כת האג"ח מחליפה את כת המניות

>> עולם הפיננסים אחוז אובססיה לגבי הטווח הקצר. מנהלי קרנות נשפטים בדרך כלל לפי ביצועיהם בשלושת החודשים האחרונים, במהדורות החדשות מוצגות התנודות היומיות בשערי הבורסות ובקרנות גידור רבות חושבים במונחים של מילי-שניות. אבל יש פרשנים הנוקטים גישה הפוכה וטוענים כי ההיסטוריה פועלת בהתאם ל"גלים ארוכים", שגורמים לכלכלות ולשווקים לשנות מסלול במרווחים סדירים.



רוג'ר בבסון, יועץ השקעות שצפה את הקריסה של 1929, טען כי מה שהניע את השווקים היו חוקי פיסיקה, ואף פירסם מאמר שהתהדר בכותרת "כוח הכבידה - האויב מס' אחת שלנו". כוחות כמו טכנולוגיות או תגליות חדשות, דמוגרפיה ושינויים אקלימיים יוצרים השפעות ארוכות טווח על השווקים. אבל קשה לקבל את הרעיון שמחזורים אלה נמשכים פרקי זמן קבועים - של שנים או חודשים.

מדובר ברעיון היוצר תסריט שבו האינדיווידואלים הם רק ניצבים בהפקת קולנוע אדירה, שאינם יכולים לעשות דבר מלבד לשבת בצד והלתבונן. כך, הזינוק שנרשם באחרונה במחירי המזון בעולם העלה שוב את הדיון לגבי "מחזורי-על של מחירי הסחורות". המחירים הנמוכים בשנות ה-80 וה-90 הובילו להקטנה משמעותית של ההשקעות בענף הסחורות - מה שגרם בסופו של דבר לעלייה במחירים.



בספרו "מחזורי-על", טוען הכלכלן ארון מוטיאני כי תנודות המחירים מזינות באטיות את הכלכלה העולמית - בדומה לאופן שבו נחש חנק מעכל את ארוחת הערב שלו. עלייה במחירי הסחורות מגדילה את הרווחים של יצרניות הסחורות, ומובילה להשקעות יתר, שבתורן מפילות את המחירים. בהמשך, הדבר מחסל את הרווחים של יצרניות הסחורות.



אלא שהמחזוריות הזו במחירי הסחורות עשויה להיות גדולה יותר מטווחים של שנים ספורות. השוק השורי הגדול של המאה הקודמת "בעט" בין 1982 ל-2000. לדמוגרפיה היה חלק מרכזי בכך. הבייבי-בומרס, ילידי שנות ה-50 של אחר מלחמת העולם השנייה בארה"ב, יצרו גידול אדיר בכוח העבודה ובמערכות הפנסיה.



"כת המניות" הגיחה בסוף שנות ה-50, לאחר שמנהלי קרנות הפנסיה התאגידיות הבינו כי המניות רשמו ביצועים טובים יותר מהאג"ח הממשלתיות בטווח הארוך, ולאחר שטבען ארוך-הטווח של השקעותיהם איפשר להם להתגבר על תנודתיות בבורסות בטווח הקצר. כפי שטען רוברט בקלנד, אסטרטג מסיטי, תהליך זה הוא בגדר נבואה המגשימה את עצמה - כאשר המשקיעים רכשו מניות, מכפילי הרווח (ולפיכך המחירים) עלו, והדבר פיתה אותם להגדיל את השקעותיהם במניות. בין 1952 ל-2006 הגדילו קרנות הפנסיה האמריקאיות את השקעותיהן במניות מ-17% ל-69%.



כעת, המגמה מתהפכת. מאז 2000 רשמו המניות פיגור ניכר לעומת האג"ח הממשלתיות. ובעוד הבייבי-בומרס יוצאים לגמלאות, חברי קרנות הפנסיה עוברים ממעמד של תורמים למעמד של נהנים. הם כבר אינם מייצרים הכנסות - רובם יוצאים לפנסיה וצורכים.



עשור מוזר



בקרנות הפנסיה, לפיכך, מחפשים הן ביטחון הן הכנסות - שילוב המתאים יותר לאג"ח. חוקי החשבונאות הכניסו את תנודתיות קרנות הפנסיה לתוך מאזני החברות, מה שהחריף את המגמה. נשמעים אפילו דיבורים על "כת האג"ח".



לדברי כריס וולטינג מחברת לונגוויו אקונומיקס, החשש הוא שנראה כי כמה מחזורים ארוכי טווח נעים בכיוון עוין לכלכלות המערב - מדובר בעיקר בעלייה במחירי הסחורות, בהזדקנות האוכלוסייה ובסופה של הילולת האשראי. אין זה בהכרח שלילי בעבור השווקים הפיננסיים בחודש הבא או אפילו בשנה הבאה. אבל נראה כי אנו ניצבים בפני עשור מוזר ביותר.