הורדות ידיים סביב השולחן העגול

עמדת ההסתדרות / חיים ביאור

החוש הפוליטי זיהה חולשה



>> לפני כשלושה שבועות קיימו עובדי נתב"ג שביתה של שבע שעות, שעיכבה את הטיסות היוצאות מישראל וזרעה ייאוש בקרב עשרות אלפי נוסעים. היתה זו הפגנת כוח של אחד הוועדים החזקים במשק, הסר למרות ההסתדרות, וגם טבילת האש של מס' 2 הטרי בהסתדרות, עו"ד אבי ניסנקורן, יו"ר האגף לאיגוד מקצועי.



ביום שלישי השבוע השבית מרכז השלטון המקומי את העיריות והמועצות המקומיות למשך יממה. אף שמדובר היה בהשבתה מצד מעסיק שאינה קשורה ישירות למאבק של עובדים, ההסתדרות בראשות עופר עיני הזדרזה, באופן חריג, להכריז על תמיכתה במאבק.



האופן שבו ההסתדרות הציבה את עצמה לצד השובתים בשני המקרים עשויה להעיד על כך ששתי השביתות היו כתקריות ירי ראשונות לפני המערכה הגדולה שעיני מאיים לנהל. אם לא תחול התקדמות במשא ומתן על הסכם שכר חדש לעובדי המגזר הציבורי, עיני עשוי להכריז בעוד כשבועיים על שביתה כללית במשק שתשתק את פעילות כל ענפי המגזר הציבורי. שביתה מקיפה שכזו תשפיע גם על פעילות המגזר הפרטי, שחלקים ממנו ימצאו עצמם מושבתים מאונס.



חיילי ההסתדרות החדשים: המורים



בצדם של גייסות ההסתדרות ישנו כעת כוח חדש, שעשוי להגדיל משמעותית את היקף האנרכיה הצפוי בעקבות השביתה: הסתדרות המורים, שבה חברים כ-100 אלף מורי בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים. שילוב הכוחות נוצד ביולי האחרון, כשההסתדרות חתמה על הסכם עם הסתדרות המורים בראשות יוסי וסרמן. לפי הסכם, מזכ"ל הסתדרות המורים יצטרף להסתדרות והמורים ישתתפו בכל שביתה ארצית שעליה תכריז ההסתדרות.



עיני אינו חסיד של שביתות במשק. מאז נכנס ללשכת יו"ר ההסתדרות בראשית 2006, הוא נקט מדיניות הפוכה לזו של קודמו בתפקיד, ח"כ עמיר פרץ. ריבוי השביתות בתקופת כהונתו של פרץ לא הניב הישגים ממשיים לעובדים בישראל בתחומי השכר והפנסיה. פרץ אמנם כבש כותרות, אך התנהלותו נתקלה בביקורת ציבורית ובעיני הציבור הרחב ההסתדרות נהפכה, אולי שלא בצדק, למוסד אנכרוניסטי.



עיני למד משגיאות קודמו. השביתה המשמעותית היחידה שיזם היתה ברשויות המקומיות, והיא זכתה להדים חיוביים מכיוון שפרצה כאות הזדהות עם עובדי הרשויות המקומיות שלא קיבלו את שכרם. פרט לאירוע זה, המשק בעידן של עיני זכה לשקט תעשייתי ראוי לציון.



הזוג החזק



עיני לא נזקק לשביתות כדי להגיע להישגים. אחת הסיבות העיקריות לכך היא שעוד לפני שנכנס לתפקידו, בעת שכיהן כיו"ר האגף לאיגוד מקצועי, הוא כרת ברית עם נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש. הברית מחזיקה מעמד, למרות מחלוקות הצצות בין השניים מעת לעת.



הזוג עיני וברוש נהפך לכוח ציבורי פוליטי. יחד הם יזמו עסקת חבילה ראשונה מזה 25 שנה בין הממשלה, ההסתדרות והמעסיקים הפרטיים, ואת ייסודו של פורום השולחן העגול לדיונים בענייני המשק, שבו חברים שניהם בתפקידם כנשיא התאחדות התעשיינים ויו"ר ההסתדרות, ושר האוצר, יובל שטייניץ.



