האמנה שבלמה מלחמת מט"ח עם יפן

>> העלייה המתונה ביואן נעצרה בשבוע שעבר, והוא גבוה ב-1.7% מול הדולר מאז אוגוסט וב-2.1% מתחילת השנה. הצעת החוק שעברה בבית הנבחרים בארה"ב, המאיימת בהטלת מכסים על סין, תשמור את נושא שערי החליפין בכותרות - בייחוד אם בייג'ין לא תנקוט צעדים נוספים לחזק את המטבע שלה. "ניו יורק טיימס" בחר לסקר את מלחמת המטבע בין ארה"ב לסין בסדרת פרשנויות. בראשונה שבהם ניתנת במה לדן דימיקו, מנכ"ל חברת הפלדה הגדולה נוקור (nucor).



דימיקו כתב: אני מסכים כי בלימת פיחות היואן היא קריטית לתיקון חוסר האיזון בכלכלה הגלובלית, אך היא אינה מספיקה.

בין 1985 ל-1987 עלה הין בכמעט 50%, אך גירעון הסחר של ארה"ב עם יפן התרחב ל-108 מיליארד דולר ב-1987 לעומת 94 מיליארד דולר ב-1985. הסיבה העיקרית לכך היא שליפן היו מחסומי סחר רבים כנגד היצוא האמריקאי, ולפיכך גם התחזקות המטבע היפני לא הצליחה לתקן את גירעון הסחר של ארה"ב מול יפן. בכל מקרה, נדרש טווח זמן של שנים כדי להפוך את המגמה הזו.



מה ששינה את המגמה היה אמנת פלאזה של 1985: הסכם שבמסגרתו הסכימו ארה"ב, צרפת, מערב גרמניה ויפן לפיחות של הדולר האמריקאי ביחס לין היפני ולמרק הגרמני. התוצאה של ההסכם הזה היתה שהיצוא האמריקאי נהפך לתחרותי יותר מול היצוא של שאר העולם במקומות שבהם התחרתה ארה"ב ביפן וגרמניה. כתוצאה מכך, אף שגירעון הסחר של האמריקאים עלה ב-1987 ל-152 מיליארד דולר, הוא ירד ל-118 מיליארד דולר ב-1988 והמשיך לרדת ל-66 מיליארד דולר ב-1991, ולא חזר לעלות מעל 150 מיליארד דולר עד 1995.



נדרש זמן כדי שתיקון מסיבי בשער מטבע ייתן את אותותיו, אך הוא אכן עושה כן; ושינוי סמלי בשערי החליפין לא משיג תוצאות כאלה.



גירעון הסחר הכולל של ארה"ב תפח ב-2000 ל-436 מיליארד דולר, ב-2004 ל-654 מיליארד דולר, וב-2006-2008 ל-808-827 מיליארד דולר. הסיבה לכך היא הכישלון במדיניות הסחר של ארה"ב ב-15 השנים האחרונות. בפרט, סין החלה להתערב בשוק המט"ח ב-1993, כשקיבעה את המטבע לדולר לאחר שפיחתה אותו ביותר מ-80%.



הגיע הזמן שניצור את כוח המיקוח הנחוץ להצליח ולהשיג אמנת פלאזה חדשה עם סין.