>> פרשות הקרטלים האחרונות הסתיימו בקול ענות חלושה: בתי המשפט, למורת רוחה של רשות ההגבלים העסקיים, כמעט שלא שלחו איש לכלא. אחת הסיבות העיקריות לכך היא חלוף הזמן מהקרטלים שהתרחשו באמצעות שנות ה-90. "אחד בפה ואחד בלב" - כך מתאר את הסיטואציה המשפטית עו"ד דרור שטרום, שכיהן כממונה על ההגבלים העסקיים בשנים 2001-2005.
שטרום מתכוון לכך שמצד אחד, בית המשפט העליון קבע פעמים רבות כי עקרונית מקומו של המבצע עבירת קרטל בכלא, ומצד שני בתי המשפט אינם מיישמים זאת. "את השורה התחתונה העבריינים זוכרים היטב", מסביר שטרום את בעיית ההרתעה. "באים בתי המשפט וקובעים שורה של עונשים שאין מלה שמתאימה להם חוץ מעונשים שאינם מרתיעים בעליל, ושיש בהם זילות של העבירה עצמה".
בעקבות הזמן האבוד
באחרונה גזרה שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, מרים מזרחי, עונשים של מאסר על תנאי וקנסות על מורשעי קרטל הצינורות. חברת מודגל ספגה קנס של 500 אלף שקל, ואילו על מנכ"לה לשעבר, איילון בן הרצל, הוטל קנס של 180 אלף שקל. החברות מנדלסון, טסה וח.ג.י.י וארבע חברות נוספות נקנסו בסכומים של 80-250 אלף שקל. על 11 נושאי משרה שכיהנו בחברות בתקופה הרלוונטית נגזרו קנסות של 40-120 אלף שקל ועונשי מאסר על תנאי. הסיבה המרכזית להקלה בענישה היא הזמן שחלף מעת ביצוע העבירות.
על פי טענות רשות ההגבלים, ב-94'-96' נועדה מודגל באורח קבוע בבית איטונג עם משווקיה באמצעות מנהליה הבכירים. שם, נטען, תיאמו ביניהם הנאשמים את מחיריהם של אביזרי הצנרת כלפי ציבור הצרכנים והגבילו את כמות הסחורה המיוצרת והמשווקת על ידיהם, ואף הסכימו להימנע מלייבא אביזרי צנרת.
מבין ההסדרים שנולדו בבית איטונג - מחיר מינימום, אי יבוא ומכסות - הוכח במשפט רק עניין מחיר המינימום. השופטת מזרחי שללה את האפשרות שהוצגה על ידי הנאשמים לראות בהסדר זה המלצת מחיר חד-צדדית, וראתה בו הסכמה של כלל משווקות אביזרי הצנרת לקבוע את מחיר השוק. עם זאת, מזרחי קיבלה את עמדת הסניגורים שעבירת הסדר המינימום בוצעה ללא התארגנות מכוונת מראש של המעורבים. "אין מדובר בחברה שביקשה ביודעין ומתוך תכנון להפר את החוק", פסקה.
"אפילו מאסר בעבודות שירות לא יהיה. זה מדהים", מגיב שטרום. "יש שורה של פגישות ורוקמים מחיר מינימום ענפי ועל כך מקבלים מאסר על תנאי. זוהי סגירת דלת על האכיפה של חוק ההגבלים העסקיים. הרחוב קולט מהר את המסרים האלה. אלה אנשי עסקים מחושבים שיודעים לאמוד את מאזן הנזק והתועלת. המסר הוא פשוט - שאין הרתעה מפני עבירות קרטל".
בהתקפה חזיתית מול בתי המשפט ממשיך שטרום: "אם בית המשפט קובע שנעברה עבירה וגוזר מאסר על תנאי, אז זהו סיכול ממוקד של חוק ההגבלים העסקיים. הקנסות מצחיקים. או שיענישו בחומרה או כלום". ייתכן ששטרום מעורב רגשית בפרשות אלה, מאחר שכממונה הורה לפתוח בחקירה בעניין המעטפות והיה היועץ המשפטי של הרשות כשנחקרה פרשת הצינורות.
קרטל המעטפות נחשב לפחות חמור יחסית לקרטלים אחרים. ביולי 2007 הורשעו הנאשמים - יצרניות המעטפות גברעם, דפרון ואמקא, היבואנית אורק ומנהלי החברות - בקיום הסדר כובל. בית המשפט קבע כי בין 95' ל-2002 סוכם בין היצרניות על חלוקת זכייה במכרזים של לקוחות ממשלתיים ולקוחות עסקיים. בין השאר חילקו ביניהם הנאשמים מכרזים של המדפיס הממשלתי, רשות הדואר, בזק, חברת החשמל, בנקים, חברות כרטיסי אשראי והאוניברסיטאות. נקבע כי הנאשמים הגבילו עצמם לגבי המחיר שאותו תציע החברה הזוכה במכרז, וערכו התחשבנות ואיזון לקראת עבודות עתידיות. עם זאת, נדחתה טענת המדינה כי חלוקת השוק נעשתה בנסיבות מחמירות.
