"80% מהמימון לטרור העולמי מגיע מפשיעה"

כמה שבועות לפני הפיגוע במגדלי התאומים בניו יורק ניסה ז'אן לואי ברוגייר, מומחה לטרור בינלאומי, להזהיר את צמרת הממשל האמריקאי בדבר פיגוע טרור ענק שמתבשל. "היה לנו מידע רב על כך שאל-קאעדה מעוניין להתקיף בארה"ב", הוא נזכר, "אספנו מידע בנושא, במיוחד על זכריה מוסאווי המרוקאי, שהיה בין מתכנני הפיגועים ומרצה כיום מאסר עולם בארה"ב". למרות הניסיונות הרבים הוא נכשל במשימתו. מעמדו היה אז חלש ואיש לא הרגיש חובה להתייחס לאזהרותיו. "היה קשה באותו זמן לשכנע את האמריקאים, מכיוון שהם לא הורגלו לאלימות. הם לא הבינו שלא מדובר בבעיה מזרח-תיכונית או אירופית בלבד. למרבה הצער, האזהרות שלנו התגשמו". מאז, האמריקאים כבר לוקחים יותר ברצינות אזהרות והתרעות על פיגועי טרור. השבוע, למשל, פירסם משרד החוץ האמריקאי באופן חסר תקדים התרעת מסע לאזרחי ארה"ב המטיילים באירופה בעקבות מידע מודיעיני על פיגועי טרור פוטנציאליים ביבשת.



באופן אירוני, דווקא לאחר הפיגועים הקשים דרך כוכבו הבינלאומי של ברוגייר, ושירותי ביון בעולם כולו ביקשו לגייס את מומחיותו. בשבועות שלאחר פיגועי ה-11 בספטמבר 2001, בתקופה שבה שירותי הביון הבינלאומיים עדיין ליקקו את פצעיהם ותהו כיצד התקפות טרור מתואמות כל כך התרחשו מתחת לאפם, עצר ברוגייר את רשת הטרור הגדולה ביותר של אל-קאעדה באירופה והביא למעצרם של יותר מ-20 פעילים. "אפשר לומר שהוא המציא את הדרך ללכוד רשתות טרור אסלאמיות", אמר עליו עמית צרפתי בראיון למגזין "טיים". לפני ה-11 בספטמבר, כשניסה להזהיר את האמריקאים מפני מתקפת הטרור המתוכננת, המצב היה שונה.







בראיון ל-markerweek מסתכן ברוגייר ומנבא שאירוע נוסף, בסדר גודל של ה-11 בספטמבר, לא צפוי להתרחש. "זה יהיה קשה הרבה יותר, בגלל הלחצים המופעלים על ארגוני הטרור. עם זאת, עדיין יש להם יכולת לבנות פצצות לא קונבנציונליות, פצצות מלוכלכות, או לרכוש נשק ביולוגי בשוק השחור. זה קל מאוד". אם כך, מדוע זה לא קרה עד עכשיו? "משום שעלינו על הניסיונות האלה מראש. היו הרבה כאלה, ולמרבה המזל הם סוכלו".



צדקה מממנת טרור



במבט ראשון וגם בשני, ברוגייר לא נראה כמי שעשויים להדביק לו את הכינוי "השריף". חזותו - גבר צרפתי בן 66 עם פנים זעופים, בעל קול רך, עוטה ז'קט צמר - לא מסגירה את העובדה שמדובר באחד מבכירי המאבק בטרור העולמי, חוקרו הראשי של הטרוריסט קרלוס התן, הראשון שחשף את הקשר של ממשלת לוב לטרור והאדם שטבע את המונח "לונדוניסטן" ב-1998 לאחר שממשלת בריטניה סיפקה מקלט מדיני למיליטנטים מוסלמים.



