נטשו את הציבור

>> מבוכה תקפה אתמול את הקהל שנכח באולם של ועדת הכלכלה, עם פתיחת הדיון בסוגיית הכנסות המדינה ממכירת משאבי הטבע שלה. למבוכה גרמו התבטאויותיו התמוהות של יו"ר הוועדה, ח"כ אופיר אקוניס (ליכוד), שבחר משום מה להעתיק את הדיון הכלכלי-חברתי למישור הלאומני.

אקוניס ייחס את התמיכה בהעלאת חלקה של המדינה בתגליות הגז הטבעי ל"ארגוני שמאל פונדמנטליסטי", המבקשים, רחמנא לצלן, להשית על ישראל "כלכלה סובייטית". אם לא די בכך, אקוניס האשים את תומכי העלאת התמלוגים בשירות האינטרסים של ציר הרשע האיראני-סורי-לבנוני - המאיים, שלא נדע, לחפש גז טבעי מול חופי לבנון.



הסבר לאישום שרירותי זה לא ניתן - כי אין לכך חשיבות. העיקר היה לקשור את הפעילות למען הגדלת השתתפות הציבור במכירת משאביו לזו של גורמים עוינים לישראל. גם אם על הצעת החוק להגדלת התמלוגים חתומים ח"כים מסיעות הליכוד, ש"ס, ואפילו האיחוד הלאומי. עמדותיו הנציות של ח"כ אריה אלדד, למשל, שחתום אף הוא על הצעת החוק, לא ישטו בחוש הריח המפותח של אקוניס.



הסתה מופרכת זו אינה חדשה. היא נושאת דמיון מטריד לשורת פרסומים מכפישים שהופיעו בעיתונות לפני כמה חודשים בגנות פרופ' איתן ששינסקי והרב מיכאל מלכיאור - פרסומים שפסקו במהרה לאחר שהועלו סימני שאלה סביב העומדים מאחורי מימונם. הטרמינולוגיה, אגב, לא רחוקה מזו של פטרונו הפוליטי של אקוניס, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבחר בעבר להתמודד עם קשיים פוליטיים באמצעות דה-לגיטימציה של השמאל ("שכחו מה זה להיות יהודים") וגם דימה באחרונה את תשתית האינטרנט המפגרת בישראל ל"טרקטור סובייטי".



אקוניס לא היה לבד. לקמפיין ההפחדה שניהל הצטרפה גם ח"כ אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו), שפטרונה הפוליטי, השר אביגדור ליברמן, היה בין מסכלי שינוי חוק הנפט לפני שמונה שנים. ואולם בניגוד לאקוניס, מיכאלי דווקא בחרה לאמץ כמה ממאפייניו הזכורים לשמצה של המשטר הסובייטי, והציעה כי שירותי הביטחון יבדקו את פעילות התומכים בהעלאת התמלוגים בחשד ל"פעילות חתרנית נגד המדינה".



מתקפה עלובה שכזו היתה יכולה להיחשב פאשיזם מובהק - אם רק היה בה כדי לשרת את האינטרסים של הלאום הישראלי. ואולם למרבה האירוניה, אקוניס ומיכאלי דווקא בחרו לפגוע באינטרס הציבורי - ולשרת תחתיו אינטרס פרטי וזר. בסיכומו של דבר, הרי בחלוקת כספים עסקינן. צמצום חלקו של הציבור בהכנסות ייטיב מן הסתם עם כיסם הפרטי של יזמי הגז, עליהם נמנית חברת נובל האמריקאית (40%).



יוסי פלד פוגע בביטחון?



שחקן חדש בזירה הוא אלוף (במיל') יוסי פלד, המכהן כשר בלי תיק מטעם הליכוד. פלד הועסק בעבר בחברת הנדל"ן תשלוז, שבבעלות יצחק תשובה, בעל השליטה בקבוצת דלק. תפקידו אתמול היה לחוות את דעתו המקצועית-ביטחונית על הסכנה האורבת לישראל כתוצאה ממכירת הגז הלבנוני דווקא לאירופה - תחת מכירת הגז הישראלי. פלד אמר כי העיסוק בזוטות כמו התמלוגים או המיסוי מעכב את פיתוח המאגרים, ומכירת הגז הלבנוני או האיראני תממן לטענתו פעילות טרור.