עיני אינו מכריז בשלב זה על שאיפות פוליטיות אישיות, אך הוא מעורב במהלכים פוליטיים רבים, היתה לו יד בכניסת מפלגת העבודה לקואליציה, וגם במפלגת קדימה כוחו אינו שולי. עם כוח כזה, אף שהצטמצם מעט בחודשים האחרונים בשל מיעוט ההתכנסויות של פורום השולחן העגול, ועם היכולת למנות כחברים קרובים שרי ממשלה, רגולטורים, ח"כים ופקידים בכירים - עיני לא צריך שביתות.



"שטייניץ יצטרך להתערב"



עתה מאיים עיני לחרוג מהקו שנקט ולהכריז על שביתה כוללת במגזר הציבורי. אתמול הוא כינס את הוועדה לתיאום ולביצוע - מעין פורום מטכ"לי של ההסתדרות המוסמך להכריז על שביתות - שהכריזה על סכסוך עבודה במשק. בתום 14 ימי צינון הקבועים בחוק, ההסתדרות תהיה רשאית לשתק את המגזר הציבורי. משרדי הממשלה, הביטוח הלאומי, בתי המשפט, פינוי הזבל ברשויות המקומיות, נתב"ג, נמלי הים, הרכבת, שירותי הדואר, בתי החולים (פרט לשירותי חירום) ומינהלות האוניברסיטאות - עשויים כולם להשתתף בשביתה.



עיני מאיים בשביתה מאחר שהממונה על השכר באוצר, אילן לוין, דחה את דרישת ההסתדרות להסכם תלת-שנתי לעובדי המגזר הציבורי, שכולל את דרישת ההסתדרות לתוספת שכר של 3.5% בשנה לעובדים (כמעט 10.8% בשלוש שנים). האוצר הציע מצדו תוספת שכר של כ-0.5% בשנה בלבד (1.5%-1.7% בשלוש שנים).



עם התפזרות הוועדה לדיון וביצוע אתמול, תקף יו"ר הסתדרות עובדי המדינה, אריאל יעקובי, את הצעת האוצר. "בא הממונה על השכר והעליב אותנו עם תוספת של 0.5% שהוא מציע. זו בדיחה", אמר. לעומתו, עיני היה מתון יותר. "אנו מקווים שבימים הקרובים תהיה הידברות אינטנסיבית עם האוצר, שתביא להסכם ללא שביתה. בסופו של דבר, אני מניח ששטייניץ יצטרך להיות מעורב", אמר.



אלא שהיקף תוספת השכר אינו הנושא היחיד שנמצא על שולחן הדיונים בין האוצר להסתדרות. באוצר מבקשים לדון גם בנושאים נוספים במסגרת ההסכם. בין היתר מבקשים באוצר להגדיל את הגמישות הניהולית של משרדי הממשלה והחברות הממשלתיות, כדי שיוכלו לפטר עובדים שאינם מבצעים את תפקידם כהלכה ביתר קלות; לאפשר מתן תגמול כספי לעובדים ולמחלקות שהצטיינו בשירות לקוחות; ולהאריך את התקופה שבה עובדי מדינה חדשים מוגדרים עובדים ארעיים לפני שהם זוכים בקביעות.



עיני לא מוכן לשמוע על נושאים אלה, לפחות לעת עתה. הוא מבקש לדון עם האוצר רק על תוספת השכר. ככל הנראה, הוא מזהה חולשה מסוימת בממשלה. בחירות קרבות, למשל.



הוא עצמו אינו מעוניין בשביתה ארוכה שתתיש את המשק ותפגע בסופו של דבר בו עצמו. אך כמי שחושיו הפוליטיים תמיד היו מחודדים, עיני מאמין שנקרתה לידו הזדמנות פז לכופף את זרועותיו של שר האוצר ושל פקידיו, ולכפות עליהם הסכם שכר חדש למאות אלפי עובדי המגזר הציבורי בעלות של יותר מ-20 מיליארד שקל. זו הזדמנות שהוא לא רוצה להחמיץ.



