עו"ד דרש 15% מפיצויי ניצולת שואה עבור מילוי טופס - ונדחה

>> בית המשפט השלום בתל אביב דחה באחרונה תביעת שכר טרחה של עו"ד דוד ידיד, המתמחה בין היתר בייצוג ניצולי שואה בתביעות פיצויים, נגד עיזבון של ניצולת שואה וקבע כי לא הוכיח כי ניצולת השואה היתה חייבת לו שכר טרחה. ידיד חויב לשלם למשפחת המנוחה את שכר טרחת באי כוחה בסך 5,000 שקל.

לטענת ידיד, בשנת 2000 נשכרו שירותיו על ידי לאה ילדור, שנפטרה ב-2002, לקבלת פיצוי מקרן המאפשרת תשלום לעובדי כפייה בתקופת השלטון הנאצי. לטענתו, חתמה ילדור על הסכם שכר טרחה עם איגוד זכאי גמלאות מגרמניה, בו הוא התחייב לסייע לה לקבל את הפיצוי מהקרן וכנגד זאת היא התחייבה לשלם לו שכר טרחה בשיעור 15% בצירוף מע"מ מהסכומים שתקבל. לטענתו, שולם למנוחה פיצוי של כ-6,500 יורו. בינואר 2009 הגיש ידיד תביעה נגד עיזבונה, לקבלת 15% מסכום הפיצוי - בסך 8,600 שקל.



בנותיה של ילדור טענו להגנתן כי ההסכמים שעליהם מתבסס ידיד נכרתו עם האיגוד ולא עמו. כן נטען כי לא ייתכן שהמנוחה חתמה על המסמכים שהוא מציג שכן בשנת 2000 היתה כבר מרותקת למיטת חוליה. השופט אילן רונן קבע כי המנוחה אכן חתמה על המסמכים ועל הסכם שכר הטרחה, ואולם ההסכם נחתם בין המנוחה לבין האיגוד. השופט הבהיר כי "אם ביקש התובע להתקשר עם המנוחה בהסכם שכר טרחה, בייחוד כעו"ד, בייחוד בהיות המנוחה ניצולת שואה, בייחוד כשנשוא ההסכם פיצויים לנפגעי רדיפות הנאצים, היה עליו לעשות כן בלשון ברורה ולא בעקיפין ומאחורי פרגוד האיגוד".



השופט הוסיף כי "באם מצא התובע לתבוע מניצולת שואה 15% מהפיצויים כשתרומתו מילוי טופס בלבד, חייב היה כעורך דין לוודא כי המנוחה מודעת למשמעות התקשרותה. (כלומר) שבעניין נשוא הפיצוי כל שנדרש הוא מילוי טופס. התובע לא עשה כן והנה חיזוק לכך שלא הוא שהתקשר עם המנוחה". (א 152330/09).