הוועדה הראשונה שיכולה לעשות שינוי אמיתי בשוק

>> פיקוח מחירים בשוק מופרט הוא נשק יום הדין של הרגולטור. התערבות כל כך בוטה בכוחות השוק מוצדקת במקרים קיצוניים בלבד שבהם רק קביעת תעריפים על ידי הגוף המפקח תזיז את השוק מנקודת שיווי משקל בלתי תחרותית.

הקישוריות, כלומר תעריף השלמת השיחה ברשתות תקשורת, הוא שירות שבהגדרתו אינו תחרותי, על כן נדרש בו פיקוח מחירים הדוק ואגרסיבי. ללא פיקוח, החברות יעשקו את הצרכן. חברות הסלולר הוכיחו זאת.



קשה לומר את אותו הדבר על שוק תשתיות התקשורת, כלומר שירותי האינטרנט המהיר. בזק ו-hot מתחרות זו בזו על שוק זה. בשוליים גם פועלות גם חברות הסלולר עם שירות האינטרנט הסלולרי. בניגוד לקישוריות, הצרכן רואה מול עיניו כמה אפשרויות.



קשה לומר ששוק זה נהנה מריבוי מתחרים, אך ברור כי התחרות בו אינה דורשת פיקוח מחירים כל כך אגרסיבי. למרות זאת, משרד התקשורת מתעקש להמשיך ולפקח על תעריפי בזק באופן הדוק, וכן לכפות עליה הפרדה מבנית בין זרועותיה. כאילו לא קרה כלום בעשור האחרון ובזק לא איבדה יותר מחצי מיליון קווים למתחרים או 25% משוק הטלפון הקווי הפרטי. בזק היא כיום חברת התקשורת הקווית היחידה בעולם המפותח אשר זוכה לפיקוח כל כך אגרסיבי.



אחת הסיבות העיקריות שלשמן השאיר משרד התקשורת את מבנה הפיקוח הארכאי הזה, הוא כדי ליצור תנאים מועדפים ל-hot ולאפשר לה חדירה מהירה וזולה לשוק הטלפון הקווי. אך להחלטה זו יש מחיר צרכני. הרווחיות האדירה של בזק בתחום הקווי (51.6% רווח ebitda מהמכירות ברבעון השני של 2010) מצביעה כי המחיר שמשלם הצרכן עבור תשתיות התקשורת הקוויות יכול לרדת בקלות. בנוסף, ההפרדה המבנית שכופה משרד התקשורת מסרבלת מאוד את חייו של הצרכן שנאלץ לרכוש שירות בסיסי, כמו גישה לאינטרנט משני ספקים שונים - ספק תשתיות וספק שירותים ((isp - שיטה שעברה כבר מהעולם.



שש שנים לאחר ש-hot החלה לקבל הגנת ינוקא ממשרד התקשורת, כנראה שהגיע הרגע להפסיק ולדאוג לרווחת בעלי המניות של חברות התקשורת ולהתחיל לדאוג לרווחת הצרכן. הפתרון הוא רגולציה אחידה - לא עוד חברה אחת אשר תקבל יתרון סינטטי על פני מתחריה, לא עוד ניסיון של משרד התקשורת לווסת את נתחי השוק של המתמודדים בשוק. הפתרון הוא לבצע הפרדה רגולטורית בין רובד תשתיות התקשורת, שהוא רובד שהתחרות בו נמוכה, לבין רובד השירותים שבו התחרות גבוהה יותר.



רובד התשתיות מורכב ממעט חברות ענק אשר ביצעו השקעות גבוהות בפרישת תשתיות תקשורת, על כן חסמי הכניסה לתחום גבוהים מאוד והתחרות נמוכה. החברות הבולטות בתחום הן בזק, hot ושלוש חברות הסלולר.



רובד השירותים בנוי מחברות קטנות הרבה יותר, בהן נטוויז'ן, 012 סמייל ואקספון 018. חברות אלה מספקות שירות לצרכן הסופי, תוך שהן רוכבות על תשתיות התקשורת של אחרים. חסמי הכניסה לתחום זה נמוכים יחסית, ועל כן תיתכן בו תחרות גבוהה.



הפרדה רגולטורית בין שני הרבדים תקרה כשמשרד התקשורת יחייב את חברות תשתיות התקשורת להקים שוק סיטוני. בשוק זה ימכרו החברות זו לזו, וכן לחברות להן אין תשתיות, כמו אקספון 018, תשתיות תקשורת קוויות וסלולריות. המחיר בשוק זה יהיה תחת עינו הפקוחה של משרד התקשורת. אם הוא ימצא כי המחיר אינו ריאלי ואינו משקף תחרות הוגנת, הוא יתערב. למעשה רפורמת המפעילים הווירטואליים שאותה מנסה משרד התקשורת לקדם היא בדיוק שוק סיטוני בתחום הסלולר. עכשיו צריך רפורמה דומה בשוק הקווי.



שוק התקשורת הוא שוק אשר זקוק לפיקוח הדוק של הרגולטור. התחרות הנמוכה שאליה הגיע שוק הסלולר הישראלי היא העדות הטובה ביותר לפגיעה בצרכן המתרחשת כאשר הרגולטור ישן בעמידה. אך רגולציה הדוקה אינה מספיקה כדי למנוע פגיעה בצרכן. נדרשת רגולציה עדכנית, שמתאימה עצמה לשינויים טכנולוגיים ועסקיים. הרגולטורים בעולם בחרו כבר לפני שנים פתרון של שוק סיטוני של תשתיות תקשורת - קוויות וסלולריות.



ישראל לא צריכה להיות שונה. אם ועדת חייק תדע לנצל את שיתוף הפעולה שמציעה בזק, היא עשויה להיות הוועדה הראשונה שהמלצותיה אכן יעשו שינוי אמיתי בשוק.