ברוגייר אף הביך את נשיא צרפת לשעבר פרנסואה מיטראן, כשהגיע במפתיע לבית החולים שבו אושפז הטרוריסט הפלסטינאי ג'ורג' חבש, בחסות ממשלת צרפת, במטרה לחקרו. בינואר 1992 הוא גילה כי ממשלתו של מיטראן העניקה לחבש, ממייסדי החזית העממית, אישור להגיע לפאריס לטיפול רפואי. ברוגייר ניצל את ההזדמנות כדי להביך את מיטראן: הוא פירסם הודעה כי בכוונתו להגיע לבית החולים כדי לחקור את חבש בנוגע לכמה חטיפות של דיפלומטים צרפתים ולמצבור נשק גדול שנמצא ביער בצרפת. רק לאחר שרופאיו של חבש הזקן שהתאושש משבץ טענו בתוקף כי אינו מסוגל לדבר עם חוקרים, נסוג ברוגייר וחבש הצליח להימלט מצרפת. מאוחר יותר הכחיש מיטראן כי ידע על כניסתו של חבש למדינה, על רקע קולות שקראו להתפטרותו בעקבות הפרשה המביכה.



כנציג האיחוד האירופי בתוכנית המאבק במימון הטרור של משרד האוצר האמריקאי, ששימש עד לא מזמן כשופט החוקר הבכיר של ממשלת צרפת למאבק בטרור, מעורר ברוגייר את פחדם של פעילי טרור ברחבי העולם כבר יותר משלושה עשורים. ב-1987 סוכל ניסיון להתנקש בחייו. המתנקשים השאירו רימון יד על דלת דירתו, אך למזלו אחד משומרי ראשו גילה וניטרל אותו. מאז הוא נמצא תחת שמירה הדוקה. "חשדנו בפלסטינאים או בשמאל הקיצוני הצרפתי כאחראים למעשה", מספר ברוגייר. "היו תקופות שהוצמדו אלי ארבעה שומרי ראש. הילדים שלי היו צריכים ללכת לבית ספר עם שומרי ראש. עד היום יש שמירה על הבניין שבו אני גר, וכשאני נוסע יש לי שומרי ראש, במיוחד במדינות במזרח התיכון ובמדינות שבהן יש לי סיבה לחשוש".



לא קשה להבין מדוע בכירי הטרור העולמי מעוניינים במותו של ברוגייר: ב-30 שנות מאבק עיקש בטרור, לעתים ללא תמיכה רבה מצד ממשלתו, הוא הביא לדין והרשיע מאות פעילי טרור, בהם קרלוס ובכירים לובים, שהורשעו בתכנון פיצוצי מטוסים מעל אפריקה בשנות ה-80 - רשימת הישגים שמעטים בלבד בעולם יכולים לחתום עליה. משנות ה-80 ועד 2007 הוא שימש כשופט החוקר הבכיר של ממשלת צרפת למאבק בטרור, תפקיד שנשא עמו סמכויות מרחיקות לכת - השופטים החוקרים בצרפת פועלים באופן עצמאי לחלוטין ונהנים מסמכויות נרחבות. בכוחם להגיש אישומים, להורות על ציתותים, לנפק צווי מעצר וצווי חיפוש ולהורות על חקירתם של בכירים ודיפלומטים, גם אם הדבר כרוך בכיפוף ידיה של הממשלה שמינתה אותם.



מ-2008 משמש ברוגייר כנציג האיחוד האירופי בתוכנית המאבק במימון הטרור של משרד האוצר האמריקאי, תפקיד שאותו יסיים השנה ושבמהלכו עסק בהתחקות אחר מקורות הכסף של הטרור העולמי, בעיקר אל-קאעדה, והגורמים המממנים אותו. בניגוד לתחילת דרכו, הוא אומר, אז נתמכו ארגוני הטרור על ידי מדינות ערביות ופעלו באופן היררכי, כיום קשה יותר להתחקות אחר מקורות הכסף של הארגונים.



"בעבר היו ארגוני הטרור מאורגנים היטב, היררכיים וקשורים למדינות כמו לוב, עירק, סוריה, תימן ואירן, שסיפקו להם מימון ועזרה מודיעינית ולוגיסטית. אבל השיטה של אל-קאעדה שונה: הוא מעולם לא נתמך ישירות על ידי מדינה, למעט כשהטאליבן שלט באפגניסטן וגם אז באופן בלתי ישיר. אל-קאעדה הוביל להקמתם של תאים קטנים רבים שפזורים ברחבי העולם, ללא מגע ישיר ביניהם וללא מערכת פיקוד מרכזית".







