השוטר אזולאי עומד למבחן

>> בדיחה ישנה שמסתובבת באגף התקציבים באוצר כבר שנים גורסת שעל כל שקל תקציב שמועבר למשטרת ישראל - רק עשר אגורות משיגות תועלת אמיתית. לא תשמעו את נערי האוצר משמיעים בדיחות דומות לגבי צה"ל, או משרד הרווחה, למשל. הלעג שעולה מן הבדיחה הזאת שמור באופן ספציפי למשטרה.

הלעג הזה הוא תוצר של שנים ארוכות של עימותים בין האוצר למשטרה, לגבי היעילות של המשטרה ודרכי הניהול שלה. עם תקציב שנתי של 7.5 מיליארד שקל וקרוב ל-25 אלף שוטרים - המשטרה כיום קרובה בגודל שלה לצבא הקבע, אבל שונה ממנו בתכלית בהתנהלות. להבדיל מהצבא, משברים תקציביים במשטרה הם עניין שבשגרה. בשנים האחרונות התרגלו באגף התקציבים לקבל טלפונים בהולים מהמפכ"לים לדורותיהם, עם תחינה לקבל הלוואת גישור - כי ולא, אוטוטו לא יישאר כסף לרכישת בנזין לניידות. זה קרה בשנים האחרונות יותר מפעם אחת.



לא צריך לעבוד באגף התקציבים כדי להתרשם שמשטרת ישראל אינה גוף יעיל במיוחד. כמעט כל אזרח ישראלי חולק עמדה דומה עם האוצר לגבי המשטרה ותפקודה. למעשה, חוסר האמון במשטרה, המושרש כנראה עוד מאז השוטר אזולאי של שייקה אופיר, הגיע בשנים האחרונות לכמה תחתיות חדשות. פרשת שי דרומי, שבה אזרח שחש מופקר לפריצות חוזרות ונשנות לחווה שלו, לקח את החוק לידיים וירה בפורץ - חשפה עד כמה נואשו אזרחי ישראל מהסיכוי לקבל סיוע מהמשטרה בעבירות קלות, כמו עבירות רכוש.



גם החודש נחשפה פרשה שהעלתה שאלות דומות - פרשת רציו, שבה פנה איש העסקים יגאל לנדאו לעזרת אחד מראשי ארגוני הפשע, מאיר אברג'יל, כאשר חש מאוים. העובדה שאיש עסקים לגיטימי מעדיף את הגנתו של פושע כמו אברג'יל על פני הגנת המשטרה, עוררה שאלות רבות. גם לגבי לנדאו ושיקול הדעת שלו, וגם לגבי המשטרה - ועד כמה אזרחים חשים שהם יכולים לסמוך על העזרה שלה.



במשטרה כעסו בשבועיים האחרונים מאוד, כאשר נשאלו אם פרשת רציו היא עוד עדות לחדלונה ולחוסר האמון של הציבור בה. במשטרת ישראל גאים מאוד במאמץ האדיר שהושקע בשלוש השנים האחרונות במלחמה במשפחות הפשע ובפירות שהוא נשא. כמעט כל ראשי משפחות הפשע הגדולות בישראל נמצאים כיום מאחורי סורג ובריח. כמה מארגוני הפשיעה גם ספגו מידי המשטרה, ביחד עם הפרקליטות, רשות המסים והרשות לאיסור הלבנת הון, מכות כלכליות והחרמת נכסים.



בפעם הראשונה זה שנים ארוכות, המשטרה הציבה לעצמה יעד מבצעי שאפתני - מלחמה בארגוני הפשע - והצליחה לעמוד בו. ללא ספק מדובר בהצלחה מרשימה. בהתאם הגיבה המשטרה על פרשת רציו כי "פנייה של איש עסקים לגורמי פשיעה בעת מחלוקת עסקית מעידה יותר מכל על הפונה, ולא על גורמי האכיפה".



ההצלחה במלחמה במשפחות הפשע היא מעודדת, רק שבינתיים מדובר בהצלחה בגזרה יחידה (אם כי חשובה מאוד), ושאלת מידת היעילות של המשטרה נשארה פתוחה. אזרח מהשורה נוהג להגיש תלונה על פריצה לדירתו רק לצורכי הביטוח - ולא בגלל שהוא מצפה שהמשטרה באמת תחקור את הגניבה ממנו. לא כל כך ברור אם המציאות העגומה הזאת נובעת מכך שלמשטרה אין די שוטרים, כפי שהיא טוענת, או שמא משום שעשרות אלפי שוטרים מסתובבים בחוסר מעש ובחוסר יעילות במפקדות, במקום בחקירות, כפי שחושד האוצר.



היופי הוא שעכשיו, לראשונה מאז השוטר אזולאי, תהיה לישראל תשובה בדוקה על כך. פיקוד המשטרה, בצעד חריג של תבונה ותעוזה ניהולית, הסכים לחשוף את המשטרה לבחינה אסטרטגית של אחד מגופי הייעוץ החשובים בעולם בתחום היעילות המשטרתית - מכון ראנד האמריקאי, שייעץ גם למשטרת ניו יורק. המכון יבחן את תפקוד המשטרה על כל היבטיו - היעילות הכלכלית והמבצעית שלה גם יחד. למכון תהיה סמכות להעיר על מבנה הכוח של המשטרה, מספר השוטרים שלה, חלוקת המשימות לשוטרים, הדרך שבה המשטרה בוחנת את תפקוד השוטרים, טקטיקות ההרתעה שלה - ובכלל, על הדרך שבה היא מנוהלת. כגוף הסובל זה שנים מדימוי ניהולי ירוד, הסכמת המשטרה להיחשף לבחינה כזאת מעודדת השתאות.



במיוחד קשה שלא להתפעל, כשזוכרים את המאבק העיקש שנדרש כדי להכריח את צה"ל הגדול להסכים לבחינה אסטרטגית חיצונית של חברת הייעוץ מקינזי, ובחינה מוגבלת הרבה יותר מזו שעוברת המשטרה - מקינזי בחנה רק את תהליכי הרכש, ההצטיידות והבינוי בצה"ל, ולא נגעה בשאלות של יעילות מבצעית.



יחלפו שנתיים לפני שתסתיים הבדיקה, אבל עצם ההסכמה לבדיקה היא כבר איתות חשוב מאין כמוהו על תהליכי שינוי חיוביים שעוברת המשטרה.