נתניהו מקפיא את הכלכלה

>> האם יש הקפאת בנייה בשטחים, או שמא ההקפאה שהיתה כבר הופשרה? נדמה שמרוב הקפאות מופשרות והפשרות מוקפאות, כבר לא ברור אם תהליך השלום מופשר או קפוא. מה שכן ברור הוא שהכלכלה, ללא ספק, מוקפאת.

סימני ההקפאה הכלכלית ניכרים מכל עבר. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, טרוד במשא ומתן המדיני, ולא נותר לו רגע של פנאי לעסוק בעניינים אחרים; בוודאי ובוודאי שלא נותר לו זמן לעסוק במאבקים כלכליים. מאבקים הרי יש לו די והותר מול האמריקאים והפלסטינים. התוצאה היא ראש ממשלה שלא נאבק, והמסר הזה מחלחל מטה: היעדר המאבק מאפיין את כל תהליך קבלת ההחלטות הממשלתי, מה שאומר שבפועל פשוט לא מתקבלות החלטות.



על הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, למשל, הוכרז כבר לפני שנה - אבל עד עתה היא לא יצאה אל הפועל. הרפורמה הזאת, נזכיר, אמורה היתה להיות אחת מאבני היסוד בהתמודדות של ממשלת ישראל עם עליית מחירי הדירות. היא היתה אמורה ליצור שינוי מבני מקיף בעבודת מינהל מקרקעי ישראל, שאמור היה להביא להתייעלות ולזירוז הליכי הבנייה בישראל. עוד נזכיר כי הרפורמה הזאת הועלתה על נס בידי ראש הממשלה עצמו כאחת הבשורות החשובות שהוא מביא לאומה. לפיכך, היא נכללה בעסקת החבילה עם המעסיקים וההסתדרות, שנתנה את ברכתה העקרונית לה.



אלא שבמזרח התיכון הסכמות עקרוניות אינן שוות הרבה. אף שיו"ר ההסתדרות, עופר עיני, התחייב להסכים לרפורמה, בסופו של דבר הוא מסרב להסכים לה. ועד עובדי המינהל, בתמיכתו של עיני, מעלה דרישות נוקשות מאוד בתמורה להסכמתו לשינוי המבני במינהל. בינתיים, המשא ומתן עם הוועד תקוע.



הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל אינה היחידה שהוכרזה כבר וקיבלה את ברכת ההסתדרות, ולמרות זאת לא קורמת עוד וגידים. האם מישהו זוכר שבאמצע 2010 אמורה היתה להתרחש ההנפקה של נמלי ישראל? כבר ב-2005 התקבלה ההחלטה כי הנמלים יונפקו באמצע 2010, ובתמורה להסכמה זאת קיבלו עובדי הנמלים מענקים אדירים - בהיקף של כמיליון שקל לעובד, לרבות הכשרה רטרואקטיבית של כל חריגות השכר בנמלים במשך השנים.



ואולם כפי שהסכמות עקרוניות אינן מחזיקות מים במזרח התיכון, גם תשלומים מוקדמים בתמורה להסכמות מוקדמות אינם שווים הרבה. עובדי הנמלים קיבלו את המענקים שלהם, אך כאשר הגיע הרגע לממש את ההסכם ולהנפיק את הנמלים - התברר כי רשימת הדרישות שמעמידים העובדים בתמורה להסכמתם להנפקה (הסכמה שלכאורה כבר ניתנה חמש שנים קודם לכן) ארוכה יותר מהגלות. למותר לציין כי עיני וההסתדרות תומכים בעובדים. וכך, הנפקה אין, והיא גם לא נראית באופק.



גם שינוי מבני בחברת החשמל אינו נראה באופק. מאז 1996 דנים בממשלה על שינוי מבני נחוץ בחברת החשמל. המכשלה האחרונה שהועמדה לשינוי מבני כזה היתה קבלת הסכמה על תנאי הצמדת הפנסיה של עובדי החברה. ההסכמה על כך התקבלה לפני כחודש. בדרך כלשהי, העניין עבר בשקט מוחלט. מתברר שמה שאמור היה להיות המחסום האחרון בפני רפורמה בחשמל בישראל שינה את אופיו ואיבד את אלמנט החסימה שבו.



הסכם הפנסיה בחברת החשמל סוכם, אבל שום צעד נוסף לקידום רפורמה בענף החשמל לא ננקט, וגם לא עומד להינקט, מכיוון שאין שום גורם בממשלה שמתכוון לנקוט צעדים כלשהם. ראש הממשלה אינו נאבק - וגם פקידיו (ולפני כולם פקידי האוצר) אינם עומדים להיאבק. רוח של אחווה ושלום שורה על כולם, אולי בהשפעת המשא ומתן המדיני; במיוחד שלום בית עם ההסתדרות ועם העומד בראשה. אין ספק שעסקת החבילה היתה עסקה מצוינת מבחינת עיני; מבחינת המדינה והתעקשותה לממש את הפירות המגיעים לה מעסקת החבילה, זאת היתה עסקה מפוקפקת הרבה יותר.



המאבק היחיד שמנהל כעת משרד האוצר הוא על תמלוגי הגז, רק שזהו מאבק קל - נגד הטייקונים השנואים - והאוצר נהנה כאן מרוח גבית מהציבור. לעומת זאת, את המאבקים הקשים שעל האוצר לנהל מול העובדים וההסתדרות - כדי לנסות ולנער את הקיפאון הניהולי של הממשלה ולהניע תהליכי שינוי בצמתים המונופוליסטיים הקריטיים של ניהול קרקעות המדינה, כמו נמלי הים ומונופול החשמל - את המאבקים האלה אין מי שינהל.



שר האוצר ישן, פקידי האוצר ישנים וראש הממשלה ישן. סליחה, ראש הממשלה עסוק בדברים אחרים, חשובים יותר.