אם כך, כיצד תאי טרור עצמאיים כאלה, שפועלים ללא מפקדה מרכזית, מממנים את פעילותם? בעיקר באמצעות פשע. "רוב המימון לטרור ג'יהאדיסטי באירופה נובע מפעילות עבריינית: כרטיסי אשראי מזויפים, זיוף מסמכים, סחר בסמים ומעשי שוד. קשה מאוד לעקוב אחרי פעילות כזאת, משום שלא מדובר במהלך מתואם גלובלית. כל קבוצה פועלת לפי צורכי המימון הספציפיים שלה", אומר ברוגייר. "בהמגרב האסלאמי, למשל, שלוחת אל-קאעדה בצפון-אפריקה, יש קשר הדוק בין ארגוני טרור לארגוני פשע שסוחרים בסמים. בצרפת פחות".



כדי להתחקות אחרי מממניו של אל-קאעדה ייסד משרד האוצר האמריקאי ב-2006 את תוכנית המעקב אחרי מקורות המימון של הטרור (tftp), שהיתה מסווגת בתחילת דרכה עד שקיומה נחשף בסדרת כתבות ב"ניו יורק טיימס", ב"וול סטריט ג'ורנל" וב"לוס אנג'לס טיימס".



אנשי התוכנית נעזרים במסד הנתונים של swift, חברה בלגית שמקשרת בין יותר מ-9,000 מוסדות פיננסיים ברחבי העולם ומאפשרת להם להחליף מסרים זה עם זה. כך יכולים אנשי ה-tftp להתחקות אחרי העברות כספים החשודות בקשר לטרור. למרות המטרה המוצדקת, כמה מוסדות פיננסיים כבר הביעו התנגדות לתוכנית, שבה עוקב הממשל אחרי מיליארדי הדולרים המחליפים ידיים מדי יום ברחבי העולם. "ארגוני צדקה וארגונים ללא מטרות רווח, במיוחד באזור המפרץ, עדיין משחקים תפקיד חשוב גם הם ופועלים במסווה של ארגוני סיוע. עם זאת, מדובר בחלק קטן יחסית מהמימון. 80% מהמימון לטרור העולמי מגיע מפשיעה".



האם פירוש הדבר הוא שאל-קאעדה נהפך בפועל לארגון פשע, שבו משמש אוסמה בן לאדן כבוס?



"למרבה הצער לא, מכיוון שבארגון פשע כמו המאפיה קל יותר להילחם. יש לו היררכיה מובנית, עם אדם אחד שעומד בראשו. לאל-קאעדה אין הנהגה מרכזית, הוא ויראלי. מדובר בתאים קטנים, כמו רשת ענקית. אפשר לתפוס תא אחד, אבל לא לראות את התמונה כולה. אל-קאעדה הוא ברית אסטרטגית, לא מסחרית או מבצעית. הם חולקים מטרה, אך לא מקבלים הוראות מלמעלה".



בעיה נוספת, אומר ברוגייר, היא שאל-קאעדה אמנם קרוב להיות מובס, בשל הלחצים האדירים שמפעילות עליו הרשויות הבינלאומיות וסוכנויות הביטחון שמנסות למגרו, אבל הטרור העולמי מתגבר. "הבעיה היא לא אל-קאעדה, אלא כל התאים שפועלים עצמאית ושותפים לאסטרטגיה שהוא התווה". ולכידת בן לאדן? "כרגע סמלית בלבד. אבל יכולות להיות לה השלכות על העולם".



אחד מאותם ארגוני צדקה שנחשדים בקשר לטרור הוא ihh, הידוע בישראל כגוף שאירגן את המשט לעזה ביוני. "כבר ב-1996 זיהיתי הקשר בין ihh לטרור. מדובר היה בארגון ששימש ככיסוי לאל-קאעדה ולארגונים רבים שהיו קשורים לארגון. הוא עזר להם להשיג מימון, לנוע בין מדינות באירופה ומחוצה לה וסיפק להם מסמכים מזויפים. לדעתי, הייתי הראשון שטען שהארגון קשור לטרור". בנוגע למשט, שהסתיים במותם של תשעה אזרחים טורקים, אומר ברוגייר כי אינו יודע מספיק על המקרה. "עד כה לא ראיתי ראיות ש-ihh שינה את פניו. כל מי שפועל בארגונים כאלה יודע במה הוא מעורב. הם משמשים ככיסוי לפעילות טרור".



