העליון: לקניונים אין העדפה על פני נושים אחרים בקבלת דמי ניהול של שוכר בהליך פירוק

דמי ניהול שמשלמים שוכרים לבעלי קניונים או לחברות ניהול מטעמם אינם חובות שאותם זכאי המשכירים לקבל, במסגרת הליכי פירוק, בדין קדימה לפני נושים אחרים - כך קבע בשבוע שעבר בית המשפט העליון. בכך קיבל בית המשפט את ערעורו של בנק לאומי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב שקבע כי הקניונים זכאים לקבל את דמי הניהול בדין קדימה. השופטת מרים נאור קבעה כי אם שולמו כספים לקניונים על פי החלטת המחוזי, הם יושבו לקופת הפירוק ויחולקו מחדש לכלל הנושים.



ההליך עסק במשכירות וחברות הניהול של קניונים שונים בארץ - בהם קניון רמת אביב של קבוצת מליסרון של האחים עופר וקניון חולון של קבוצת עזקריאלי - שהתקשרו בחוזי שכירות עם המשביר ועם זארה, שהפעילו בתחומן רשתות אופנה וביגוד שונות. נגד הרשתות ניתן צו פירוק ב-2003. לפיכך, הגישו המשכירות תביעות חוב ביחס לחוב דמי השכירות של הרשתות. התביעה הוגשה כתביעת חוב בדין קדימה, ונכללו בה גם דמי ניהול הנכסים, לרבות הוצאות שירותי נקיון, חשמל ודמי חנייה.



סעיף 354 לפקודת החברות, קובע רשימת חובות בני קדימה, שנפרעים במסגרת הליך פירוק לפני שנפרע חובם של בעלי שיעבוד צף ונושים רגילים של החברה. בין החובות בדין קדימה מנויים גם "דמי שכירות" המגיעים למשכיר.



אלא שהנאמנים לא הכירו בתביעה לתשלום דמי הניהול כחוב בדין קדימה. על כך ערערו המשכירות לבית המשפט המחוזי. נשיא בדימוס השופט אורי גורן קיבל את ערעורם. לגישתו, המונח "דמי שכירות" בפקודה כולל "לא רק את 'גרעין התשלום' עבור ההחזקה והשימוש, אלא גם את התשלומים הנלווים לו".



בנק לאומי, שהינו נושה מובטח על נכסי הרשתות, ערער על הפסיקה לעליון. לטענת לאומי, שיוצג על ידי עוה"ד אורי גאון ויניב אזרן, לאור עיקרון השוויון בין נושים, יש לפרש באופן מצמצם את המונח "דמי שכירות" כך שאינו כולל דמי הניהול.



השופטת נאור, אליה הצטרפו השופטים אשר גרוניס ואסתר חיות, קיבלו את הערעור. לדברי נאור, "בחינת תכלית ההוראה, ובעיקר התכלית הכללית בדבר עיקרון השוויון, מחייבים מתן פרשנות מצמצמת להוראה לפיה מרכיב דמי הניהול איננו במעמד של דין קדימה". נאור הסבירה כי פקודת החברות מגבילה את דין הקדימה לדמי השכירות רק ביחס לדמי שכירות "המגיעים למשכיר", ולכן לא ניתן לכלול בה את ההוצאות בגין שירותי ניהול המגיעים לחברות הניהול, שהינן חברות נפרדות מהמשכירות.



מעבר לכך, קבעה נאור כי בשונה ממרכיב דמי השכירות, שאותו יהיה קשה למשכיר לקבל במהירות בעת פירוק, שכן הדבר מצריך הליך משפטי ארוך של פינוי, למשכיר יש דרך חלופית להגן על מרכיב דמי הניהול ולכן אין הצדקה לכך שתינתן לו קדימות בגינם. "הדרך החלופית היא הפסקת הספקת השירותים הכלולים במרכיב דמי הניהול. חלופה זו היא פשוטה ביחס לתשלומים הנלווים לזכות השימוש, שכן לרוב היא מוסדרת במסגרת היחסים החוזיים שבין הצדדים". לדבריה, פרשנות זו אינה פוגעת במשכיר, כיוון שיש בידו סעד מיידי להבטחת כספו בגין מרכיב דמי הניהול.



לדברי עו"ד אבנר כהן, שייצג את המשביר לצרכן (בפירוק) ואת חברת זארה בהליך, לאור ההחלטה יחזרו כ-10 מיליון שקל לקופת הפירוק וייגרעו מכיסם של הקניונים.