הג'יפים מצטרפים לחברה להגנת הטבע

>> יום שישי לפני כשבוע וחצי, דרך עפר בתוככי יער בן שמן. רכב שטח מסוג טויוטה לנדקרוזר מטפס באיטיות במעלה הדרך. לפתע הוא עוצר. הנהג והנוסע שלצדו יוצאים מהרכב, בקבוקי מים בידיהם, ומתחילים לכבות מדורה נטושה וחצי בוערת שהשאירו מטיילים. את שקית הזבל שאותם מטיילים - משפחה במכונית פרטית - השאירו זרוקה בשטח, לוקחים אתם הג'יפאים וממשיכים הלאה.



כולם חושבים שהג'יפאים הם הרעים, והולכי הרגל ונוסעי המכוניות הפרטיות הם הטובים. אבל פעמים רבות, במציאות זה בדיוק ההפך. החדשות הן שבישראל מתחילה להיווצר תרבות ג'יפאים שומרי טבע, אופנת הירידה ההמונית לטבע בג'יפים נגמרה ולטבע שלום.

גלעד גבאי, סגן מנהל מחוז דרום ברשות הטבע והגנים, אחראי על 4.5 מיליון דונם של שטח. בסוכות האחרון, הוא מספר, לא נצפו פקקי תנועה של ג'יפים, אפילו לא במסלולים הקלאסיים של הנגב כמו נחל נקרות. "זה היה החג הכי חלש שאני חוויתי. יכול להיות שזה בגלל החום, או הקרבה לחופש הגדול, ואולי כי אנשים עוד לא קיבלו משכורת. בכל מקרה, היה רגוע יותר - ומי שבא נהנה", הוא אומר.



"לפני 10-12 שנים היתה התלהבות", אומר נמרוד מלר, שכותב באתר ג'יפולוג, אתר הבית של חובבי הג'יפים. "קמו פורומים באינטרנט, היו אתרים המוניים, כולם צילמו והצטלמו על כל גבעה בנגב. עברו השנים ויש התבגרות ובשלות. מי שנשאר זה הגרעין הקשה. ההמונים הפסיקו. יש עוד נהגים לא מקצועיים שנוסעים בשטח בטנדרים, אבל זה מיעוט זניח. בסך הכל, חובבי השטח הרציניים יכולים ליהנות יותר. העומס על הנגב קטן יותר והפגיעה בטבע נעלמה כמעט לגמרי".



"לדעתי הסיבה העיקרית היא המחירים הגבוהים של הדלק", אומר מלר. "כדי לנסוע לנגב ובחזרה אתה צריך לשים סולר ב-1,000 שקל. סיבה נוספת היא השינוי בסוגי הרכב שרוכשים. אנשים קונים פחות ג'יפים קשוחים כמו טויוטה לנדקרוזר ומיצובישי פאג'רו ויותר כלים רכים כמו ניסאן קשקאי ויונדאי ix35, שאתם אי אפשר ממש לטייל".



"צה"ל מזיק יותר"



"בדרך כלל לא מדברים על החלק של צה"ל בסיפור", אומר מלר. "שוכחים שכמות הנסועה שצה"ל עושה היא בסדר גודל גדולה יותר ממה שמטיילים עושים. אני מדבר על גבול מצרים, אזור צאלים, אזור שיזפון ועוד. נכון שהצבא משתף פעולה עם הפקחים, אבל כמות הנסועה היא עצומה. אם בסוף שבוע מגיעים לנחל נקרות כמה עשרות ג'יפים של אזרחים, אז באמצע השבוע יש שם סדרות נהיגה מהירה של האמרים צה"ליים, והנזק לטבע גדול הרבה יותר".



אמיר בלבן, מהחברה להגנת הטבע, מוסיף: "לא רק מטיילים פרטיים מטיילים ברכבי שטח. צריך לזכור שרוב שמירת הטבע בפועל מתבצעות ברכב שטח, זה כלי עבודה. כל הפקחים של רשות הטבע והגנים נוסעים ברכבי שטח. קשה לדמיין פקח מודרני ללא רכב שטח".



אתה אומר בעצם שמי שאמון על שמירת הטבע מזיק לטבע?