בית המשפט העליון הגדיל ביולי 2009 את הקנסות וההתחייבויות הכספיות של הנאשמים להימנע מלבצע את העבירה בעתיד, ואף האריך חלק מעבודות השירות לכמה מהנאשמים, ואולם השורה התחתונה היא שאף נאשם לא ייכנס לבית הסוהר. השופט אליקים רובינשטיין נימק את ההחלטה שלא לכלוא את הנאשמים בחלוף הזמן מתחילת הפרשה, בכך שהסכם הקרטל בחלקו לא יצא לפועל וכן בהיקפו המצומצם של שוק המעטפות בהשוואה לשווקים אחרים דוגמת שוק הגז.
מתחילת 94' ועד אמצע 96' התקיים בישראל קרטל בין חברות פזגז, אמישראגז וסופרגז. מכתב האישום עלה כי על פי הסדרי הקרטל, החברות חילקו את שוק צרכני הגז הפרטיים החדשים ביניהן, כך שלא התקיימה תחרות על אספקת גז ליחידות דיור חדשות. בנוסף, החברות חילקו ביניהן צרכנים חדשים בשוק הגז התעשייתי באופן שהתחרות נמנעה. הרקע לקרטל היה פתיחת שוק הגז, שהיה מפוקח עד אז, לתחרות. החברות נקנסו ב-12 מיליון שקל, סכום לא גדול בהשוואה לשוק שמגלגל מחזור של 4 מיליארד שקל בשנה.
בתיק קרטל הגז עמוס החברות והנאשמים נכנס רק נאשם אחד לכלא לארבעה חודשים, ונאשמים אחרים שהורשעו ספגו עבודות שירות, קנסות ועונשי מאסר על תנאי. שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, יצחק ענבר, מתח ביקורת על הסדרי הטיעון המקילים בפרשה זו אך אישר אותם בזה אחר זה.
פער עמוק בין החוק למציאות
השאלה היא מדוע קיים פער כה עמוק בין לשון החוק, שמאפשרת לשלוח למאסר של עד חמש שנים בגין עבירת קרטל, למציאות. שטרום טוען כי "השדירה המרכזית של השופטים גדלה בתקופה שבה עבירת הקרטל לא נתפשה כחמורה. לא נראה שזו העבירה הדרמטית ביותר. לא תמיד בתי המשפט מפנימים את הנזק הכלכלי של קרטל". בהקשר זה יש לזכור שעד 89' הענישה על קרטל בחוק היתה שמונה חודשי מאסר בלבד, וכי עד שנות ה-90 לא היתה קיימת רשות ההגבלים אלא כיחידת פיקוח במשרד התמ"ת. פועל יוצא הוא שאנשים ביצעו עבירות הגבלים בגלוי והמערכת לא הגיבה. את הזלזול בתחום מדגים התקציב השנתי שהוקצה לרשות בתחילת דרכה - 5 מיליון שקל. לאחר לחץ של הממונה על ההגבלים בשנים 97'-2001, עו"ד דודי תדמור, קפץ התקציב ל-20 מיליון שקל.
בקרטל המרצפות היתה, לכאורה, עליית מדרגה בענישה. מכתב האישום שהוגש ב-99' עולה כי בפגישות בין מנהלי החברות, שנערכו כמעט אחת לשבוע, חולקו הקבלנים - רוכשי המרצפות - בין החברות תוך תיאום המחיר. כדי לאכוף את כללי הקרטל העסיקו יצרניות המרצפות החברות בקרטל יועץ כלכלי בשכר, שסייע ביישומם ובהוצאתם לפועל של ההסדרים הכובלים, ניהל מעקב שוטף אחר החברות, הטיל קנסות משמעותיים על החברות המפירות את הכללים וערך בוררויות פנימיות בין החברות בקרטל.
בפסק הדין קבעה ב-2002 השופטת יהודית צור מבית המשפט המחוזי בירושלים כי קיום קרטל המרצפות נשא בחובו את רוב המאפיינים שנאסרו בחוק. מדובר היה בקרטל ממושך שקשור למוצר צריכה שהציבור נזקק לו בתקופה של גיאות בבנייה. הערעור לעליון נדחה, ועונשו של היועץ הוחמר לשמונה חודשי מאסר בפועל.