המשט לעזה אמנם היה, לדברי ברוגייר, ניסיון מצד אל-קאעדה להתערב בסכסוך הישראלי-פלסטיני, אבל הוא טוען כי לישראל אין קשר לטרור העולמי. למעשה, על אף שכבר שלושה עשורים הוא משמש כלוחם בטרור, זהו ביקורו השני בלבד בישראל. ביקורו הראשון התקיים ביולי כאורח משרד החוץ. "למרבה המזל, הבעיה שיש לכם מקומית מאוד וקשורה לפלסטינאים. אל-קאעדה עושה שימוש בסוגיה הפלסטינית לצורכי תעמולה ומנסה לשתף פעולה עם ארגונים בעזה, אבל החמאס חזק מדי ומונע זאת. כל התנועות הפלסטיניות סירבו עד היום להיות מסופחות לאל-קאעדה, בטענה שישראל היא האויבת שלהם ואין להן כל עניין לייצא את הג'יהאד למדינות כמו צרפת". למרות זאת ברוגייר מתאר מערכת יחסים הדוקה ופורייה עם המוסד.



הפעם הוא הגיע לישראל לרגל הכנס הבינלאומי העשירי שערך המכון למדיניות נגד טרור (ict) במרכז הבינתחומי הרצליה, שיוחד לביסוס פלטפורמה של נציגי מערכות הביטחון ושל חוקרים, שתשמש כרשת כנגד הטרור העולמי.







"אני לא שריף"



ברוגייר נולד בעיר טור שבצרפת, דור 11 לשופטים חוקרים במשפחה, כולל אביו וסבו שכיהנו בבית המשפט העליון. לאחר תקופה קצרה בחיל האוויר, נכנע ברוגייר לייעוד המשפחתי והחל ללמוד משפטים. הוא אף לקח חלק בהפגנות הסטודנטים במאי 1968. בשנות ה-70 התפרסם לראשונה כשופט צעיר בפאריס, כשהחל להתמחות בתיקים בעלי פרופיל גבוה במיוחד, רובם רציחות שבוצעו על ידי ארגוני הפשע. ברוגייר נאבק גם ברשתות הזנות המקומיות והביא ללכידתה של רשת זנות אליטיסטית, שבין לקוחותיה נמנו כמה בכירים צרפתים. זאת היתה הפעם הראשונה ולא האחרונה שבה נזקק ברוגייר לאבטחה צמודה בשל עבודתו.



"לטרור הגעתי במקרה", הוא מספר. "ב-1981 היה גל טרור ואלימות אנטי-ישראלי חסר תקדים בצרפת, וכל ניסיונות הפיגועים היו בפאריס. ב-1982 אירע פיגוע ירי במסעדה היהודית 'גולדנברג', ושישה אנשים נהרגו. עד אז עסקתי בעיקר בפשע וברציחות מאפיה, ולפתע מצאתי את עצמי אחראי על שורה של תיקים חדשים שקשורים לטרור. מאז, צברתי מומחיות בנושא".



בעקבות גל הטרור בפאריס בשנות ה-80 המוקדמות, הקימה ממשלת צרפת יחידה מיוחדת למאבק בטרור בתוך משרד המשפטים הצרפתי. לשופטים ביחידה ניתנו סמכויות מרחיקות לכת ורחבות בהרבה מאלה של עמיתיהם. ברוגייר, שהיה אחד מסגניו של ראש היחידה עם הקמתה, התבלט במהרה, ועד 1990 כבר מונה לעמוד בראשה. ב-1994, בעקבות תשומת הלב הנרחבת שהעניק לאסלאם הרדיקלי ולאל-קאעדה בפרט, קיבל ברוגייר מעמד מיוחד וסמכויות נרחבות מממשלת צרפת. בראיונות שהעניקו לעיתונות הצרפתית, תיארו אותו עמיתיו כמכור לעבודה, שאוהב לעבוד גם באוגוסט כששאר אזרחי צרפת נמצאים בחופשת הקיץ. ברוגייר ידוע גם בחיבתו לאמצעי התקשורת, שהתבטאה בפעלולים תקשורתיים ובראיונות תכופים שהעניק. מבקריו טוענים כי לברוגייר חשובה יותר תשומת הלב התקשורתית מאשר הצדק.