"בצ'ילה הפקח הוא על סוס ואוכף, בקולורדו עם סירה בנהר. בישראל כנראה שאין ברירה אחרת. ברור לי שהפקחים לא חורגים מהדרכים המסומנות ומקפידים על כל הכללים. אבל צריך לזכור שאין מקום בישראל שהוא לא נגיש לרכב, גם לרכב של גורמים שליליים כמו ציידים, ג'יפאים חסרי ניסיון ועברייני שטח. הטיפוסים האלה נוסעים בדרכים לא מותרות, למשל על גבי חמאדה בערבה או חוף ים בעונת הטלה של צבי ים. ויש כאלה שפוגעים באתרי עתיקות, למשל תל גודד. מתנהלת שם מלחמה רבת שנים בין גורמי השימור לעבריינים שחושבים שזה אתר ספורט אקסטרים. הם מצוידים בצמיגים אגרסיביים, דורסים ורומסים בתי גידול ומשנים את פני הקרקע".



"ג'יפאים עבריינים לא מזהמים יותר מאחרים", אומר בלבן, "אבל המיקום רגיש יותר. למשל, הם מגיעים עד המעיין עם הרכב ושם משאירים עקבות. עד שנות ה-80, עין אום סאלח היה נגיש ברגל בלבד. כיום כל אחד יכול לבוא עם הג'יפ שלו והתוצאה היא שהנמר לא בא לשתות בלילה. לנמר באמצע הקיץ, לילה בלי מים זה עסק לא פשוט, ואת מספרם של הנמרים בנגב אפשר לספור על יד אחת, אולי שתיים.



"רמת המיומנות הנדרשת מנהג רכב שטח היא כיום נמוכה יותר כי הרמה של כלי הרכב עלתה, ויש קיטים, נעילות, צמיגים, הגבהות. הפיתוי גבוה ורמת האחריות הנדרשת היא גבוהה. הדרך לפיה האדם קורא את השטח, מקבל החלטות ונוהג היא משמעותית מאוד. אנחנו רואים באזורים שלמים השפעה שלילית של נהגים לא מיומנים וחסרי ניסיון. הם מנסים לכבוש עליות, יוצרים בורות ועושים נזק לדרך. רוב המעלות בנגב נהפכים בקיץ מרמת קושי בינונית לרמה קשה - כי אנשים לא יודעים לנהוג, וזה מאלץ נהגים לפרוץ דרכים חדשות עוקפות. ואני לא מדבר על הצבא. עברנו מעידן הג'פסים והסיקסים (רכבי השטח הישנים של צה"ל, י"ק) להאמר שהוא כלי כבד ואגרסיווי יותר, שגורם נזק גדול יותר לשטח".



אתה יכול לשרטט פרופיל של עברייני השטח?



"מדובר בדרך כלל בגילאים צעירים יותר, אתה רואה את זה בנהיגה פרועה על חופים. בחוף ניצנים מפחיד להשאיר ילד על החוף. ויש את אלה שיוצאים מהעיר לצורך פריקת עול במרחבים. לעומת זאת יש אנשי שטח מקצועיים שזה עיסוקם או תחביבם המקצועי והם מגלים רמת אחריות גבוהה מאוד. צריך לזכור שרכב שטח הוא אמצעי ולא מטרה. מי שחושב אחרת, התחביב הזה שלו ייגמר מהר ובצורה לא נעימה.



"לפני שנה הובלתי טיול רגלי חוצה נגב מחלוצה לערבה. בדרך פגשנו מסע של 50 טרקטורונים. הנהג הכי צעיר בחבורה שם היה בן 75. אלה היו זקני כפר יהושע, שבאו לטייל בישראל. היתה שם תרבות נהיגה, נהיגה אחראית, פשוט תענוג".



"השנים האחרונות היו בבחינת חבלי לידה של הג'יפאים בישראל", אומר גבאי. "אני יכול לומר שמתפתחת כאן תרבות ג'יפים ויש ציבור נרחב שמעריך את הטבע ורוצה לשמור אותו. אני תמיד אומר שיש הבדל בין אוהב טבע לשומר טבע. אוהב טבע רוצה לראות כל דבר בכל מקום, להגיע לכל נקודה, לכבוש בגלגלים, כי זה יפה וזה מוצא חן בעיניו. שומר טבע מבין שאם יתנהג כך לא יישאר כלום לדורות הבאים".



"אין פקח בכל מקום"



לרשות הטבע והגנים יש סמכויות אכיפה במרחבי שמורות הטבע במדינה. הקנס על נסיעה שלא בדרך עפר מסומנת או לינה שלא בחניון לילה מוסדר הוא כיום 730 שקל. לדברי גבאי, בכל שנה ניתנים מאות קנסות כאלה. "רוב המטיילים מקפידים לקיים את החוקים", אומר גבאי. "אנחנו משקיעים בזה המון, בחינוך ובהסברה וגם באכיפה. מצד שני, יש חבורות שעושות נזקים בצורה מודעת".



