הדגם האירי – נקבר סופית

מעטים זוכרים כעת את ה"דגם האירי". אותו דגם כלכלי וחברתי שרבים תרגמו במושב "הנמר הקלטי". יש להזכיר שה"דגם האירי" קסם לרבים בישראל. בחודש מאי 2008 אף התארח שגרירה של הרפובליקה האירית במשכנה של המכללה החברתית-כלכלית שבשכונת התקווה, בתל-אביב, כדי להסביר לעשרות פעילים חברתיים את "סודו של הדגם האירי": הקמת מועצה הכלכלית-חברתית בהשתתפות נציגי המעסיקים, האיגודים, הארגונים הלא-ממשלתיים והממשלה.

בישראל ה"דגם האירי" עורר פולמוס ער במדורים הכלכליים של העיתונים היומיים במשך שנים. האם הוא טוב? האם הוא נחוץ? וחשוב מכל: למי הוא טוב - לעובדים, למעסיקים, למדינה? הפולמוס החל לפני כשבע שנים כאשר יו"ר ההסתדרות דאז, עמיר פרץ, קרא להקמת "המועצה הלאומית לכלכלה וחברה" – הדוגמית המקומית של "הדגם האירי".

גם במסדרונות האוצר, וגם ב"וועידת גלובס לעסקים" באותה שנה הרבו לעסוק באותו "דגם אירי". שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, אף הכריז שהוא "מוכן לאמץ את הדגם האירי", ובוועידת גלובס השתתף מזכ"ל הפדרציה של האיגודים המקצועיים של אירלנד, דייוויד בגס, שהסביר את עקרונותיו.

פרץ עצמו ביקר ברפובליקה האירית יחד עם שר הרווחה (ואז ח"כ מסיעת העבודה) יצחק הרצוג. חודשים ספורים לפני פרוץ המשבר הקפיטליסטי העולמי, ב-2007, ביקרו באירלנד יו"ר לשכת התאום של הארגונים הכלכליים, ארגון המעסיקים הגדול בישראל, שרגא ברוש ויו"ר ההסתדרות, עופר עיני. הם מסרו לקראת הביקור כי "התאמת המודל האירי לישראל עשויה להביא לקצב צמיחה שנתי של כ-6% , לצמצם את שיעור האבטלה במשק ולשפר את תנאי עבודתם של העובדים". לדבריהם "התאמת המודל האירי עשויה להביא למפנה במשק ובחברה הישראלית".

כמה מילים על ה"דגם האירי": מדובר סדרה של הסכמים שנחתמו החל משנת 1987 בין נציגי הממשלה, המעסיקים והאיגודים. ההסכמים מקיפים שורה ארוכה של נושאים: משאלות שכר ותוספת יוקר ועד לפנסיה, פיטורים, תעסוקה ואבטלה והכשרה מקצועית. אבל הדגם בפשטותו התבסס על עבודה זולה ועל פטור גורף ממסים להון – בייחוד לחברות הרב-לאומיות (ע"ע "אינטל"). הסעיף בדבר "שקט תעשייתי", כלומר התחייבות שלא לשבות, מופיע באופן בולט בכל אחד מההסכמים. יצוין שבישראל נרשמו הבדלים בין אלה שרצו לאמץ את ה"דגם": יש שרצו את מקור האירי ויש שרצו לאמץ את ההסכמים רק בחלקם, ובייחוד את אלה העוסקים בריסון העלאות השכר.