עו"ד יוסי לוי, שייצג נאשמים בקרטלים רבים, טוען לקשיים רבים בגישת הרשות לאורך השנים. "הבעיה המרכזית היתה שכל הניסיונות לשכנע את שטרום ואת היועצת המשפטית לשעבר של הרשות שיש להגיע לעסקת טיעון מקילה נפלו על אוזניים ערלות. הרשות עמדה על כך שיוטלו עונשי מאסר בפועל וקנסות כבדים על הנאשמים", הבהיר בנוגע לקרטל הצינורות. לדברי לוי, גם הליך גישור שיזמה השופטת מזרחי נכשל בשל דרישת הרשות למאסר בפועל, ולכן נמשך ההליך שנים.
לשיטתו של לוי, שורש הבעיה באמירתו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, בפרשת קרטל הביטוח שעקרונית יש להכניס עברייני קרטל לכלא. "זה הזמן לרענן ולבדוק מחדש את האמירה של ברק, אשר נאמרה בזמן שייתכן כי סברו שעבירות הגבלים הן מכת מדינה, כאשר כיום ברור לחלוטין לאור המספר המצומצם של כתבי אישום בתחום ההגבלים העסקיים כי הציבור הפנים את חוק ההגבלים, ולכן כיום אין לראות בעבירות אלה מכת מדינה".
לוי מתרעם על כך שהתנהלות הרשות אינה עקבית - בקרטל הנחשב לחמור ביותר דוגמת קרטל הגז הגיעה הרשות לעסקות טיעון מקילות של עבודות שירות וקנסות עם העבריינים העיקריים, ובמקרים קלים יותר, דוגמת קרטל המעטפות, עמדה הרשות על מאסרים בפועל.
אחת הטענות החוזרות בגזרי הדין היא חלוף הזמן ועינוי הדין מעת ביצוע הקרטל ועת גזר הדין. המצדדים בגישה המקילה מבהירים כי החקירות הן מורכבות, ומשפטים שבהם יש לפעמים 15 חברות ועשרות נאשמים נמשכים זמן רב. בשונה משטרום, עו"ד תדמור אינו מתרגש מרמת הענישה: "המגמה הבלתי נגמרת להחמיר בענישה הכלכלית בישראל היא אולי אופנתית, אבל תועלת רבה אין בה. אני מאמין גדול בהגברת ודאות האכיפה ולא בדגש המושם על חומרת הענישה. נדמה לי שלעמדה זו יש ביסוס נרחב מאוד במחקרים קרימינולוגיים שנעשו בישראל ובעולם". משרדו של תדמור מייצג מפעם לפעם נאשמים בעבירות קרטל.
בכנס לשכת עורכי הדין באילת שנערך לפני כמה חודשים הבהיר נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, דוד חשין, מדוע בתי המשפט אינם שולחים את עברייני הקרטל לכלא: "בתי המשפט אינם נוטים להטיל מאסר בפועל בעבירות כלכליות, אלא אם כן כרוך בהן אלמנט של מרמה. הקרטל הוא בעצם הכנסת היד לכיס של הציבור ונטילה של יותר ממה שמגיע בתחרות הוגנת. יש להבדיל בין הרטוריקה ליישום. הציפייה של הרשות שבית המשפט יטיל עונשי מאסר אינה מתממשת, והרשות צריכה לשאול את עצמה מדוע".
אחת ההשלכות של אי ההחמרה היא שהרשות אינה מסוגלת לכרות הסדר טיעון שכולל מאסר בפועל.
מלבד ישראל, רק ארה"ב ובריטניה הטילו עד כה עונשי מאסר בפועל בגין קרטל. בסך הכל הוטלו בישראל עונשי מאסר בשלושה מקרים: בקרטל המרצפות שמונה חודשי מאסר, בקרטל הירקות חודש אחד, ובקרטל הגז נשלח נאשם אחד לארבעה חודשים ואחר ל-100 ימים. ברשות מתעקשים פעם אחר פעם על מאסר בפועל ונכשלים. התוכנית ברשות היא להוסיף עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לעבירות הקרטל כדי לשוות למעשה את הדפוס של המרמה שיקל על השופטים להטיל מאסר בפועל. המרמה היא כלפי ציבור הצרכנים שקונים מוצרים במחירים גבוהים בשל הקרטל. עבירת הקרטל קשה לאיתור. בדרך כלל, החקירה נפתחת בשל סגירת חשבונות של מישהו שמצבו הורע כתוצאה מהקרטל. הרשות מנסה ימים אלה לפתות את העבריינים לבוא ו"לפתוח" על חבריהם לקרטל ובכך לזכות בחסינות מהעמדה לדין.
"בתי המשפט עושים סיכול ממוקד לחוק ההגבלים העסקיים"
מאת עמית בן-ארויה
5.10.2010 / 6:47