העובדה שאיראן מחזיקה בעתודות הגז הטבעי מהגדולות בעולם ואינה זקוקה בכלל למאגרי הגז של לבנון (אם יהיו כאלה בכלל) כדי לייצא את הגז שלה לאירופה - לא מטרידה את פלד. גם לא העובדה שהגז הישראלי לעולם לא יוכל להוות תחליף לגז הרוסי, הטורקמני או האוזבקי, וגם לא העובדה שדלק ונובל ממשיכות בתוכניות הפיתוח של תמר ולווייתן בלי קשר לדיון התמלוגים.



מה שבאמת מטריד בדבריו של האלוף (במיל') הוא דאגתו למציאת שוק עבור הגז של דלק ונובל אנרג'י, במקום לדאוג לביטחונה האנרגטי של מדינתו שלו. מנין למד פלד כי האינטרס הלאומי של ישראל הוא לסייע ליצחק תשובה למכור את הגז השייך לציבור הישראלי? האם פלד לא סבור כי על ישראל המבודדת לדאוג קודם לרזרבות גז שישמשו את צורכיה מעבר ל-25 שנה, כמו ארה"ב למשל, שאוגרת רזרבות עצומות לעתיד? על בסיס אילו שיקולים הוא נרתם לסייע להברחת משאבי הטבע של הציבור לשם ניפוח כיסיהם של יזמים פרטיים? האם ביטחונה האנרגטי של ישראל לא חשוב בעיניו של האלוף לשעבר?



סליחה שאנו ריבוניים



את הדיון הראשון בוועדת הכלכלה בנושא משאבי הטבע ניתן לפיכך להכתיר כאכזבה. תחת הפולמוס הראוי והנדרש בהתוויית המדיניות הפיסקלית בתחום משאבי הטבע, זכה הציבור למנה גדושה של הסתה מטופשת, ועוד מצד אלה המכנים עצמם "נציגי ציבור". במקום כנסת ריבונית ועצמאית, נתגלתה לעיני הציבור חבורת דוברים שלא בקולם, המתנצלים ומתרפסים בפני יזמים פרטיים, מכיוון שיש אחרים הפועלים למען טובת בוחריהם.



איומי נובל אנרג'י למשל, לפיהם תפנה לבית הדין הבינלאומי בתגובה להחלטה שבסמכות מדינת ישראל - נענו בשתיקה אימפוטנטית מביכה. זאת, על אף שמדובר בהבעת אי-אמון חצופה בריבונותה של ישראל - ועוד בחדרי הרשות המחוקקת שלה. כיצד היו מתבטאים חברי הכנסת אילו הטיח בפניהם את האיום הזה גורם פוליטי למשל? האם גם אז היו בולעים את לשונם?



למרבה האירוניה, דווקא בכירים בקבוצת דלק שהופיעו בדיון התמקדו בטיעונים ענייניים, כמו גם המצדדים בהעלאת נתח המדינה (ח"כים ונציגי ציבור). אך מה הטעם בטיעונים המשפטיים החדשים שהציג למשל יו"ר דלק אנרגיה, ד"ר יורם טורבוביץ', אם אלה נבלעים בים של סיסמאות ימין-שמאל נבובות מצד חברי כנסת, ועוד בהובלת יו"ר הוועדה?



גם כאשר נדרשה הוועדה לענייניות, בחר אקוניס בהצעת סיכום מוזרה משלו, שקוראת שלא להחיל את המדיניות הפיסקלית החדשה על "רישיונות קיימים שבוצעו בהם השקעות מהותיות". כלומר, לקבוע מדיניות תמלוגים חדשה - אך מיד לייתר אותה. הרי במאגרי הגז של תמר, דלית או לווייתן - כבר הושקעו לשיטתו של אקוניס סכומים "מהותיים".



מה ערכם של תמלוגים או מסים בכלל אם לא ניתן להחיל אותם על מאגרי הגז הטבעי היחידים שיפותחו כאן? האם אקוניס מודע לכך ש-75% משטחי הים של ישראל כבר מכוסים ברישיונות? האם הח"כים שהצביעו בעד הצעה זו ערים לכך שהסכימו להעניק במתנה עשרות מיליארדי שקלים לחברות דלק ונובל אנרג'י - במקום להזרימם לקופת המדינה? האם לשם כך נבחרו לייצג את הציבור בכנסת ישראל?



זה היה מפגן פרלמנטרי מביש, לא רק של מדינה החוששת משום מה לדאוג לציבור אזרחיה - אלא בעיקר של בית נבחרים שנחשפה ערוותו.