מאז המשבר הקפיטליסטי שפרץ בקיץ של 2007 ושפגע באירלנד בכל כוחו ב-2008, הקולות שדברו בזכות ה"דגם האירי" נמוגו. ההשקעות שם פחתו ב-15% בשנת 2008 ובעוד 30% בשנה שעברה. תודות לקיצוצים בשכר (קיצוץ אחיד של 20% בשכרם של עובדי הציבור) ובקצבאות – כולל קצבאות הילדים (קיצוץ של 10%) רמת החיים ירדה; ואשתקד אף נרשמה ירידה של כ-7% בצריכה. זו ירידה ללא תקדים בצריכה במהלך שנה אחת מאז תום מלחמת העולם השנייה. התוצר ירד ב-3% בשנת 2008 ובכ-11% בשנה שעברה. הממשלה סבורה שהשנה תרשם לראשונה מזה כשלוש שנים צמיחה של כאחוז בודד, אבל על פי מה שפורסם השבוע בעיתון הצרפתי "לה מונד", הבנק המרכזי האירי סבור אחרת: הצמיחה תהיה של 0.2% - קרי המיתון יימשך גם השנה. יש כלכלנים הסבורים שהשנה התוצר דווקא ירד בכ-1.7%.

כתוצאה מההשלכות הישירות של המשבר הקפיטליסטי העולמי המסרב בעקשנות להיעלם, האבטלה ה"רשמית" באירלנד היא כעת כ-14% מכוח העבודה. נכון, זה נמוך יותר מאשר בספרד: 20% - ובכל זאת, מדובר על עובדי אירי אחד מכל שמונה שהוא מובטל. לרוב היא מובטלת.

אירלנד שבשנות הידוק הקשר עם הגלובליזציה "קלטה" עובדים רבים, ביניהם פולנים, רומנים ובולגרים – וגם אנגלים וצרפתים – הפכה שוב, כמו בהיסטוריה הרחוקה, לארץ הגירה. חמישה מכל 1000 אזרחי הרפובליקה האירית הגרו בשנתיים האחרונות. שיא אירופאי לאחר אלופת ההגירה: ליטא, בה 9 מכל 1000 תושבים הגרו בתקופה המקבילה.

כמובן שרבים, באירלנד ומחוצה לה, שואלים את עצמם "מה התקלקל בדגם האירי?" או "איפה טעינו?". ברור לכל שמפגלת השלטון ומפלגת האופוזיציה הראשית עושות הכל שביכולתן כדי להעביר את נטל המשבר לעובדים, למובטלים ולגמלאים. העשירים, כדרכם ובתמיכת הממשלה, משתדלים להפיק את המקסימום מהמינימום שמקבלים העובדים, המובטלים והגמלאים. על פי הידיעות שפורסמו בעיתונות האירית בימים האחרונים, ייתכן מאוד שלרעידת האדמה הכלכלית והחברתית תתלווה לרעידת אדמה נוספת: פוליטית. לראשונה בתולדות הרפובליקה למפלגת הלייבור המקומית (שהיא שמאלית הרבה יותר ממפלגת האחות הבריטית) סיכויים להגיע לשלטון. על פי הסקרים רק 13% מאזרחי אירלנד מצדדים בממשלתם וללייבור כבר מובטח שליש מקולות הבוחרים. מה שמותיר את שתי המפלגות הגדולות המסורתיות, החלוקות בהרבה נושאים אך מאוחדות בעמדותיהן הניאו-ליברליות, הרחק מאחור. אמנם הבחירות אמורות להתקיים רק בעוד שנתיים. אבל המשבר הכלכלי והחברתי בשילוב עם המשבר הפוליטי מבשרים דוחפים להקדמתן – ויש המדברים על בחירות כבר בשנה הקרובה.

השאלה הנשאלת היא האם הלייבור, מפלגה סוציאל-דמוקרטית, תנהג כמו מפלגות האחיות ביוון ובפורטוגל. מפלגות שבמהלך הבחירות, ובעיצומו של המשבר הכלכלי, הבטיחו "ממשלה של צדק חברתי" ומייד עם בחירתן אימצו את אותן העמדות של ממשלות הימין שמדיניותן הכלכלית-חברתית הן שהביאו את המשבר או שגרמו להעמקתו. מה שברור הוא שכעת איש באירלנד, ומחוצה לה, כבר לא מדבר על "הדגם האירי".

* ד"ר אפרים דוידי, המכללה החברתית-כלכלית: www.sea.org.il