>> מה יעשה אדם שיש לו מחלוקת על שומה שהוצאה לו עם שלטונות מס הכנסה, כאשר באותה עת מתבררת מחלוקת דומה בפני בית המשפט העליון, שאליו פנו שלטונות המס? מקרים אלה אינם נדירים. כאשר לנישומים רבים נגיעה למחלוקת, תערער פרקליטות המדינה על פסק דין שאינו לרוחה. כך יוצא כי אין הרבה טעם בהגשת ערעור של בעל המחלוקת לבית המשפט המחוזי, שכן ראוי להמתין להחלטתו של בית המשפט העליון.
עורכי דין נוהגים להגיש ערעור למחוזי נגד שלטונות מס ההכנסה עבור לקוחם המתנגד לשומה שהוצאה לו, כדי לעמוד במועדים שקבועים לכך בפקודת מס הכנסה ובד בבד, להגיע להסכמה עם שלטונות המס כי הערעור לא יידון עד להכרעה במחלוקת הדומה בפני העליון. זמן רב, אפוא, חולף בין הגשתו הפורמלית של הערעור לבין ההכרעה בבית המשפט העליון, בעניינו של נישום אחר.
אם הפך בית המשפט העליון את פסק הדין וקיבל את עמדת שלטונות המס בערעור, אין עוד טעם בניהול הערעור של הנישום במחוזי, שכן בית המשפט המחוזי מחויב לתקדימי בית המשפט העליון. ואולם, בתקופת הביניים שבין הגשת הערעור לבית המשפט המחוזי לבין הכרעת בית המשפט העליון תפח והלך חוב המס של בעל המחלוקת, שכן על פי פקודת מס הכנסה, נוספים לו הפרשי הצמדה וריבית בשיעור גבוה.
שתי דרכים פתוחות לנישום כזה להקטנת החוב. הראשונה היא פנייה לבית המשפט המחוזי שלו הגיש את ערעורו הפורמלי, בבקשה כי יקטין החל ממועד הגשת הערעור ועד לתשלום הסכום את הפרשי ההצמדה והריבית שנוספו לחוב המס. הדעת נותנת כי כאשר הנישום סמך על פסק דין של בית המשפט המחוזי ומשום כך נמנע מלשלם את חוב המס, יוקטן חובו, שכן לא יכול היה לדעת כי ההלכה שעליה סמך תתהפך.
ואולם, גם אם תתקבל בקשתו של הנישום, לא יהיה בה כדי לפטור אותו מתשלום אותם הפרשי הצמדה וריבית שנצברו על החוב עד להגשת הערעור - תקופה העשויה להשתרע על פני כמה שנים. לגבי תקופה זו יכולה לסייע הדרך השנייה: מנהל רשות המסים מוסמך להקטין את החוב.
הנישום יצטרך לשכנע את המנהל שהאיחור בתשלום נגרם שלא מרצונו. חובת הפעלת הסמכות על ידי המנהל מתקיימת באחד משני המקרים האלה: כאשר הנישום הוכיח כי עצם הפיגור בתשלום לא היה תלוי ברצונו של הנישום, שכן היתה מניעה אובייקטיבית שמנעה מהנישום לעמוד בתשלום; או כאשר הנישום הוכיח כי הפרת חובת התשלום לא היתה ברצונו של הנישום, שכן מסיבות אובייקטיביות הוא לא יכול היה לדעת כי מוטלת עליו חובת תשלום מס, או יכול היה להניח בסבירות הראויה כי לא היתה מוטלת עליו חובה כזו. זהו לדעתנו המקרה של אותו בעל מחלוקת, שלא היה צריך להניח בסבירות הראויה כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי יתהפך בבית המשפט העליון וכי ההלכה שעליה הסתמך תתבטל.
לכן ראוי כי נישומים יהיו ערים לאפשרות להקטין את חובם אם הלכה שעליה סמכו לא תעמוד במבחני בית המשפט העליון, וייתנו את הסכמתם להשעיית ערעור שכזה בנכונות מנהל רשות המסים להפעיל את סמכותו להקטנת החוב.
-
הכותבים הם שותפים במשרד א. רפאל ושות', עורכי דין
הסתמכת על פסק דין שבוטל? מזער נזקים
ד"ר אמנון רפאל ושלומי לזר
5.10.2010 / 6:47