המורכבות מסכנת את החסכונות שלנו

>> מצגת נחמדה שבה נתקלתי לא מזמן נפתחה בשאלה: "מי יודע מה גרם לנפילתה של ברית המועצות, מעצמת על ששלטה ללא עוררין במזרח אירופה ובחלקים מאסיה במשך עשרות שנים?" השקף השני המשיך בשאלה: "מדוע ירד מדד דאו ג'ונס ביום שני אחד ב-1987 - יום שני השחור - ביותר מ-500 נקודות?" התשובה בשקף השלישי היתה: "אף אחד לא יודע".

אף אחד לא יודע מכיוון שהחברה האנושית והמערכת הכלכלית, ככל מערכת שיש בה מספר גדול של שחקנים, הן מורכבות מכדי שנוכל באמת להבין אותן. כל התיאוריות לגבי נפילת ברית המועצות או הדאו ג'ונס מצליחות ברובד מסוים של הסיפור ונכשלות ברבדים אחרים.



בהכללה אפשר לומר שכדי להתמודד עם המורכבות של העולם סביבנו פיתחנו שתי גישות עיקריות. האחת היא הגישה הרוחנית, שנשענת על אמונה בכוחות על-טבעיים. הגישה השנייה היא הגישה המדעית, שבבסיסה ההנחה כי התיאוריות שלנו ישתכללו וילכו עד שיתגברו לבסוף על כל הסתירות.



עם זאת, נדמה שמתפתחת גישה שלישית שמקבלת את המורכבות כעובדה שאין לשנותה. מבני על ימשיכו לקרוס בפתאומיות, ובאותה הפתאומיות יצמחו במקומם מבנים חדשים. לא האמונה ולא המדע יוכלו לשנות זאת. להפך, ככל שנשתכלל ונבנה מערכות מורכבות יותר, ההתפרצויות הפתאומיות ייעשו שכיחות יותר.



הדרך הנכונה עבור ארגונים להתמודד עם הגידול במורכבות, לפי גישה זו, כוללת מעבר מארגון היררכי לארגון כאוטי, שמונע על ידי מטרות וערכים משותפים. די הוק (dee hock), מייסד ויזה, חברת האשראי הגדולה בעולם, הוא אחד הדוברים הבולטים של תומכי הגישה הזאת, ומי שנתן לה את השם כאורדיק (chaordic) - שילוב של כאוס וסדר (order).



הארגון הכאורדי הראשון



הוק מסביר כיצד נולדה תעשיית האשראי בשנות ה-60. כל בנק הנפיק אז כרטיס אשראי משלו, והתעשייה כולה סבלה מהפסדי ענק. הוצאות תפעול יקרות, חלוקה רשלנית של כרטיסים ושיעור בלתי נסבל של הונאות הפכו את מימוש רעיון התשלום במטבע דיגיטלי לעניין בלתי אפשרי עבור החברות.



בנק אוף אמריקה, מהבנקים הגדולים בעולם, התייאש גם הוא מהניסיון להקים חברת אשראי משלו - americard. הניסיון הכושל הוביל לחובות כבדים לזכיינים ולסערה ציבורית, שבעקבותיהם החליט הבנק להעביר את פעילות האשראי לוועדה חיצונית בהובלת די הוק, שאיגדה את כלל הזכיינים.



נציגי הוועדה החליטו להקים פלטפורמה לניהול פעולות אשראי שתהיה בבעלות שווה של כל הזכיינים. מטרת הארגון היתה לקיים תחרות ודיאלוג בין כל הזכיינים. הדרך שבה הם בחרו לעשות זאת היתה כזו: מצד אחד כל זכיין יתחרה עם הזכיינים האחרים על לקוחות, ומצד שני כל הזכיינים מחויבים לשתף פעולה כדי שהסוחרים יוכלו לגבות כסף מארגון האשראי - לא משנה היכן הונפק הכרטיס. הארגון הזה הוא חברת ויזה, שב-2009 ניהלה עשרת אלפים פעולות בשנייה בהיקף של 4.4 טריליון דולר בשנה.



ויזה, על פי די הוק, היא חברה כאורדית, חברה נטולת סדר שמונעת על ידי מטרה וערכים משותפים. המתח בין כאוס וסדר יוצר את החדשנות הנדרשת לצמיחת החברה, והמבנה הרשתי הופך אותה לעמידה בפני משברים.



היתרון שבפשטות



אנחנו כפרטים לא יכולים להפוך לחברה בעלת מבנה מתוחכם כפי שמציע די הוק. הלקח שלנו הוא הפוך. כדי למנוע קריסה בלתי מוסברת כמו זו שחוותה ברית המועצות אנחנו חייבים לבנות לעצמנו מערכת כלכלית פשוטה ככל האפשר, כזו שאפשר לנהל ביעילות.



אלא שלעתים קרובות אנו מתפתים להכניס לחיינו מורכבויות מיותרות בדמות ניהול מבוזר של התיק הפנסיוני, לקיחת משכנתאות מתוחכמות או צריכת מגוון רחב מדי של שירותים. התוצאה: בזבוז של משאבים והפסדים גדולים. מערכת פשוטה תעניק לנו יתרון שאין למערכות מורכבות: היכולת לפעול בהיגיון - יכולת אנושית מוכחת להפוך משבר למנוף של צמיחה.



-



הכותב הוא מהנדס תוכנה ועורך הבלוג "איזהו עשיר?" - whoisrich.cafe.themarker.com