בית ההשקעות פסגות - קורבן או עבריין

>> בשבוע האחרון נדמה היה שפרשת הרצת ניירות הערך בפסגות וגורל העסקה למכירתו מתנקזים לשאלה מרכזית אחת: האחריות הפלילית של בית ההשקעות הגדול בישראל.



מקורב למשא ומתן אישר אתמול כי פרקליט המדינה משה לדור יהיה זה שיכריע בימים הקרובים אם שמו של פסגות יוסר מכתב אישום עתידי תמורת תשלום של 100-150 מיליון שקל - כלומר אם בית ההשקעות ישלם קנס חסר תקדים ולא יועמד לדין. אחד השיקולים המרכזיים בשאלה אם לאשר הצעה כזו הוא הרצון למנוע מצב שבו גורם חדש משתלט על פסגות ומנהיג בו נורמות התנהגות המגינות על האינטרס של המושקעים בפסגות. אותו גורם, המכיר היטב את פרטי התיק, הדגיש כי ההצעה אינה כוללת את נושאי המשרה בפסגות.

בהודעה לעיתונות על העברת חומר החקירה בפרשה מרשות ניירות ערך לפרקליטות התעלמה הרשות בהפגנתיות מהאחריות הפלילית האפשרית של פסגות בית השקעות, פסגות ניירות ערך ודויטשה בנק - שלוש החברות המעורבות בחקירה. שלא לייחוס מבהירים ברשות כי עמדתם היא שיש להעמיד לדין גם את החברות, אך בשל מורכבות הסוגיה לא רצו להצהיר על כך והותירו את הסוגיה לפתחה של פרקליטות מיסוי וכלכלה.



מה הטעם להעמיד לדין גם את החברה הציבורית במקרה שנושאי משרה סרחו? מדוע ציבור המשקיעים בחברה צריך להינזק מסנקציה שתוטל על החברה? שאלת האינטרס הציבורי מחריפה כשעל כף המאזניים מונח גורלו של בית ההשקעות הגדול בישראל, המנהל 140 מיליארד שקל מחסכונות הציבור.



כשייכנס לתוקף חוק אכיפה משלימה יהיו בידי הרשות כלים לקנוס חברות ונושאי משרה בגין עבירות מסוימות, שכיום יכולות להיות מטופלות אך ורק במישור הפלילי. ואולם החשדות נגד פסגות הם מהסוג שברשות רוצים לסווג כפלילי נטו.



החשדות נגד הנחקרים בפרשה נוגעים לעבירות של תרמית בניירות ערך, קבלת דבר במרמה ומרמה והפרת אמונים בתאגיד. במרכז החקירה ניצבת פעילות תרמיתית באג"ח קונצרניות וממשלתיות, שבוצעה באמצעות חשבון הנוסטרו של פסגות ניירות ערך על ידי סמנכ"ל הברוקראז' דוד אדרי ומנהל חדר המסחר שי בן דוד.



כמו כן נמצאו ראיות לפעילות תרמיתית של השניים במכרז להנפקת אג"ח ממשלתיות של משרד האוצר, שבוצעה יחד עם אהרון נבון, ששימש אז מנהל חדר מסחר אג"ח בדויטשה בנק ישראל ועם סער וינטראוב, ששימש ברוקר באותו חדר מסחר. ממצאי החקירה הצביעו גם על ראיות למעורבותם של רועי ורמוס, מנכ"ל פסגות בית השקעות, ושל שי ירון, מנכ"ל פסגות ניירות ערך, בעבירות שבוצעו על ידי אדרי ובן דוד.



כדי לצפות כיצד יימשך הטיפול בפרשה יש להכיר את הדמויות המרכזיות. שלושה תובעים מעבדים בימים אלה את חומר הראיות בפרקליטות מיסוי וכלכלה: יהודית תירוש, חנה קורין ועמית בכר. השתיים הראשונות הן בין התובעות הבכירות במחלקת ניירות ערך. תירוש אחראית להרשעה בפרשת צינורות המזרח התיכון, וקורין מתמודדת בימים אלה עם פרשת פלד-גבעוני שעומדת בפני סיום. דמויות המפתח שיקבלו את ההחלטות הן עו"ד אורלי דורון, ראש מחלקת ניירות ערך בפרקליטות מיסוי וכלכלה, ועו"ד אלה רובינק, העומדת בראשות פרקליטות מיסוי וכלכלה.



