עו"ד ממשרדו של וינרוט על הכנסות של 33 מ' ש': "פעם בשנה מגיע לקוח עשיר והוא משלם שכר טרחה גבוה"

לקוחות רבים במשרדו של עו"ד ד"ר יעקב וינרוט טופלו בהתנדבות או בעבור שכר טרחה נמוך במיוחד. במקרים בהם וינרוט השתכנע כי נעשה לאדם עוול שזעק לשמים, האדם היה מעוט יכולת, המקרה עניין את וינרוט מבחינה משפטית או תיקים של עובדי ציבור ואנשי צבא היה הטיפול זול במיוחד או הסתכם בתרומה לצדקה.



האיזון והרווחיות בהכנסות המשרד נבעו מלקוחות עשירים שפקדו אותו מדי פעם, מהם נהג וינרוט לגבות שכר טרחה גבוה - כך העידו אתמול בבית המשפט עו"ד צחי שני, פרקליט שכיר שעבד בעבר במשרדו של וינרוט, וכן עו"ד הדס ליס, שותפה המועסקת במשרד כיום.



ליס ושני הופיעו כעדי הגנה מטעמו של וינרוט במסגרת משפט המתנהל נגד וינרוט ופקיד השומה רו"ח שוקי ויטה. ליס ושני העידו במשך שעות ארוכות על תיקים עקרוניים, חלקם הגיעו לבג"צ והביאו לשינויי חקיקה, בעבורם לא ביקש וינרוט שכר טרחה או ששכר הטרחה היה זעום יחסית למאות שעות העבודה שהשקיעו בטיפול בתיק.







לפי כתב האישום, וינרוט וויטה ניהלו יחסי תן וקח מסוף שנות ה-90. וינרוט טיפל בבעיה משפטית של ויטה, שהקשתה על קידומו במס הכנסה תמורת שכר טרחה מופחת שהסתכם בכ-20 אלף שקל, ואילו ויטה טיפל בלקוחות של וינרוט, בבני משפחתו ובחברות שבבעלותו. לפי האישום, ב-2003 אישר ויטה הסכמי מס חריגים ללקוחות של פרקליט הצמרת - מיכאל צ'רנוי, גאידמק והיהלומן דן גרטלר.



בעבור הסכמי מס אלה, קיבל וינרוט יותר מ-30 מיליון שקל. לווינרוט מייחסת הפרקליטות עבירות שוחד והלבנת הון ואילו רו"ח שוקי ויטה מואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים. מאז האישום הוא מושעה בעבודתו ברשות המסים.



במסגרת העדות ניסה סניגורו של וינרוט, עו"ד נבות תל צור, להוכיח כי שיטת גביית תשלום שכר הטרחה המופחת, הפניית לקוחות לשלם שכר טרחה כצדקה או עבודה משפטית בהתנדבות היו עניין מקובל ושיגרתי במשרדו של וינרוט ולכן שכר הטרחה הנמוך ששילם ויטה לא היה יוצא דופן. שני שהתמחה אצל וינרוט ועבד במשרדו במשך ארבע שנים עד 2005 העיד כי הוא אישית ניהל את התביעה שהגיש שוקי ויטה. לדברי שני "ויטה כל הזמן קיטר שיעקב לא מעורב בתיק, שיעקב לא מוכן לראות אותו. ויטה אמר לי שהוא משלם הרבה כסף, והוא נעצר אצל המזכירה ולא מצליח לדבר עם יעקב. הוא שאל אותי איך הוא מגיע ליעקב. נמאס לי לשמוע את זה אז אמרתי לו שאם הוא רוצה להיכנס ליעקב, שייכנס. שוקי סבר שהוא משלם הרבה כסף".



שני העיד, כי "סכום שכר הטרחה לא הפתיע אותי. היו זמנים שהתיק של שוקי היה התיק הכי מכניס שאני ניהלתי. כמות תיקי הפרו בונו (בהתנדבות) אצל וינרוט היתה עצומה. הוא תימחר תיקים בחסר. לעומת שעות עבודה בפועל, לעומת מה שניתן היה לבקש".



בהמשך אמר שני, כי הוא זה שניסח את כתב התביעה ווינרוט רק עבר ואישר אותו. מתחילת ההליך בבית הדין לעבודה ועד לסופו בפשרה שני טען כי זה שניסח את כל הבקשות והתכתובות וחתם עליהם, בשמו של וינרוט ובחתימתו. לדברי שני "אנחנו (הכוונה לעורכי הדין במשרד וינרוט) חותמים בחתימה של יעקב וזה נפוץ במשרד. יש לו חתימה די קלה. יש מכתבים שנושאים את חתימתו והוא לא חתם. גם אני עשיתי זאת. הוא גם היה חותם בלי לראות מה כתוב במכתב. אני מניח שרוב המסמכים בתיק אני חתמתי עליהם".



שני ציין כי המעורבות של וינרוט בניהול השוטף של התיק היתה מינימאלית, והיא ניכרה בעיקר במחלוקות עקרוניות או ברגעים קריטיים לניהול התיק כמו הגשת התביעה או סיומה. להערכתו של שני הוא עבד על התיק של ויטה כ-60 שעות, ואילו וינרוט עבד עליו 5 שעות בלבד.



שני העיד כי במספר שיחות שקיים עם וינרוט, אמר לו האחרון כי "אי אפשר לגבות מעובדי ציבור שכר כמו עובד במגזר הפרטי כי השכר שלהם יותר נמוך וזה לא פרופורציוני, אז שכר הטרחה שלהם היה נמוך יותר".



בחקירתו הנגדית הטיחה התובעת בשני, כי מחזור ההכנסות של המשרד באותה שנה הגיע ל-33.5 מיליון שקל ושאלה איך הוא מסביר זאת. לכך השיב שני "אני לא יודע כמה המשרד הרוויח. המשרד הזה לא מתנהל כלכלית כמו משרדים אחרים. אין תמחור. יש שיטה מסוימת של ממוצעים וסיכוי-סיכון. פעם בשנה מגיע לקוח עם הרבה כסף, והוא משלם הרבה מאוד כסף. אני מניח שככה אנחנו מגיעים לכאלה מספרים".



עו"ד הדס ליס, שותפה במשרד, שהתמחתה בעבר אצל נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, ועובדת במשרד 11 שנים העידה כי במסגרת ראיון הקבלה שלה למשרד לאחר ששמע שהיא מקיבוץ של השומר הצעיר, לדבריה "הוא פצח בשיחה של שעה ודיבר בכאב על מצב התנועה הקיבוצית, על השבר בקיבוצים. הוא סוציאליסט אמיתי".



לדבריה "מה שמאפיין את התפיסה של יעקב מהמקום המורכב שהוא נמצא בו, בין העולם לחרדי לחילוני, יש לו פינה חמה לאנשים שנגרם להם עוול, שנעשה להם אי צדק, שהם מעוטי יכולת. דלתו של יעקב פתוחה בפניהם. יש לו הערכה אדירה ופינה חמה לאנשי צבא ומשטרה שעובדים בשירות הציבור והחברה".



"שמעתי את יעקב אומר שאם לאדם עניין צודק הוא לא יזרוק אותו כי אין לו כסף. הצד השני שהוא יגבה שכר טרחה ממי שיש לו", הוסיפה ליס. לדבריה גם בתיקים שהיו כרוכים בחודשים של עבודה וינרוט לא גבה כסף אם הוא חש שנעשה לאדם עוול.