עם ההצלחה המשפטית הגיעה גם הסכנה וניסיון ההתנקשות בחייו. מאז הושם ברוגייר תחת שמירה צמודה, שכללה כמה שומרי ראש, מכונית משוריינת ומשרד מבוצר היטב במשרד המשפטים בפאריס, עם מצלמות אבטחה, זכוכית משוריינת ומשמר מיוחד. באותה תקופה גם החל לשאת אקדח מגנום, שאותו אהב להראות לעיתונאים. הם, בתגובה, הדביקו לו את הכינוי "השריף". "הכינוי נולד בגלל האקדח שנשאתי במשך שנתיים-שלוש, אבל לאחר מכן לא הייתי זקוק לו כי יש לי שומרים", מספר ברוגייר, שלא אוהב את הכינוי. "אני לא שריף. אנחנו מראים שזה אפשרי לנהוג ביד חזקה ועדיין לציית לחוק".



ב-1989 נפתח אחד התיקים הידועים ביותר בקריירה שלו, לאחר שמטוס נוסעים צרפתי של חברת uta הופל מעל מדבר טנירי בניגריה וקיפח את חייהם של 171 נוסעיו. ברוגייר טס מיד לאזור האסון, ודאג להצטלם לצד חיילי הקומנדו הצרפתים שאיבטחו את האתר. במשך שמונה שנים חקר ברוגייר את הפיגוע, אחד מהחמורים בתולדות צרפת, ואף טס בעצמו למפעל בקולורדו שייצר את המזוודה שבה אוחסנה הפצצה שהפילה את המטוס, כדי לקבוע באיזה דגם בדיוק נעשה שימוש.



בעזרת רכיב שנמצא במדבר, איתר ברוגייר מפעל קטן בסין, שסיפק רכיבים לשעוני עצר למפעל בגרמניה, שמכר 100 שעוני עצר לשירות החשאי של לוב. הוא הגיע ללוב על ספינת מלחמה גרעינית, והשליט מועמר קדאפי אסר את כניסתו. למרות זאת, הוא חקר בכירים לובים ואיתר ראיות שלפיהן שישה סוכנים לובים, בהם גיסו של קדאפי, היו אחראים להפלת המטוס. האחראים לפיגוע לא נלכדו, אך הורשעו ונידונו למאסר עולם בהיעדרם. חקירתו של ברוגייר היתה בין הגורמים שהובילה לסנקציות האו"ם על לוב ולהאשמת המדינה באחריות לפיצוץ מטוס פאן-אם מעל לוקרבי ב-1988.







הנחקר הידוע ביותר של ברוגייר הוא קרלוס התן, הטרוריסט שבמשך שני עשורים שיטה בשירותי הביון הבינלאומיים ונמלט ממעצר. ברוגייר רדף אחריו במשך 15 שנים, עד ללכידתו על ידי שירותי הביטחון הסודניים ב-1994 והסגרתו לצרפת. קרלוס חלק שבחים ללוכדו במפגש הראשון ביניהם, כינה אותו "כוכב" והזמין אותו לצהריים. מאוחר יותר ניסה לאיים על חייו ולתבוע אותו. "חקרתי אותו חמש-שש שעות בכל פעם. הוא איש מאוד נלהב ומוזר. פיקח, אבל משוגע", מספר ברוגייר, "הוא דימיין שהוא מלך העולם, שיש לו את היכולת לשנות את מהלך ההיסטוריה האנושית. הוא הכיר לא מעט אישים חשובים, כולל ראשי מדינות".



קרלוס התן: הטרוריסט שהשליט אימה על העולם



שנים רבות לפני שהעולם שמע על אוסמה בן לאדן, החזיק איליץ' רמירז סנצ'ז, הידוע יותר בכינוי קרלוס התן, בתואר האיש המסוכן בעולם. במשך יותר משני עשורים היה קרלוס המבוקש מספר אחת של שירותי ביון ברחבי העולם. פעולותיו שימשו כבסיס לספרי מתח ולסרטים והעניקו השראה לדורות שלמים של טרוריסטים.



