פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      צמצום הריכוזיות במשק – הבוקר שאחרי

      הפער בהכנסות בין בעלי השליטה והמקורבים להם לבין כל היתר, הם ללא ספק חולי במשק הישראלי. עמירם גיל מסביר במה צריך לדעתו להתמקד הקמפיין לצמצום הריכוזיות, כך שנוכל לקום לעולם בו כולם נהנים מהעוגה בצורה שווה

      דמיינו את התרחיש הבא: תוך כשנה, ובעקבות המלצותיה של ועדה ממשלתית, הכנסת מחוקקת חוק בנושא צמצום הריכוזיות במשק. המטרה היא להגביר את התחרות כך שכולנו נרוויח שכר גבוה יותר, נשלם מחירים נמוכים יותר, ונסבול פחות משחיתות. כעת דמיינו שהחוק מיושם בהצלחה וכמעט שאין יותר ריכוזיות במשק. דמיינתם? יופי. עכשיו שאלו את עצמכם עד כמה חייכם הולכים באמת להשתנות?

      התשובה היא, כנראה, מעט מאד אם בכלל. הנה, אפילו בארה"ב ובבריטניה, בהן השליטה במשק מבוזרת, צרכנים עודם סובלים ממונופולים, הפערים החברתיים מרקיעי שחקים (בעיקר בארה"ב), והקשר בין הון לשלטון חי ונושם (שוב, בעיקר בארה"ב).

      האם זה אומר שאין טעם לפעול לצמצום הריכוזיות? בוודאי שיש טעם. למשל, שתי הצעות שהועלו בהקשר זה – הטלת מס על חלוקת דיבידנד בפירמידות שליטה וחיוב טייקונים לבחור בין אחזקות ריאליות לפיננסיות – שתיהן חשובות וראויות. אבל מעבר להצעות הללו, ובטרם יוצאים למאבק הרואי נגד הריכוזיות, מוטב להגדיר מה בדיוק אנו שואפים להשיג וכיצד נגיע לשם.

      בעיניי, צמצום הריכוזיות הוא בעל משמעות אמיתית רק אם יש בו כדי להתמודד עם החולי האמיתי במשק: הפערים המאמירים בהכנסות בין קבוצה מצומצמת יחסית של בעלי שליטה ומקורביהם לבין כל היתר. פערים אלה תורמים לכך שישראל ניצבת כיום בצמרת המדינות המערביות הסובלות מאי-שוויון ורק לאחרונה העיבו על קבלתה ל-OECD. כאן גם גלומה הפגיעה האמיתית בדמוקרטיה, שכן פערים כה גדולים הופכים רבבות בני אדם בישראל לאזרחים סוג ב'. כדי לתקן זאת, הקמפיין לצמצום הריכוזיות צריך להתמקד אפוא בריסון כוחם של בעלי שליטה בחברות ציבוריות, הנוטלים לעצמם נתח בלתי סביר מהעוגה על חשבון מאות אלפי עובדים, צרכנים והציבור הרחב.

      מה זה אומר בפועל? בראש ובראשונה, יש להוריד את שיעור האחזקות המותרות לבעל שליטה לא רק כאשר מדובר בבעלויות צולבות, אחזקות ריאליות/פיננסיות, וכו' אלא בכל חברה ציבורית. במקביל, יש לתמרץ שחקנים חדשים מהציבור (למשל, ארגוני עובדים) להכנס לשוק ההון ולהחיל כללי ממשל תאגידי שיעודדו משקיעים מוסדיים לתבוע שיתןף ברווחים.

      ראוי אף לקבוע תמריץ שלילי לחברות הנמנעות משיתוף כזה ולהגביל את פערי השכר המותרים בחברה ברוח הצעת החוק להגבלת שכר הבכירים של יחימוביץ' וכץ. עוד מתבקש להחמיר את התנאים הקבועים בחוק לחלוקת דיבידנד, לרבות הוספת הגבלות על פיטורי עובדים או הורדת שכר בתקופה הסמוכה לחלוקה. ולבסוף, אי אפשר בלי לקבוע שיעורים מתקדמים של מס חברות ומס דיבידנד שיחולו על חברות ציבוריות. צעדים דוגמת אלה קשים כמובן לביצוע מבחינה פוליטית אך הם מתמודדים עם לב הבעיה וככאלה עשויים להפוך את צמצום הריכוזיות למאבק ראוי באמת.

      *הכותב הוא עורך דין ומומחה לאחריות תאגידית