כל מי שמגיע לטוקיו נדהם לראות כיצד המטרופולין הענק, המונה כ-30 מיליון איש, מתפקד ביעילות מרשימה. העיר מרושתת ברכבות מהירות, עיליות ותחתיות, המאפשרות לכל אדם להגיע במהירות לכל מקום.
הרכבות תכופות ומדויקות וכל נוסע יכול לדעת בדיוק מתי יגיע למחוז חפצו. העיר נקייה להפליא. אין ניירות זרוקים או פחי אשפה העולים על גדותיהם, בין השאר משום שאין פחי אשפה ברחובות.
התעשייה האדירה, השלישית בגודלה בעולם, מספקת את צורכי התושבים במהירות וביעילות. הדואר מחולק שבעה ימים בשבוע וחנויות רבות פתוחות 24 שעות ביממה במשך כל השנה. מגישי השירות עושים את מלאכתם במהירות ובסבר פנים יפות, כשהם נראים מרוצים מעבודתם וגאים בה.
מבקר ישראלי, הרגיל לשביתות ולעיצומים, מופתע להיווכח שאין שביתות ביפן. הקשיים הכלכליים גורמים לעתים לפיטורים, לסגירת מפעלים ולקיצוץ במשכורות, אך המפוטרים אינם מתבצרים במפעל ואינם שורפים צמיגים. הממשלה קיצצה באחרונה את משכורותיהם של עובדי המדינה, אך לא פרצה שום שביתה עקב כך, בין השאר משום שלעובדי ציבור ביפן אסור לשבות. המסירות של היפנים למקום עבודתם רבה. הם ממהרים להתייצב בבוקר בעבודה לפני שעת ההתחלה (לרוב ב-9:00) ונשארים במקום זמן רב לאחר שהעבודה הסתיימה רשמית (לרוב ב-17:00). במשרדים רבים דולקים האורות בשעות הערב.
הפשע, האופייני לרוב הערים הגדולות בעולם, גדל אמנם באחרונה אך הוא עדיין אפסי בהשוואה לארצות אחרות. צעירות מטופחות וגברים עם מזומנים רבים בכיסיהם (ביפן אין כמעט שימוש בצ'קים והשימוש בכרטיסי אשראי קטן יותר מאשר בישראל) מסתובבים ברחובות בכל שעות היממה, מבלי שאיש יתקוף אותם, ישדוד אותם, יתנכל להם או ירמה אותם.
הבשורה הטובה: החלטות איטיות, ביצוע מהיר
הארגון המרשים הזה לא צמח מעצמו ולא תמיד היה כזה. היעילות, הדיוק, הנימוס והניקיון לא ירדו מן השמים ואינם תוצאה של תכונות גנטיות. הם עוצבו על ידי מערכות חינוך וניהול משוכללות.
המנהלים היפנים מקדישים זמן ומרץ רבים לאיסוף מידע, לתיכנון, לארגון ולבקרה מתמדת. הם עובדים שעות ארוכות, לפעמים גם במועדים ובשבתות, ואינם מקבלים תגמול על שעות נוספות. הם נוסעים לעבודה בתחבורה הציבורית (שהיא מהירה יותר מן הפרטית), גרים בדירות או בתים צנועים, נמנעים מצריכה ראוותנית וכמעט אינם נוטלים את החופשות המגיעות להם. התמורה הכספית על הצלחה מתבטאת בבונוסים חצי-שנתיים, המשתנים לפי רווחי החברה. התמורה הלא-כספית, הן במגזר העסקי והן במגזר הציבורי, מתבטאת ב"גאוות יחידה", אותה היוקרה שהמנהל והיחידה זוכים בה בתחרות המתמדת הקיימת מול גופים אחרים.
ההחלטות מתקבלות על ידי ההנהלה, אך בתוך ההנהלה יש שאיפה להשיג קונסנזוס ולהעניק לעובדים את התחושה שהם שותפים להחלטה. לכן ההחלטות ביפן הן אטיות יותר מאשר ברוב הארצות האחרות, אך לאחר שההחלטה התקבלה היא מבוצעת במהירות רבה יותר. מרבית המנהלים היפנים לא למדו מינהל עסקים, אלא רכשו את מיומנותם במקום העבודה. לכן שיטות הניהול שונות מחברה לחברה. אך המשותף לכולן היא תשומת הלב לפרטים, החתירה לביצוע מושלם והשקידה על טיפוח יחסי אנוש טובים. יחסי העבודה הנאותים מושגים על ידי טובות הנאה שונות, כמו דיור מסובסד ושירותי רווחה שונים, אך גם על ידי מחוות סמליות, כמו חדרי אוכל משותפים ובילוי עם העובדים אחרי שעות העבודה. בניגוד למה שמקובל לחשוב במערב, הציות של היפנים אינו ציות "עיוור", אלא היענות למערכת המעניקה להם סיפוק ומשמעות.