סיטואציות סבוכות



לפני שנתיים פרשה דורון בהרחבה, בראיון ב-themarker, את תפישת עולמה בנוגע לצורך להעמיד חברה ציבורית לדין. לשיטתה הרתעת התאגיד היא השיקול החשוב ביותר, וזאת בדומה לתיקים פליליים סטנדרטיים, כדי לעודד מערכות בקרה על קבלת ההחלטות בתאגידים בדמות ועדת ביקורת ודירקטוריון ולמנוע את הישנות העבירות בעתיד.



בהקשר זה, מבחן שעשוי לחלץ את החברה מצרות הוא "מבחן הקורבן", שלפיו אם החברה ניזוקה, הנטייה היא שלא להעמידה לדין. לדברי דורון, במקרים שבהם האורגן (אדם בתאגיד) מתכוון באופן ברור להזיק לחברה ולהיטיב עם עצמו ברור שאין להעמיד לדין את התאגיד - אלא שהמציאות כיום מזמנת סיטואציות סבוכות יותר מהמצב שתיארה דורון.



לעתים חלק מההתנהגויות העברייניות מיטיבות עם החברה הציבורית, ואחרות מרעות את מצבה. מקרה קלאסי הוא זה שבו נושאי משרה עושקים את החברה ומזיקים לה, ומצד שני דיווחי החברה מטעים כשאינם מגלים את העושק ובכך מיטיבים עמה.



סוגיה פתלתלה אחרת היא ההפסד הכספי. האם כל הפסד יוביל אוטומטית להחלטה שהחברה היא קורבן? לפי דורון, צריך לבדוק אם פעולות העבריינים קידמו את האינטרס של החברה וזה יהיה שיקול מרכזי להעמדה לדין, ולאו דווקא בחינה טכנית של רווח או הפסד.



מכל מקום, גם לפי הניתוח של דורון קשה למתוח קו ולומר מה נכנס תחת ההגדרה של פגיעה בתאגיד ומה ייחשב להטבה עמו. דורון הדגישה כי ההשלכות של הגשת כתב אישום כנגד חברה ציבורית על בעלי המניות בחברה מובאות בחשבון.



לפני ימים אחדים צירפה פרקליטות מיסוי וכלכלה לכתב האישום בפרשה אחרת בית השקעות ישראלי. במאי השנה הועמד לדין יו"ר דש איפקס לשעבר, יהושע צולר, בפרשת הקצאת המניות לבעלי עניין מ-2005. לפי תקנון הבורסה, בידי הציבור צריכים היו להיוותר לפחות 15% מהמניות. לפי הנטען כרת צולר הסכם חשאי עם אנשי קש, כך שפיזור המניות לציבור נעשה בפועל לבעלי העניין. תוך חודשיים מכר צולר את המניות האלה ברווח של 400 אלף שקל.



לגישת התביעה, העילה לצירוף בית ההשקעות דש איפקס עצמו היא שהחברה הפרה את חובת הדיווח כשלא דיווחה על אחזקות צולר ודירקטור נוסף, יהודה קרן, במניות. החברה גם מואשמת שפירסמה מידע מוטעה שלפיו מכירת המניות היתה לצד שאינו בעל עניין. על פי גירסת בית ההשקעות שנמסרה לבורסה, פעולות השניים נעשו ללא ידיעת החברה ולא לטובתה, כך שלא היה לבית ההשקעות אינטרס להעלים מידע או לשתף פעולה עם צולר וקרן.



גם בפרשת ההשתלטות של ארגון פשע על חברת נורדן השתמשו עבריינים בחברה למכירת דלק מהול. חרף הפגיעה החמורה בחברה שהתפרקה, עמדה הפרקליטות בשלהי 2007 על הרשעתה בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ועבירות מס והטלת קנס עליה. התוצאה היתה נזק לנושי החברה שבפירוק כתוצאה מהצטרפותו של נושה חדש - אוצר המדינה שמעוניין לגבות את הקנס שנקבע בגזר הדין.



כשהחברה היא הקורבן



בשונה מכך לא הועמדה לדין חברת צינורות המזרח התיכון, אף ששני בעלי השליטה לשעבר בחברה, אביב אלגור ואיאן דיוויס, היו העבריינים המרכזיים בפרשה. ביוני השנה גזר עליהם בית המשפט העליון שנת מאסר בפועל. השניים, שכל אחד מהם ספג גם קנס של 2 מיליון שקל, הורשעו בקבלה במרמה של החלטה באסיפה הכללית של החברה בנוגע למתן דמי ניהול חודשיים בעבורם בסך 250 אלף שקל (ובסך הכל 9 מיליון שקל). הרוב הנדרש הושג באמצעות איש קש מטעמם. הגישה בתיק היתה שהחברה היא הקורבן למעשה - ולא נהנתה כלל כתוצאה מביצוע העבירות.



