ההכנסה הממוצעת לגבר שכיר ביישובי המרכז גבוהה ב-40% מן השכר המקביל בקרב גברים מיישובי הפריפריה, כך עולה ממדד הפריפריאליות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2008 שפורסם היום.
לפי נתוני הלמ"ס, השכר החודשי הממוצע עבור שכיר במרכז, הגדרה אשר כללה בין השאר ערים כמו ת"א, ירושלים וראשל"צ, עמד על 12,000 שקל, לעומת 8,600 שקל בחודש שהשתכר תושב הפריפריה, במקומות כמו יישובי הערבה, הנגב הדרומי, אזורי ים המלח, רמת הגולן והגליל העליון.
גם בקרב הנשים עולה ההכנסה החודשית הממוצעת לשכירות באזור המרכז, כ-7,400 שקל ברוטו, על זו של מקבילותיהן מהפריפריה, 5,600 שקל בממוצע. הדבר נכון גם ביחס להכנסה ברוטו עבור שעת עבודה אחת. בלמ"ס מציינים גם כי נשים עובדות פחות שעות בחודש מהגברים - 200 שעות חודשיות לגבר לעומת כ-150 שעות בממוצע לאישה.
עם זאת, למרות הפער הברור בין הכנסתם של שכירים ביישובי הפריפריה לאלה של המרכז, שביעות הרצון נוטה דווקא לכיוון הפריפריה: כ-60% מן השכירים באזורים אלה מרוצים מהכנסתם לעומת כ-56% מהשכירים ביישובי המרכז.
נתון נוסף העולה מן הדו"ח הוא כי הניידות בין מקומות העבודה גדולה יותר ביישובי המרכז, ו-24% מן השכירים באזור זה עבדו ביותר מ-3 מקומות במהלך 10 השנים האחרונות, לעומת 19% מתושבי הפריפריה.
מי שמרוויח יותר חושש פחות למקומו
14% מבעלי הכנסה נמוכה חששו מאוד לאבד את מקום עבודתם במהלך שנת 2008, שאופיינה במשבר הפיננסי ובמיתון כלכלי, לעומת 7% מבעלי הכנסה גבוהה. המשמעות - 10% מהמועסקים בישראל חששו לאבד עבודתם ללא הבדל משמעותי באזור המגורים, אך עם פערים בין המגזר היהודי לערבי - כ-16% מן המועסקים הערבים חששו לפרנסתם, לעומת 8% מהמועסקים היהודים. עם זאת, 54% מהמועסקים העריכו שאם יאבדו את מקום העבודה, יש סיכוי גדול שיצליחו למצוא עבודה אחרת ברמת שכר דומה. עוד עולה מן הנתונים, כי שכירים המועסקים על ידי חברות כוח אדם חוששים לאבד את מקום עבודתם בשיעור כפול מזה של שכירים המקבלים את משכורתם ישירות ממקום העבודה.
במרכז מרוויחים יותר אך גם מבזבזים יותר
במרכז מספר הנפשות למשק בית נמוך יותר ומסתכם ב-3.2 נפשות בממוצע לעומת 3.8 ביישובי הפריפריה. למרות זאת, ההוצאה החודשית הממוצעת ביישובי המרכז גבוהה יותר, ועמדה על 13,000 שקל בחודש לעומת 11,600 ביישובי הפריפריה. ההוצאה על המזון זהה בין האזורים הגיאוגרפיים, אך עלויות הדיור הגבוהות במרכז גרמו להוצאה ממוצעת של 3,350 שקל על סעיף זה, לעומת כ-2,150 אלף בישובים מרוחקים מן המרכז. בלמ"ס מציינים כי ביישובי המרכז נמצא גם האחוז הגבוה ביותר של משקי בית הגרים בדירות שכורות, ושכר הדירה ביישובים אלה גבוה פי 2 ויותר מאשר שכר הדירה בשאר היישובים.
קונים דירות בנות 4 חדרים, שוכרים דירות קטנות יותר
כ-77% ממשקי הבית בפריפריה הם בעלי דירות בהשוואה ל-66.2% מהמתגוררים במרכז. מספר החדרים למגורים נע סביב 4 בכל האזורים הגיאוגראפיים, ומספר החדרים הממוצע בקרב השוכרים מסתכם ב-3. בשנת 2008, השווי הממוצע של דירה ביישובי המרכז היה 1.1 מיליון שקל לעומת כ-800 אלף לדירה בפריפריה. נתון מעניין נוסף מלמד כי במרכז מוציאים יותר על שירותי חינוך, ובפריפריה מעשנים יותר, וההוצאה על מוצרי טבק כפולה בהשוואה למרכז.
ככל שהיישוב מרכזי יותר כך פונים פחות לשירותי הרווחה
ככל שהיישוב מרכזי יותר, שיעורי הפניות לשירותי הרווחה קטנים. כ-184.2 פניות בממוצע נרשמו בשנת 2008 ל-1,000 נפש בקרב יהודים ביישובי הפריפריה לעומת 140.7 פניות ביישובי המרכז. שיעור הפניות לשירותי הרווחה בקרב האוכלוסייה הערבית גבוה יותר מאשר באוכלוסייה היהודית: 217.1 פניות ל-1,000 נפש לעומת 155.7. בקרב עולי אתיופיה נרשמה מגמה הפוכה: ככל שהיישוב מרכזי יותר, שיעורי הפניות גדלים. כך, ביישובי המרכז נרשמו כ-641.5 פניות לאלף יוצאי אתיופיה לעומת לעומת 294.3 פניות ביישובי הפריפריה.
במרכז מתים פחות
שיעורי התמותה ביישובי הפריפריה גבוהים מעט ביחס לעומת יישובי המרכז בקרב יהודים בלבד, ומסתכמים ב-5.5 נפש ל-1,000 תושבים לעומת 5.2 מתים במרכז. עם זאת, הפרשי התמותה בין תינוקות גבוהים יותר ומסתכמים ב-4.0 בפריפריה לעומת 2.6 במרכז. בקרב ערבים המגמה הפוכה - הן שיעורי התמותה והן שיעורי תמותת התינוקות גבוהים יותר ביישובי המרכז לעומת יישובי הפריפריה, כאשר ההסבר האפשרי לכך, לטענת הלמ"ס, הוא רמת הבריאות הנמוכה יחסית של ערבים ביישובים המעורבים, שרובם אינם פריפריאליים.
גם מספרם של המתלוננים על בריאותם גדול יותר בפריפריה. כך למשל, בשנת 2008, בקבוצת הגיל 64-45 דיווחו 31% מתושבי הפריפריה על מצב בריאות לא טוב לעומת 24% מתושבי המרכז. ייתכן שהפער נובע מהבדלים בהרכב האוכלוסייה וברמת ההכנסה בין תושבי המרכז לתושבי הפריפריה.