עמדת האוצר / מוטי בסוק



בונים על המבוגר האחראי



>> "אין למדינה את הכסף הזה" - זו הטענה שעליה חוזרים נציגי האוצר, בראשות הממונה על השכר באוצר אילן לוין, בדיונים עם ההסתדרות שנערכים כבר כמה חודשים בנוגע להסכם השכר התלת-שנתי לעובדי המגזר הציבורי.



הדיונים נערכים מול מזכ"ל ההסתדרות, עופר עיני - מי שהשתתף בעבר בפורומים רבים לצד נציגי האוצר והממשלה. השותפות הזאת היא הבסיס להערכות האוצר כי לא צפויה בנושא הסכם השכר מלחמה של ממש.



"צריך להיות ברור: עופר עיני היה שותף - בפורומים רבים - בדיוני תקציב 2011-2012", אומר לוין. "כל מה שנעשה בתקציב תואם אתו. הוא לא במשחק הרגיל של הסתדרות-אוצר. הוא שותף. אם יהיה פה משבר כלכלי בגלל דרישות ההסתדרות, הוא יהיה אחראי לא פחות מהממשלה. אנחנו בונים על המבוגר האחראי".



המשא ומתן בין ההסתדרות לאוצר נמשך כבר כמה חודשים. למרות זאת, בתקציב ל-2011-2012 לא מתוקצבת כל תוספת לשכר בשירות הציבורי. הדבר מעיד, אולי, על הערכות האוצר ביחס לפשרה שתושג בסופו של דבר בין הצדדים.



"העיתוי הנוכחי לסיום המשא ומתן טוב לכאורה להסתדרות - המשק יצמח השנה ב-4%, יש תחושה של רווחה כלכלית, השקל חזק והבורסה עולה", אומר לוין. עוד לפני הכרזת ההסתדרות מאתמול על סכסוך העבודה במשק, כינה לוין את הכוונה להודיע עליה כ"פגז לקנה". לוין יודע שההכרזה תאפשר להסתדרות להשבית את המשק בעוד שבועיים - "אני לא חושב שהיא תעשה את זה, אבל האיום קיים", הוא אומר.



"דרישות ההסתדרות - סכום דמיוני"



באוצר מגייסים לא מעט טיעונים נגד דרישת ההסתדרות: "בעשר השנים האחרונות השכר במגזר הציבורי עלה ריאלית בשיעור גדול יותר מאשר במגזר הפרטי - 0.4% בשנה בממוצע מול 0.3% בהתאמה", אומר לוין. "במגזר הציבורי השכר עולה אוטומטית גם כשאין משא ומתן עם ההסתדרות, מה שנקרא זחילת שכר - ב-2% בכל שנה. רק העלייה הממוצעת בוותק תמורת 1%".



לוין מבקש לחדד את המסר עם המספרים שמאחורי דרישת ההסתדרות: "תוספת של 1% לשכר העובדים במגזר הציבורי - עלותה כמיליארד שקל לקופת המדינה", הוא אומר. "כלומר, אם היינו מקבלים את דרישות ההסתדרות כלשונן, הגדלת השכר היתה בסכום דמיוני של 22 מיליארד שקל בשלוש שנים. אין למדינה את הכסף הזה".



לפי ניתוחי אגף השכר באוצר, אפשר לייחס רק 1% מהצמיחה השנה לפריון העובדים. את היתר יש לייחס לגידול במספר המועסקים במשק. באוצר מדגישים כי בשנות המשבר הכלכלי, 2008-2009, המגזר העסקי פיטר עובדים ואילו המגזר הציבורי גייס עובדים, וכי גם ב-2009 עלה השכר במגזר הציבורי.



לוין מוסיף תהייה נוספת - הפעם מתחום ההתמחות של ההסתדרות: "למה ההסתדרות לא עומדת על כך כי תוספות השכר יהיו דיפרנציאליות? כלומר שבעלי השכר הנמוך יקבלו יותר באחוזים. תמיד הם מתחילים עם זה, אבל בסוף מי שמנהל וחותם על ההסכמים הם בעלי השכר הגבוה. אני מבטיח, אם ההסתדרות תבוא עם הצעה ספציפית להטבות גדולות יותר לבעלי השכר הנמוך, נגדיל את המסגרת".



