אפשר לקבל שקשוקה?

>> אהרון פוגל, יו"ר מגדל ומנכ"ל האוצר לשעבר ומכר קרוב של מנכ"ל כיל, החשב הכללי לשעבר ניר גלעד, הסכים לשמש מגשר בין המדינה לבין כיל בסוגיית התמלוגים שחייבת כיל למדינה בגין כריית המחצבים בים המלח. לפי הפרסומים, החשב הכללי הנוכחי, שוקי אורן, היה מוכן לקבל את הצעת כיל למנות את פוגל כמגשר, אך נראה כי מאז הספיקו באוצר לחשוב שוב על הרעיון ועל הקשיים שהוא מעורר.

פוגל משמעו בגרמנית ציפור. ברוח פיוטית של סתיו אני מדמיין לנגד עיני ציפור מרחפת לה בין ענפי עץ אורן, הנטוע לצד הר גלעד.



לו הייתי אשה, הייתי נופל מיד בקסמו של פוגל. איש נאה. עיניו הכחולות משדרות חוכמה ורוגע, חיוכו עגול ורך ומבע פניו כמעט תינוקי. פוגל נראה כמו שילוב בין הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו לחכם זן בודהיסטי בנוסח יודה בסדרת סרטי מלחמת הכוכבים. לקושיית התמלוגים יש לו בוודאי פתרון חכם, מלא מעוף כציפור.



גישור בין המדינה לכיל אינו רעיון גרוע. אף אחד מהצדדים אינו רוצה לנהל הליך משפטי ארוך שנים שיעשיר בעיקר עורכי דין. גישור אינו מחייב איש מהצדדים, והוא נועד לאפשר למגשר להעלות פתרונות יצירתיים שיהיו מקובלים על המתדיינים ושהצדדים עצמם לא חשבו עליהם או שלא היו מוכנים לקבל אותם כי הוצעו על ידי הצד שכנגד, ונחשבו חשודים מלכתחילה. חשובה מאוד זהות המגשר. מי שנחשב אמין ואובייקטיבי בעיני שני הצדדים, יוכל לשכנע את שניהם בהוגנות פתרון - גם אם הפתרון הוצע על ידי צד מעוניין. אין סיבה שהמדינה לא תהיה מוכנה לגשת להליך של גישור בעניינים כאלה.



מצד שני, גישור הוא דרך טובה למשוך זמן - דבר שלמדינה אין כל אינטרס בו. הכסף צריך להיות בקופת הציבור ולא בחשבון הבנק של כיל.



איני שקט. פניו השלוות של מר פוגל בעיתון הבוקר אינן מרגיעות אותי. אני מביט בעיניו המכווצות בחיוך כמו סיני ושולח את ידי לספל המוגש לי בבית הקפה השכונתי. לוגם ומנסה להירגע. מה כבר יכול להיות? המדינה הרי יודעת בדיוק מה הקווים האדומים שלה. האוצר הרי לא יוותר על תמלוגים שכיל חייבת לציבור.



אם המדינה תוותר על כספים, היא בוודאי תמיר אותם במחויבות אחרת מצד כיל, שתועיל לשימור משאבי הטבע הלאומיים שמכרייתם צברה משפחת עופר, בעלת השליטה בכיל, מיליארדי שקלים. החשב הכללי ודאי ידווח לציבור מראש כמה חייבת כיל למדינה, ואם יסכים לוויתורים - יפרט כיצד תעלה התמורה שתידרש כיל לתת למדינה על שווי הוויתור הכספי בתמלוגים. אין מה לדאוג - משאבי המדינה נמצאים בידיים בטוחות.



ניר גלעד, האחים עופר, פוגל, חשב כללי, גישור. פתאום המלים הללו נוסכות בי רוגע. עתיד המדינה בידיים אמינות. אני לוגם עוד לגימה מספל הקפה וקורא למלצר: אפשר לקבל שקשוקה בבקשה?