העליון: בנק חייב לשלם ארנונה גם על שטח הכניסה לסניף בו מוצב כספומט

שטח מקורה מחוץ לבנק, המשמש ככניסה לסניף, ובו מוצב מכשיר כספומט ומאבטח, חייב בארנונה כמו יתר חלקי סניף הבנק - כך קבע שלשום בית המשפט העליון. בכך דחה בית המשפט את עמדת לפיה יש לסווג את השטח כמדרכה ציבורית.



בנק לאומי ביקש רשות מבית המשפט העליון לערער על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה שאישרה לפני כחצי שנה את החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה בקרית ים, לפיה על הבנק לשלם ארנונה על שטח מקורה בגודל כ-50 מ"ר שהוא מחזיק בעיר. השטח סומן בתכנית בניין העיר כ"מעבר ציבורי להולכי רגל (מקורה)". למרות זאת, הוועדה קבעה כי הבנק הוא המשתמש העיקרי בשטח זה, ומפיק ממנו תועלת כלכלית ולכן עליו לשאת בארנונה בגינו.




הבנק התנגד לתשלום הארנונה וטען כי השטח המקורה הוא "מדרכה", המהווה חלק מ"רחוב", ולכן הוא לא חייב בארנונה. בבית המשפט לעניינים מנהליים לא התכחש הבנק לכך שהוא עושה שימוש בלעדי בחלק מהשטח המקורה, והודה שהשטח משמש כמקום מושבו של שומר המופקד על בדיקת הלקוחות בכניסה לסניף וכן לצורך הפעלתו של מכשיר כספומט, ואולם טען כי שימוש זה חל רק על חלק קטן מהשטח, וכי מטרתו המרכזית של השטח היא מעבר ציבורי להולכי רגל.



בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את עמדת הבנק וקבע כי השטח מבחינה תפקודית משמש כחלק מהנכס הבנקאי ולכן יש לחייב את הבנק בגינו, בתעריף זהה ליתר חלקיו המבונים של הנכס.



השופט חנן מלצר דחה את עמדת הבנק וקבע כי המקרה אינו מצדיק מתן רשות ערעור.



"בדיקה קפדנית של עובדות המקרה שבפנינו מעלה בבירור כי הנכס המדובר אינו משמש כ'מדרכה', אלא מהווה חלק בלתי נפרד מן הנכס הבנקאי. הבנק משתמש בשטח לצרכיו העסקיים כגון מיקומו של שומר הבנק, הצבת מכשיר כספומט ותליית שלטי פרסום. שימושים אלה מעידים כי הבנק הוא המחזיק העיקרי בנכס שבמחלוקת והוא גם הנהנה המרכזי מהשירותים שמעניקה לו העירייה. לכן מן הראוי כי ישא בעלויות השירותים המוענקים לנכס האמור באמצעות תשלום הארנונה".



הבנק חוייב לשאת בשכר טרחת עורכי דינה של מינהלת הארנונה, עו"ד דביר ליבוביץ, בסך של 10,000 שקל. לדברי עו"ד אלכס כץ ומוטי איצקוביץ ממשרד כץ, גבע, איצקוביץ (kgi), המתמחים בארנונות של בנקים וחברות ביטוח, "מדובר בהחלטה קשה בעלת משמעות כספית כבדה לסקטור הבנקאי ואף בנסיבות מסוימות גם לסקטורים אחרים. יחד עם זאת, יש לזכור כי גם לפי בית המשפט העליון יש לבחון כל מקרה ונסיבותיו. במקרה זה בית משפט העליון נתן משקל לעובדה כי בערכאות הדיונית הקודמות הבנק לא התכחש לעובדה כי הוא עושה שימוש בלעדי בחלק מהשטח המקורה".



(בר"ם 3878/10)