כיצד נראים המפגשים של פקחים שלכם עם אותן חבורות?



"לא אשלח פקח בודד לאירוע אכיפה. אנחנו מגיעים בצורה מאורגנת. בדרך כלל המפגש לא מלווה באלימות. במקרים חמורים מביאים אותם למשפט. אם מישהו טעה ולא הבין או שזו פעם ראשונה שלו, אנחנו משתדלים לתת רק אזהרה".



"יש גם אנשים רבים שמתקשרים לדווח על פורעי חוק", מספר גבאי, "אבל גם זה לא פתרון הרמטי. אין לי אפשרות לשים פקח בכל מקום. אם הנהגים לא יבינו שהם פוגעים במשהו שלהם, המלחמה אבודה".



עופר אוגש, מאתר השטח הישראלי 4x4 שמוביל טיולים מאורגנים רבים בשטח, מספר כי "אנשי רשות הטבע והגנים נכנסים לאתר שלנו ובודקים מסלולים שאנחנו מפרסמים. אם משהו לא מוצא חן בעיניהם מבחינת התוואי, הם פונים אלינו שנתקן - ואני מכבד את זה. אני יודע גם שהם נכנסים לגלריות צילומים שאנשים צילמו במהלך טיולים ואם הם רואים הפרות, הם פונים ישירות לאנשים".



"הטבע צריך להיות פתוח למטיילים"



בעבר נשמעו ברשות הטבע והגנים קולות שקראו לסגור שמורות טבע או חלקים משמורות טבע לרכב בכלל. היו כאלה שאף התנגדו לרוכבים באופניים, שגם הם גורמים נזק לא מבוטל. "עשינו תהליך חשיבה בנושא", מספר גבאי, "וכיום אנחנו ברשות מאמינים שהטבע צריך להיות פתוח למטיילים. ג'יפאים לא שונים מכל קבוצה אחרת, יש כאלה ששומרים על הכללים וכאלה שלא שומרים. ברוב המקרים מדובר בקבוצה קטנה שמוציאה שם רע לציבור הרחב. אנחנו כן רוצים שאנשים יבואו וייהנו מהטבע ואנחנו מאמינים שזה יעזור לשמירה על הטבע. אנחנו מודעים לכך שמדובר באוכלוסייה גדולה ומשמעותית שמחייבת מאמץ והתעסקות, וזה בהחלט חלק מהתפקיד שלנו".



אחד הפרויקטים המשמעותיים שביצעה רשות הטבע והגנים בנושא הוא גידור דרכי העפר המסומנות. לא מדובר בגדרות של ממש אלא באבנים קטנות שהוצבו, בדרך כלל על ידי מתנדבים, לאורך שבילי העפר.



האם זה אפקטיבי?



גבאי: "לכל ג'יפאי אין שום קושי להפנות את ההגה ולרמוס את האבנים הקטנות האלה. אבל בפועל זה עובד היטב. ברוב רובם של המקרים לא רומסים את שורות האבנים. יחד עם זאת, הנושא של נהיגה שלא בדרכים מסומנות הוא רק נושא אחד. אם נסעת בדרך המסומנת אבל כרתת עץ אשל שלם לצורך מדורה, כמו שקרה במכתש רמון בשבוע שעבר, אז לא עשית כלום. החשיבות היא של כל המכלול. אם נסעת ואיבדת את הדרך ונשארת לישון שלא בחניון לילה מוסדר והפרת את השקט של חיות הבר, אז שוב, הפגיעה משמעותית.



"הייתי רוצה שכל נהג שיש לו אפשרות לרדת לשטח יחויב בהכשרה בסיסית שתתן לו הרגלי נהיגה נכונה ושמירה על הטבע, שיידע לטייל בלי לפגוע".



מלר: "באופן כללי כולם בוכים שהישראלים גרועים וכל שאר העולם טוב יותר. אני רוצה להגיד שהמצב בשטח טוב הרבה יותר. הדברים המכוערים נעשים במקומות המוניים ולמרבה הצער חלק ניכר מהירוקים, או אלה שקוראים לעצמם ירוקים, לא באמת מטיילים בעומק השטח - וזה באמת מה שהם רואים".