הפשרה שבדרך



נציגי האוצר אמרו השבוע לנציגי ההסתדרות כי הם מוכנים להציע שלוש תוספות שכר, בשיעור של 0.5% כל אחת. כלומר השכר ב-2009 יהיה גבוה ב-0.5% מהשכר ב-2008; השכר ב-2010 יהיה גבוה ב-1.0% מזה של 2008; והשכר ב-2011 יהיה גבוה ב-1.5% מהשכר ב-2008.



בין הצעת ההסתדרות להצעת האוצר קיימת, לכאורה, תהום. אבל בפוליטיקה כמו בפוליטיקה - הכל ניתן לגישור. באוצר אומרים: "ההסתדרות רוצה לגמור את המשא ומתן עד סוף החודש. כלומר עד סוף החודש נצטרך למצוא את הפשרה - ונמצא".



כיצד ייראה פתרון הסכסוך? באוצר מסרבים לומר. בשיחה עם לוין וסגנו, יוסי כהן, מתברר כי האוצר מוכן להתקרב לעמדות ההסתדרות, אבל רק אם גם ההסתדרות תהיה מוכנה לפשרות.



לוין וכהן מעוניינים בהסכמת ההסתדרות להפעלת גמישות בהעסקה בשירות הציבורי, שתביא להגדלת הפריון בעבודה. בין השאר מדובר בייעול השרות, בביצוע רפורמות ושינויים מבניים, בהפעלת תוכנית ויסקונסין, בהכנסת שינויים בביטוח הלאומי, בהפעלת מס הכנסה שלילי, ובהכנסה לפעולה של מערך מחשוב חדש לניהול כספי המדינה.



האוצר מבקש עוד כי ההסתדרות תתחייב לכך שבתקופה שאליה נוגע הסכם השכר לא יהיו סכסוכי עבודה מקומיים. האוצר מעוניין גם בהענקת יותר שליטה למנהלים על העובדים, למשל על ידי מתן האפשרות למתן תמריצי שכר לעובדים מצטיינים.



שקט תעשייתי



באוצר חושבים קדימה ומעוניינים להבטיח שקט לתקופה ארוכה ככל הניתן. "ההסכם הוא ל-2009-2011, אבל אם ההסתדרות מוכנה באמת להתגמש, היינו רוצים כי יחול גם על 2012. כך יהיו לנו שנתיים של שקט תעשייתי וגם דרישות ההסתדרות באחוזים יתחלקו על פני ארבע שנים ולא על שלוש", אומר לוין. בנוסף, הוא אומר, האוצר מעוניין שההסתדרות תבטיח שגם בשנה שאחרי ההסכם לא יהיו סכסוכי עבודה. "אני ארגיש טוב יותר אם ההסכם יהיה לארבע שנים וייתן לממשלה שקט לחמש שנים".



"יש כיום כ-20 סכסוכי עבודה פתוחים", מסביר לוין את חששותיו. "חשוב מאוד שבמסגרת הסכם ננקה את השולחן. השקט ביחסי העבודה בישראל חשוב מאוד - הוא טוב למגזר הציבורי והוא חשוב מאוד למגזר העסקי. אם הממשלה תשדר כעת שיש לה כיסים עמוקים, כולם יעמדו בתור כדי לקבל. שורה של גופים לא הסתדרותיים גדולים וחשובים ממתינים לראות איך יסתיים המשא ומתן עם ההסתדרות. מדובר ברופאים, מורי בתי הספר העל-יסודיים והסגל האקדמי", הוא אומר.



בסיכום הדברים לוין מודה: "עופר עיני בהחלט הפתיע אותי עם הדרישה לתוספת שכר של 10.5%. זו דרישה נשכנית והיא אינה משהו שאנחנו יכולים להתקרב אליו. ההסתדרות תצטרך לסגת מהמספר הזה. אני מקווה שעיני לא ישבית את המשק, אם כי אין לי ביטוח לכך. אצטער מאוד אם אטעה. הניסיון שלנו בשנתיים האחרונות מראה כי עיני אחראי מאוד".