הבשורה הרעה: לא נחלצים מהמשבר
המשבר הכלכלי, הפוקד את יפן כבר קרוב ל-20 שנה, פגע במעמדם של המנהלים הן במגזר הפרטי והן במגזר הציבורי. הניהול היפני, שפעם נחשב למוצלח ביותר בעולם ומשתלמים רבים באו ללמוד אותו, נכשל בכך שלא חזה את המשבר, לא מנע אותו ועד היום לא הצליח לחלץ את המשק היפני ממנו. נהלים יפניים שונים, כמו קביעות בעבודה, שכר על פי ותק, חוסר ניידות בין תאגידים, קשרי נאמנות בין תאגידים לבין בנקים והכוונה ממשלתית של התעשייה, שפעם נחשבו למקור של ההצלחה היפנית, התבררו כסיבות לכישלון וכמכשול בפני צמיחה כלכלית. הפקידות הממשלתית, שגויסה מתוך הבוגרים המצטיינים של האוניברסיטאות המובילות ונהנתה בעבר מיוקרה רבה, כשלה בניסיונותיה לרפא את המשק. ניסיונותיה לפתור את השפל על ידי הזרמה מסיבית של כסף לעבודות ציבוריות, לרוב בלתי נחוצות, הגדילו את החוב הלאומי לדרגה המסכנת את רווחתם של הדורות הבאים. אובדן הנתונים של מבוטחי הביטוח הלאומי לפני כשנתיים שם לקלס את הפקידים שטיפלו בכך. הביורוקרטים, שהודות להשכלתם, מסירותם והגינותם, היו במשך שנים רבות העלית החברתית של יפן, בניגוד לפוליטיקאים, שנחשבו מושחתים וצרי אופקים, נהפכו מטרה ללעג ולחיצי ביקורת.
במשך יותר מ-50 שנה שלטה ביפן שלישייה שכללה את הפקידים הבכירים, התעשיינים והפוליטיקאים של המפלגה הליברלית-דמוקרטית, כאשר כל צד מיטיב עם השני ומסתייע בו. פקידים בכירים שפרשו ו"ירדו מן השמים", נהפכו ליועצים בחברות כלכליות או נבחרו לפרלמנט מטעם מפלגת השלטון. הציבור המשיך להעניק למפלגה הזו את הרוב בפרלמנט, מתוך תקווה שרק היא יודעת לנהל את המשק. אך בבחירות של הקיץ האחרון, בעקבות סדרה של כישלונות ממשלתיים וחילופים תכופים של ראשי ממשלה בלתי מוצלחים, זכתה המפלגה הדמוקרטית שבאופוזיציה בניצחון סוחף ועלתה לשלטון. ראש הממשלה החדש, יוקיאו הטויאמה, הכריז שתחת הנהגתו הפוליטיקאים, שהם נציגי העם, ינהלו את המדינה ולא הפקידים. ההכרזה זכתה לתגובה אוהדת, אך מהר מאוד התברר כי חברי הפרלמנט, שברובם הם חדשים וחסרי ניסיון ניהולי, ולכולם אינטרסים אישיים, אינם יכולים לנווט את יפן ולהוציא אותה מהבוץ הכלכלי. כתוצאה מכך, ובעקבות אי יכולתו להגשים את הבטחת הבחירות להעביר את הבסיס האמריקאי באוקינאווה למקום אחר, נאלץ הטויאמה להתפטר כעבור פחות משנה בתפקיד. במקומו נבחר שר האוצר קאן שהוא יותר ריאליסט.
במקביל, התעשיינים, שחוללו בעבר את "הנס הכלכלי" של יפן, הולכים ומאבדים את כושר התחרות שלהם מול סין וקוריאה. יהיה צורך במנהיגות נועזת ונמרצת ובניהול יצירתי כדי להוביל את יפן להבראה הכלכלית שהיא כה זקוקה לה.
-
הכותב הוא פרופסור אמריטוס ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית בירושלים
-
הסוגיה: מהם ההצלחות והכישלונות של הניהול היפני?
הפתרון: מערכת יעילה להפליא, נקייה משחיתות ומבוססת על הקשבה בין עובדים ומנהלים, קביעות בעבודה, חוסר ניוד בין תאגידים והתערבות ממשלתית בתעשייה
הדרך הנכונה: מנהיגות נועזת וניהול יצירתי שיובילו את יפן להבראה כלכלית
חרב הפיפיות של הניהול היפני: מהצלחה אדירה לדריכה במקום
בן-עמי שילוני
3.10.2010 / 8:29