדלנו את הסיוע שניתן לה. גם ברשויות המקומיות, החוכמה היא לדעת להפריד בין ראשי רשויות כושלים לטובים - ולתת לאחרונים גיבוי באמצעות הגדלת מענקי האיזון בהתאם להצלחה שלהם בשיפור מצב העיר. אם לא נעשה זאת, ראשי הרשויות הטובים ייכשלו ויילכו הביתה - ובמקומם נקבל שוב את הכושלים.

"כן, ישבתי עם ראשי האוצר. אני לא בטוח שהם השתכנעו".

קיבלתם החודש החלטה על הגדלת היקף הקליטה של עובדים ערבים במגזר הממשלתי. זאת הפעם השנייה שהממשלה מקבלת החלטה כזאת, לאחר שההחלטה הקודמת לא מומשה. למה שנשתכנע שהפעם זה רציני?

"אין ספק שבתחום ההעסקה במגזר הציבורי יש אפליה לרעה נגד הערבים. ממשלת אולמרט קיבלה החלטה ב-2007 שעד שנת 2012 10% מהמשרות במגזר הציבורי יאוישו על ידי ערבים. כשההחלטה התקבלה שיעור הערבים שעבד במגזר הציבורי היה 6.2%. מאז גדלנו לשיעור של 7.5% בלבד, וברור שלא נגיע ב-2012 ליעד של 10%.

"לא מדובר רק בשאלה של כמות המשרות, אלא בשאלה על אילו משרות מדובר. גילינו שמרבית העובדים הערבים מועסקים במשרות פחותות. דרוזים, למשל, מועסקים בעיקר במשרות של אבטחה.

"צריך לשנות את המציאות הזאת. לכן יצאנו קודם כל בקמפיין, גם בתוך הממשלה וגם במגזר הערבי. התברר לנו שאחת הסיבות לכך שלא מתקבלים ערבים במכרזים של המדינה היא שהם כלל לא ניגשים אליהם - הם ניגשו רק ל-1% מהמכרזים. למה? כי הם חושבים שמדובר במשחק מכור ולכן אין טעם לגשת אליהם, כי הם גרים רחוק ולא יכולים להגיע לירושלים, או כי הם פשוט לא יודעים על קיומם. לכן התחלנו לפרסם את המכרזים בתקשורת הערבית, הקמנו אתרי אינטרנט מיוחדים - לרבות רשתות חברתיות - כדי לפרסם את המכרזים ולשכנע שהם לא משחק מכור. אנחנו גם מסבסדים שכר דירה בירושלים למי שיזכה במכרז".

"הנגיד סטנלי פישר ניגש אלי ואמר לי שמאז שעוררנו את המודעות שלו לנושא, התקבלו חמישה כלכלנים ערבים לבנק ישראל. גם מנכ"ל האוצר חיים שני התלהב - ורוצה לשלב עוד עובדים ערבים במשרדו".

חמישה כלכלנים בבנק ישראל זה נחמד, אבל זה לא יביא את הבשורה. האם שקלתם להטיל סנקציות על משרדים ממשלתיים שלא יעמדו בגיוס מכסה מינמלית של עובדים ערבים?

"בשלב זה אנחנו מאמינים בשיטת הגזר - הגברת המודעות לחשיבות הנושא במשרדי הממשלה והקצאת תקנים יעודיים, חסינים מפני קיצוצים, לעובדים ערבים. בסופו של דבר, זאת לא אפליה מתקנת, זה תיקון האפליה של אי העסקת ערבים בממשלה. מדובר באמת באנשים משכילים ומצוינים".

השר לענייני מיעוטים, אבישי ברוורמן, קורא לראש ממשלה להשקיע מיליארד שקל בתוכנית לפיתוח התשתיות בישובים הבדוויים הלא-מוכרים, וכן בהגעה להסדר קרקעות עם הבדווים.

לדבריו, האוכלוסייה הבדווית היא הענייה ביותר בישראל ובעלת הריבוי הטבעי הגבוה ביותר בארץ. עם קום המדינה היו בישראל 15 אלף בדווים, וכיום יש כבר 200 אלף. עם קצב ריבוי של 4.8% בשנה, בתוך כמה עשרות שנים מספרם יגדל ל-1.5 מיליון.

"הריבוי הטבעי אצל הבדווים יורד ככל שהשכלת הנשים מתרחבת", אומר ברוורמן. "לכן חשוב מאוד להשקיע בטיפוח הנשים. הבדווים זועקים לעזרה, ומבקשים סיוע בתחומי ההשכלה והתעסוקה".

ברוורמן טוען עוד כי לא ניתן יותר לדחות את הטיפול בבעיות של המגזר הבדווי, וכי יש להגיע להסכמה היסטורית עמם בנוגע לכפרים הלא-מוכרים שבהם הם מתגוררים. הוא קורא לניסוח הסדר קרקעות שיביא להכשרת הכפרים הלא-מוכרים ולשדרוג התשתיות בהם.

