הבור של הבוררים

>> הצורך לפתור שני סכסוכים עסקיים שבין המדינה לבין גורמים פרטיים - גרר השבוע שני מהלכים מרימי-גבה בעלי מכנה משותף. האחד, הוא הניסיון למנות את החשב הכללי בעבר, אהרון פוגל, כמגשר בין המדינה בין כיל מקבוצת החברה לישראל - למרות שפוגל ידוע כמקורב לראשי הקבוצה.

השני, היה מינויו של פרופ' אמיר ברנע לבורר הפיננסי בין המדינה לבין זכיינית פרויקט הרכבת הקלה בירושלים, קבוצת סיטיפס. זאת, למרות עיסוקיו המגוונים והרבים של ברנע במגזר הפרטי. רק השבוע, למשל, ישב לצדו של יו"ר קבוצת דלק, יצחק תשובה, בדיון שנערך בוועדת הכלכלה של הכנסת - ויעץ לו (בשכר) במסגרת מאבקו נגד העלאת חלקה של המדינה בהכנסות ממכירת הגז הטבעי.



על פניו, שני המקרים שונים. פתרון סוגיית תמלוגי כיל אינו תחום בלוחות זמנים, הפתרון יכול (ואולי אף ראוי) להידון בבית משפט, ומינויו של פוגל הוצע בידי החברה לישראל - ועמד לפני אישור החשכ"ל.



בפרויקט הרכבת הקלה לעומת זאת, מעוגן מנגנון הבוררות בהסכם הזיכיון לפרויקט, ונועד לפשט ולזרז את התרת הקשרים שבין מזמין העבודה למבצעה - מבלי לפגוע בקצב העבודות. זאת, כאשר במקרה זה לפחות, הוצע שמו של ברנע כבורר בידי החשכ"ל - וקיבל את הסכמת הזכיין.



למרות השוני העובדתי בין המקרים, ומבלי לפקפק ביושרם של מי מבין המעורבים בהם - שני אירועים אלה מדליקים את אותה נורה אדומה, המאירה את הממשק הבעייתי שבין פקידי ממשל לבין יועצים פרטיים. יועצים, אשר ממונים לתפקידי בורר בהליך פנימי ולא שקוף - בעוד הם ממשיכים בעבודתם הפרטית שבמגזר העסקי.



את הבוררים לפרויקטים למשל, ממנים בחשכ"ל בשתי דרכים: התקשרות בפטור ממכרז עם דמות מסוימת שבחר האגף על דעתו; או נוהל אחר שלפיו מעלים אנשי האגף בעצמם 3-5 שמות מועמדים, ובוחרים אחד מהם לבורר מוצע.



כלומר, נוצר מצב שבו מונחת בידי דרג פקידותי היכולת לבחור בפטור ממכרז - או בעריכת מכרז "בכאילו" - אדם פרטי, לרוב בעל קשרים ענפים ולא ידועים במגזר העסקי, כדי לשמש פוסק נטול פניות בסכסוכים שבין המדינה ליזמות פרטית.



לכאורה, יש שיאמרו, מנוצלים נהלים אלה להעסקת יועצים כמעט מדי יום ביומו. ואולם האם דין העסקתו של יועץ סביבתי למשרד ממשלתי, למשל - כדין בורר פרטי אשר נושא על כתפיו אחריות לפסיקת מאות מיליוני שקלים לידי מדינה או קבלן פרטי? האם נכון להותיר בידי עובדי אגף החשכ"ל לברור על דעת עצמם מי יהיו המועמדים לפסוק בסוגיות רגישות כל כך? האם יודע המנגנון לנמק מדוע הועלה דווקא שם ספציפי זה - ולחלופין, מדוע נבחרו דווקא מועמדים אלה ולא אחרים להתמודד על התפקיד?



מינוי בוררים במחלוקות כבדות משקל שבין מדינה לבין גוף עסקי בעל עוצמה פוליטית-כלכלית - לא יכול להתנהל כעסק פרטי של משרד האוצר. קביעת זהותו של בורר עשויה מן הסתם להשליך במישרין על תוצאות הבוררות - ולכן נדרשת בה מידה רבה זהירות, אחריות ושיקול דעת, אשר אינם מוצאים את ביטויים בהליכי פטור ממכרז שמועברים הלאה לאישור בחתימות גומי.



על המדינה לקבוע מנגנון מקצועי, שקוף ובלתי תלוי כדי לברור בין הבוררים. מנגנון אפשרי שכזה כבר קיים כיום במקרים מסוימים, אז מועבר הליך מינוי בורר לבחירת שופט בית משפט מחוזי או יו"ר לשכת עורכי הדין.



כך או כך, אין כל סיבה שמשרדים פוליטיים יתעקשו על שמירת סמכות זו בידיהם.