משרד האוצר, בשיתוף פעולה של אגף התקציבים ואגף החשב הכללי, בוחן את האפשרות להציע לחברת כי"ל (כימיקלים לישראל), שבשליטת החברה לישראל (משפחת עופר), מעין עסקת חבילה. העסקה תכלול פשרה עם כיל בענין גובה התמלוגים שהיא משלמת למדינה בעבור הכנסותיה מכריית אשלג (באמצעות חברת הבת מפעלי ים המלח) בתמורה לכך שכיל תישא בחלק גדול יותר מעלות הטיפול בעליית מפלס ים המלח.
בין המדינה לבין כיל קיימות עתה שלוש חזיתות כלכליות: חזית אחת נוגעת לטענה של חובות של כיל כלפי המדינה בענין התמלוגים ששילמה החברה לאורך שנים. החזית השנייה היא חזית עתידית, לגבי גובה התמלוגים שתצטרך כיל לשלם למדינה, מאחר שעל פי הסכם ההפרטה של החברה, החל ב-2010 ניתן לשנות את שיעור התמלוגים שהיא משלמת. החזית הנוספת היא זו של ביטול הטבות המס מהן נהנית כיל, במסגרת ההצעה החדשה של חוק עידוד השקעות הון. על פי הערכות באוצר, שתי סוגיות התמלוגים נאמדות בסכומים של כמה עשרות מיליוני דולרים בשנה, בעוד סוגיית חוק עידוד השקעות הון נאמדת בסכומים של 400-800 מיליון שקל בשנה (תלוי בגובה הרווח השנתי של מפעלי ים המלח).
ברקע, עם זאת, קיימת גם חזית רביעית - כבדה ויקרה מכולן. זוהי החזית של עלות הטיפול בעליית המפלס של בריכות המלח, מהן כורה כיל את האשלג. עליית המפלס מאיימת להציף את המלונות הנמצאים סמוך לחופו הדרומי של ים המלח - חלק שהוא היום למעשה בריכה, המשמשת לפעילות התעשיתית של מפעלי ים המלח.
עליית מפלס בריכות המלח היא תוצאה של תהליך האידוי של הבריכות שבהן נכרה האשלג. בשל האידוי, שוקע מלח בקרקעית הבריכה בקצב של 20 ס"מ בשנה. כתוצאה מכך, מפלס המים בבריכות עולה גם הוא בקצב של 20 ס"מ בשנה. כבר כיום, מפלס המים גבוה מהמפלס של המלונות הסמוכים ביותר לחוף ים המלח, והמלונות מוגנים מהצפה באמצעות סוללת מגן המוגבהת מדי כמה שנים. הסוללה, עם זאת, אינה אסתטית, פוגעת במראה הנופי של בתי המלון, וגם מחייבת הגבהה מתמדת. לפיכך, המדינה מחפשת פתרונות קבע לבעיה של עליית המפלס.
ב-2008 אף הוקמה חברה ממשלתית מיוחדת (החברה להגנות ים המלח), לצורך מציאת הפתרון ההנדסי לעליית המפלס. החברה הגישה את המלצותיה, והן מונות שלוש חלופות: חלופת הקציר - קציר המלח מתחתית הבריכה של מפעלי ים המלח תוך שמירה על מפלס קבוע בבריכה; חלופת הלגונה - הקפת בתי המלון בבריכה מלאכותית גדולה, לגונה, שרק בה ייעשה קציר של המלח; והחלופה השלישית, וכמובן השנויה ביותר במחלוקת - העתקת בתי המלון ממקומם.
מעבירים את המלונות
החברה להגנות ים המלח מעריכה כי הקציר הקבוע של מלח מתחתית הבריכות יעלה כ-7 מיליארד שקל עד 2035 (תום מועד הזיכיון של מפעלי ים המלח). מדובר בעלות אדירה, המשקפת את העובדה שמדובר בקציר של מלח ובשינועו בהיקפים חסרי תקדים בעולם. עלות בניית לגונה מלאכותית נאמדת על ידי החברה ב-5 מיליארד שקל. הפתרון הזול מכולם הוא העתקת חלק מבתי המלון שלחוף ים המלח, שעלותו נאמדת ב-2.8 מיליארד שקל.
על פי פתרון זה, אמורים להיבנות בתי מלון חדשים, וכאשר אלה יהיו מוכנים - בתי המלון הקיימים שלחופו של ים המלח, ייהרסו. פתרון זה מחייב היערכות מיידית של הממשלה ועמידה בלוח זמנים הדוק - מאחר שהסלולה הנוכחית לא תוכל להגן על המלונות אחרי 2013. עם זאת, התאחדות בתי המלון מתנגדת בתוקף לפתרון זה, והיא אף הגישה עתירה לבג"ץ בנושא.
המדינה עוד לא קיבלה החלטה איזו חלופה תבחר, אבל ברור שההחלטה חייבת להתקבל בקרוב. לאחר שתתקבל ההחלטה בדבר החלופה, תעלה השאלה מי יישא במימון שלה. כיום נושאת כיל ב-39.5% מהעלויות של ההגנות הזמניות (בניית הסוללה), ויתרת העלות נחלקת בין תקציב המדינה, המועצה האזורית תמר ובתי המלון. כיל, עם זאת, מדגישה בדו"חותיה הכספיים כי הנשיאה שלה ב-39.5% מעלות ההגנה היא בהסכמה, וכי אין הדבר מהווה תקדים לחלוקת המימון של פתרון הקבע. כלומר, החלוקה הזו נותרה פתוחה למשא ומתן בין המדינה לבין כיל - ואולי גם לחקיקה.
המשא ומתן על חלוקת המימון של פתרון הקבע עשוי להיפתח מוקדם מהצפוי. ל-TheMarker נודע כי משרד האוצר שוקל לשלב את שאלת מימון הפתרון לעליית מפלס המים עם המשאים והמתנים האחרים שיש לו עם כיל כיום - בנוגע לגובה התמלוגים העתידי, חובות העבר שנצברו בגין התמלוגים, וכן השינויים בהטבות המס במסגרת חוק עידוד השקעות הון החדש. ככל הנראה צפוי משרד האוצר לנסות ולהגיע עם כיל לסוג של עסקת חבילה: האוצר יתפשר בעניין התמלוגים, וכיל תתפשר בעניין חלקה במימון הפתרון לעליית המפלס.
באוצר מדגישים כי ההצעה הכלולה בחוק עידוד השקעות הון לא תיכלל במסגרת "עסקת החבילה".
ממפעלי ים המלח נמסר כי לא ידוע להם על הצעת פשרה כזו, וכי "מפעלי ים המלח משתפת פעולה עם הממשלה לקידום התעשייה והנגב, ובכלל זה במציאת פתרון להגנות הביניים בים המלח, ותשמח להמשיך בהידברות ישירה בנושא עם הממשלה".