האם צפויה פריצת דרך בתחום ההתנדבות של ערביי ישראל לשירות אזרחי? מגעים חשאיים מתנהלים זה זמן מה בין השר לענייני מיעוטים אבישי ברוורמן ושר הרווחה יצחק הרצוג לבין כמה מראשי ההנהגה של ערביי ישראל, על מנת להגיע להסכמה לגבי התנדבות ערבית לשירות אזרחי. עד כה התנהלו המגעים בחשאי, בשל הרגישות העצומה של הנושא בחברה הערבית. אלא שלאחרונה דלפו ידיעות על כך לתקשורת הערבית, וחוללו סערה. החשש הוא כי הסערה שפרצה עלולה לטרפד את המשך המגעים.

במהלך הדיונים, שהתקיימו בין השרים עצמם לכמה ראשי רשויות התומכים בשירות אזרחי, ניסו הצדדים להגיע לנוסחה מוסכמת שתאפשר לצעירים ערבים להתנדב לשירות אזרחי. בין השאר הוצע כי שמו של השירות האזרחי הערבי ישונה ל"תוכנית התנדבות בקהילה", וכי הטיפול במתנדבים והתשלום להם ינותקו ממנהלת השירות האזרחי ומהקרן לחיילים משוחררים, ויוכפפו למשרד הרווחה.

לדברי ברוורמן, התוכנית קיבלה את ברכת ראש הממשלה בנימין נתניהו, ואף הוקצו לה תקציבים - ממשרד האוצר ומקרנות יהודיות בארה"ב שרוצות לתרום לשיפור השוויון האזרחי בישראל. "אני יכול להביא עוד אלפי מתנדבים באמצעות כספים של האוצר ושל קרנות מחו"ל", אומר ברוורמן. "אנחנו בונים עכשיו תוכנית שתקבע היכן ישרתו אותם מתנדבים, והכל נעשה בפיקוח ובבקרה של הממשלה. יש בערים הערביות צרכים חברתיים אדירים שדורשים מתנדבים. השירות האזרחי של ערביי ישראל יתרום לקהילה המקומית, יכשיר את הנוער הערבי לקראת כניסתו לשוק העבודה ויגביר את השותפות והשוויון עם הנוער היהודי".

"כמה ראשי רשויות ערביות הביעו תמיכה בתוכנית, בעיקר משום שהיא מאפשרת להעצים ולקדם את הנוער הערבי ומסייעת לו להתערות טוב יותר בשוק העבודה", מוסיף ברוורמן. עם זאת, הם נמנעים מלהביע תמיכה פומבית בתוכנית, בעיקר לאחר שפרטיה דלפו לתקשורת הערבית וחוללו סערה. לתקשורת הערבית נודע כי כ-90 מיליון שקל מכספי התוכנית ייתרמו על ידי קרנות יהודיות אמריקאיות, בשיתוף הג'וינט, והיא הוקיעה זאת כעוד ניסיון של ארגונים ציוניים מחו"ל לפעול נגד ערביי ישראל. לאור הסערה שפרצה, יש חשש גדול מנסיגה של ראשי ההנהגה הערבית מתמיכתם בתוכנית.

כיום יש רק 1,200 תקנים לצעירים ערבים שרוצים לשרת בשירות האזרחי. מיעוט התקנים נובע מסיבה כפולה: המדינה אינה מקצה תקציב לכך, ובמקביל יש קושי לגייס צעירים ערבים לשירות האזרחי בשל ההתנגדות הנחרצת לכך מצד ההנהגה הערבית.

בשנים האחרונות ניהלה ההנהגה הערבית קמפיין אגרסיבי נגד ההתנדבות לשירות האזרחי. הקמפיין נובע מכמה סיבות; אחת הבולטות שבהן היא החשש כי התנדבות כזאת היא צעד ראשון לקראת גיוס הערבים לצבא. בנוסף, ערביי ישראל חשים מקופחים, וסבורים כי אין סיבה שיתרמו למדינה - כל עוד המדינה אינה מקיימת את חובות השוויון כלפיהם. גם ההצעות כי התנדבות הערבים תיעשה בעיקר בקהילות שלהם לא סייעו בהפחתת העוינות.

התוצאה של היעדר ההתנדבות לשירות האזרחי היא פגיעה משמעותית ברווחה של הצעירים הערבים ובפוטנציאל התעסוקה שלהם. מעסיקים יהודים רבים מעדיפים לשכור עובדים ששירתו בצבא, או לכל הפחות התנדבו לשירות אזרחי. בנוסף, השירות האזרחי - בדומה לשירות הצבאי - הוא כלי להתערות בחברה, לחיזוק הביטחון והעצמאות ולסיוע במציאת עבודה. הדבר נכון במיוחד לגבי צעירות ערביות, שללא השירות האזרחי נדונות רובן לא לצאת מתחומי הכפר שבו הן חיות, וכך אינן יכולות לרכוש כלים שיאפשרו להן להשתלב בשוק העבודה.