הוא נולד בקרקאס שבוונצואלה ב-1949. אביו, מרקסיסט אדוק, קרא לו על שמו של ולדימיר איליץ' לנין. כבר בגיל 15 הצטרף לתנועת הנוער של המפלגה הקומוניסטית, וב-1968 נסע ללמוד כימיה ופיסיקה במוסקווה, שם נחשף לראשונה לסכסוך הישראלי-ערבי. לפי הערכות, הוא אומן על ידי הקג"ב. ב-1970 הוא סולק מהאוניברסיטה בגין חתרנות, והצטרף לאימוני גרילה של החזית העממית לשחרור פלסטין. במהלך אירועי ספטמבר השחור נלחם קרלוס עם אנשי החזית נגד כוחות הביטחון הירדניים, ולאחר מכן שב ללונדון כדי להמשיך את לימודיו.



ב-1973 ביצע קרלוס את פעולת הטרור הראשונה שלו: ניסיון כושל להתנקש בחייו של מנכ"ל מרקס אנד ספנסר היהודי, אדוארד זיו, כתגובה לחיסולו של מוחמד בודיה, שנחשב לאחד ממנהיגי החזית העממית, על ידי המוסד. בשנות ה-70 וה-80 הוא יצר לעצמו מוניטין בינלאומי כארכי-טרוריסט, שפעל לעתים כמתנקש בשירותם של שירותי הביון של בריה"מ. בין ההתקפות המיוחסות לקרלוס: השלכת רימוני יד על סניף בנק הפועלים בלונדון ב-1973; ירי בזוקות לעבר מטוסי אל על בשדה התעופה "אורלי" בפאריס ב-1975; ושורה של פיגועים ב-1982, בהם פיצוץ שתי רכבות tgv בפאריס, שגרמו למותם של 12 אנשים, התקפה על שגרירות צרפת בביירות ופיצוץ מכונית תופת מול שגרירות צרפת בביירות.



בדצמבר 1975 ביצע קרלוס את פעולת הטרור המפורסמת ביותר שלו: ההשתלטות על ישיבת שרי אופ"ק בווינה, יחד עם שישה משתפי פעולה, חלקם מארגון באדר מיינהוף הגרמני. הם לקחו 60 בני ערובה - בהם 11 משרי הנפט של מדינות הארגון. הפעולה, שלפי החשד הוזמנה על ידי שליט לוב מועמר קדאפי, נועדה להעלות את מחירי הנפט ולעורר את פחדם של מנהיגי המדינות הערביות.



כדי להאדיר את המוניטין שלו, דרש קרלוס שבטלוויזיה האוסטרית יקריאו מניפסט שכתב, שבו הודגשה מעורבותו בביצוע הפעולה. החוטפים והחטופים הוטסו לאלג'יריה, שם שוחררו חלק מהחטופים, ומשם לטריפולי - שם שוחררו השאר. קרלוס ושותפיו קיבלו מקלט מדיני. לאחר שלא חיסל את שרי הנפט של אירן וסעודיה, כפי שהתבקש, סולק קרלוס מהחזית העממית ונהפך לשכיר חרב.



אף על פי שבפועל הוא נחל הצלחות מועטות בלבד, הצליח קרלוס ליצור לעצמו תדמית בינלאומית שנחשבה ליקרת ערך עבור ארגוני הטרור. עם זאת, בשנות ה-80 התגבר המצוד אחריו, והוא נאלץ לעבור ממדינה למדינה: הוא גורש ממזרח גרמניה ומעירק, עבר ללוב וממנה לקובה, לסוריה ולירדן. מירדן עבר לסודן, שם הסתכסך עם הרשויות, ולבסוף הוסגר לצרפת ב-1994. קרלוס, שהיה אמור לעבור ניתוח באשכיו בסודן, הועבר מבית החולים לווילה על ידי שירותי הביטחון בטענה שנשקפת סכנה לחייו. לילה אחד פרצו שומרי הראש שלו לחדרו, קשרו וסיממו אותו, והסגירו אותו לידיהם של סוכנים צרפתים. הוא הואשם ברצח שני שוטרים צרפתים ומודיע צרפתי, הורשע ונידון למאסר עולם. בימים אלה הוא ממתין למשפט נוסף הקשור לפיגועים שביצע בצרפת בשנות ה-80. ז'אן לואי ברוגייר, שהיה אחראי להסגרתו לצרפת ושימש כחוקרו הראשי, צפוי להעיד במשפטו.