מרוויחים מדיור בר-השגה

ניו יורק טיימס

>> מרווין מלצר (72) הוא שותף במשרד האדריכלים מלצר-מנדל הפועל בניו יורק, המתמחה בדיור בר-השגה, כמו בניין הדירות מלרוז קורט בדרום הברונקס, או ברדהרסט קורט בהארלם. המשרד היה מעורב גם בפרויקטים יוקרתיים יותר, בין היתר, הפיכתו של בניין וול סטריט 45 מבניין משרדים לדירות יוקרה.



כיצד השתנתה החברה מאז מותו של השותף העסקי שלך דיוויד מנדל ב-2007?



"זה היה מאוד קשה, ויש מי שחשבו שהעסק לא ישרוד. הארגון מחדש שביצענו באחרונה למעשה הקל עלינו לשרוד. אנחנו הרבה יותר יעילים, ונראה שמצבנו טוב מאי פעם, מכיוון שאנחנו הרבה יותר קטנים כעת. בתקופה מסויימת הגענו ל-40-45 אנשים במשרד. תמיד הרגשתי שיותר מתאים לנו חברה של 20-25 אנשים. בגודל הזה אני מרגיש הרבה יותר מחובר לכל המתרחש".



כעת יש לך שותף חדש.



"כן, דיוויד קרפנטר מונה לשותף ממש באחרונה, למעשה הוא פחות או יותר קיבל לידיו את ניהול העסק".



על כמה פרויקטים עובדת כיום החברה?



"10-15, כולם של דיור בר-השגה, מלבד אולי 3-4 במחירי שוק, אך אלה נותרו עוד מהתקופה שבה השוק היה חזק. בשיא של שוק הנדל"ן, כמחצית מהפרויקטים שלנו היו במחירי שוק, ומחצית בתחום הדיור בר-ההשגה".



האם יותר מאתגר לעבוד על דיור בר-השגה?



"בדיוק היינו בהנחת אבן הפינה של פרויקט 920 וסטצ'סטר אווניו בברונקס. עבדנו על הפרויקט הזה כשנתיים. תיכננו אותו מחדש שלוש או ארבע פעמים, וסוף-סוף הושג המימון הדרוש. מה שמעניין בדיור בר-השגה הוא שמעורבים בתחום הרבה אנשים שונים: הבעלים, העיר, הבנקים, וכל האנשים והסוכנויות האלה צריכים להגיע לנקודה שבה כולם מסכימים - וכשמצליחים לסגור פרויקט זה די מדהים".



אתם עובדים גם על פרויקט דיור נוסף בברונקס - פלהאם פרקוויי טאוארס. מה המצב שם?



"אנחנו מתכננים אותו מחדש - שוב".



מה היה הפרויקט המאתגר ביותר שלכם מבחינת תכנון?



"אחת הסיבות של אנשים לפנות אלי הוא אתרים בעייתיים. ישנם יזמים שקונים נכס בזול מכיוון שמעולם לא בנו בו, ואז הם מגיעים אלינו מכיוון שהם יודעים שנמצא דרך לבנות שם.



"אנחנו נמצאים כעת בשלבי סיום של פרויקט גדול בברונקס עבור פיפס האוסז גרופ, בשדרה השלישית, בשם רוסקו סי. בראון ג'וניור אפרטמנטס. מחצית מהאתר היה סלעים, והם כבר היו מוכנים לבנות רק על מחצית האתר, ולהותיר את החלק הסלעי לא בנוי. אני כל הזמן טענתי שאין שום סיבה לכך, ותיכננו בניין על הסלעים".



פרויקטים ייחודיים



כיצד היית מתאר את הסגנון שלך?



"אני לא חושב שיש לי סגנון. אני מגיב לכל פרויקט בצורה שונה - תלוי במיקום שלו, בתקציב ובייעוד".



כיצד הופכים דיור בר-השגה להיראות פחות שגרתי?



"דרך אחת להפוך משהו לייחודי יותר היא לשלב בו צבעים. לפעמים פירוש הדבר הוא שימוש בחומרים כמו דריוויט (גימור חיצוני מבודד), שהוא די זול ומגיע בצבעים רבים. השתמשנו הרבה בפסטלים. אנחנו משתמשים בהרבה פאנלים מוכנים מראש בחלק החיצוני. אני מנסה גם לשכנע את הלקוחות לעבור לקונסטרוקציית פלדה. אני חושב שלא מוגזם לומר שכנראה שיניתי את פני הדיור בר ההשגה בברונקס".



אתה עדיין מתכנן ידנית, נכון?



"אכן. למעשה, עדיין אין לי מושג מה אנשים עושים שם במחשבים שלהם. אני משרטט טוב - לכן התחלתי לעסוק בתחום. לא יכולתי לומר למשפחה שלי שאני מתכוון להיות צייר, כי אז הם היו שואלים איך אני מתכנן להתקיים מזה. לכן, היה עלי לבחור במקצוע שקשור בציור, ומה שמצאתי היה אדריכלות".



גם הפכת ליזם בשלב מסוים. אתה מתגעגע לזה?



"כן, לפעמים. אבל אני לא מתגעגע לסיכון. היתה לי חברה בשם ברייטון דוולופמנט. הצלחנו לא רע במשך עשר שנים והקמנו >> בנייני דירות. ואולם בסוף שנות ה-80, כשהיתה צניחה בשוק הנדל"ן, צנחתי יחד עמו".



האם אי פעם תיכננת פרויקט עבור עצמך או בני משפחה?



"כן, בוושינגטון שבקונטיקט. היתה לנו חווה קטנה, ואף אחד לא יכול היה לבקר אותנו כי לא היה לנו מקום לינה לאורחים, אז הרחבנו אותה לפני ארבע שנים".



יש לך כוונות לפרוש?



"כל עוד אני קם בבוקר ונוחת עם הרגליים על הקרקע, אמשיך לעסוק במקצוע".