בפרשת מלם מערכות נאלץ בית המשפט להסביר לפרקליטות מתי אין להעמיד חברה ציבורית לדין. על פי כתב האישום, שהוגש באפריל 2006, פעלו כמה מבכירי החברה ובהם בעל השליטה לשעבר, גד זאבי, כדי לקבל במרמה את הסכמת האסיפה הכללית לאישור תשלום שכר חודשי בסך 10,000 דולר לזאבי, על ידי סיווג מניות נגועות בעניין אישי כמניות ללא עניין אישי. בכתב האישום יוחסה למלם אחריות פלילית מכוח מעשי המרמה לכאורה של בכירי החברה.



בפברואר 2008 החליטה שופטת בית משפט השלום בתל אביב, דניאלה שריזלי, למחוק את מלם מכתב האישום. לדבריה נקטה המדינה אכיפה בלתי שוויונית כשהחליטה להעמיד לדין את מלם. השופטת קבעה כי היה על הפרקליטות להראות שמעשי הבכירים היטיבו עם החברה והביאו לה תועלת, בעוד שבכתב האישום אין כל התייחסות לתועלת או לטובת ההנאה שהפיקה מלם ממעשיהם.



למעשה, אמרה, מכתב האישום עולה תמונה הפוכה: ההחלטה של האסיפה הכללית לאשר את שכרו של זאבי פוגעת במלם, משום שהיא מהווה נטל כספי נוסף המוטל על התאגיד. שריזלי הדגישה כי מלכתחילה לא היה מקום לצרף את מלם לכתב האישום, כי הדבר אינו עולה בקנה אחד עם מדיניות הפרקליטות שלא עשתה כן במקרים דומים, דוגמת פרשת צינורות המזרח התיכון. ערעור המדינה נדחה.



החברה בעקבות הבכיר



לפי הערכות סבירות, בתוך כמה חודשים יזומנו המעורבים בפרשת פסגות או חלקם לשימוע. רק לאחר מכן תחליט הפרקליטות סופית מי מהחשודים ומהחברות יועמדו לדין. בכיר במשרד המשפטים משרטט תרשים זרימה דמיוני: אם יש ראיות נגד אדרי ובן דוד, יש גם ראיות שמאפשרות להעמיד לדין את פסגות ניירות ערך.



אם יש די ראיות כדי להעמיד לדין את ורמוס, אפשר גם להגיש כתב אישום נגד החברה האם, פסגות בית השקעות. ההסבר לכך הוא פשוט: אם עסקינן בנושא משרה בכיר שפעולתו משקפת את פעולת התאגיד עצמו, אזי המחשבה הפלילית של אותו נושא משרה - שנדרשת לצורך הוכחת אישום במשפט פלילי - מומרת והופכת למחשבה הפלילית של התאגיד עצמו.



אם תגיע הפרקליטות לשלב זה, היא תצטרך לבדוק אם פסגות היא קורבן או דווקא מי שנהנתה מהפירות האסורים. במשרד המשפטים מבהירים כבר בשלב זה כי "פסגות ופסגות ניירות ערך לא היו קורבנות אלא נהנו מהרווחים. הגמול שלהם נגזר מרווחי הנוסטרו, והוא בהכרח מיטיב עם מצב החברות. בנסיבות כאלה, לכאורה, יש להעמיד לדין את פסגות".



הכל לכאורה. בשלב האחרון תערוך הפרקליטות בדיקה מקיפה, גם באמצעות מומחים חיצוניים לשוק ההון, אם העמדה לדין של פסגות עלולה להיות נגד האינטרס הציבורי. ההכרעה תתקבל לאחר שקילת התועלת שתצמח לציבור מהעמדה לדין של החברות מול הנזק האפשרי.



תיאורטית, הסיכוי שפסגות בית השקעות יועמד לדין פחת מרגע שהרשות הצהירה שנגד יו"ר פסגות, אריק שטיינברג, לא התבססו ראיות מספיקות להעמדה לדין. אם פחות בכירים מעורבים בעניין, פוחת הסיכוי שהפעולה העבריינית משקפת את גישת התאגיד. מנגד מבהיר מקורב לחקירה כי הזיהוי של ורמוס עם פסגות והמרכזיות שלו בחברה מספיקים עקרונית להעמדה לדין של החברה.