הם מזיעים - אנחנו מובטלים

>> בשבוע שעבר התרחש בישראל אירוע כלכלי שזכה ליחס ששמור לאירועים שוליים למדי. האירוע זכה לאזכור שולי בלבד בעיתונות הכלכלית וכמעט נעלם תחת הררי הדיווחים על אסיפת בעלי המניות של גבעות עולם.

ואולם דווקא אירוע זה עשוי להצביע על מגמה של שינוי ראשוני בקונצפציה שבה שבויים מקבלי החלטות בישראל בפרט ובעולם המערבי בכלל. מדובר בפשרה שהושגה בין התאחדות התעשיינים למשרדי הממשלה לגבי העדפה שתינתן למוצרי טקסטיל מתוצרת ישראל במכרזים ביטחוניים.



העדפה זו תחייב את זרועות הביטחון לרכוש מוצרי טקסטיל שמקורם במפעלים ישראליים כל עוד מחירם יהיה גבוה בלא יותר מ-50% מההצעה הזרה הזולה ביותר. זהו שינוי מהותי ביחס לחוק המכרזים הקיים, שנותן הגנה של עד 15% לתוצרת מקומית מול מוצר מיובא. המהלך ייכנס לתוקף רק לאחר הליך חקיקה, אך הפשרה שהושגה להתחיל בהליך הזה.



רוב ראשי חברות הטקסטיל בירכו על ההחלטה. עם זאת, דווקא אחד מעמודי התווך של הענף, דב לאוטמן, הביע עמדה מפתיעה. לפי דיווחים בתקשורת, לאוטמן אמר כי עדיף שהמדים ייתפרו על ידי נשים מצריות ולא על ידי עובדות ישראליות, וכי הוא מעדיף שישראלים יעסקו בעיצוב ובשיווק - ולא בעבודה הסיזיפית של תפירה.



להכין סנדוויצ'ים לעובדי ההיי-טק



הקונצפציה שביטא לאוטמן יובאה אלינו מארה"ב - שכלכלתה קורסת אל מול עינינו בימים אלה. בארה"ב קראו לגישה זו: "הם מזיעים - אנחנו חושבים". כלומר העובדים במדינות המתפתחות יזיעו, בעוד אנחנו בארה"ב ובעולם המפותח נחשוב. היא נהפכה לנפוצה בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת, עם התקדמות תהליך הגלובליזיציה.



תפישה זו מבוססת על הנחה פשוטה שמדברת אל לבם של כלכלנים: במדינות המערב, שבהן השכר גבוה, אין מקום לביצוע עבודות קשות ופשוטות בשכר נמוך יחסית כמו תפירה, שכן אלה יכולות להיעשות בזול במדינות עניות יותר. לכן, על העובדים במדינות המערב להתמקד במשימות שדורשות רמת הכשרה וידע גבוהים יותר, כמו עיצוב, מחקר ופיתוח. אם כך אכן יקרה, גורסת התיאוריה הכלכלית, ייטב מצבם של כולם, שכן היעילות הכלכלית גוברת.



אחד המרצים בלימודי הכלכלה שלי - שהתקיימו לפני יותר מ-20 שנה - הטיף לנו בעקביות שעל ישראל להתמקד אך ורק בהיי-טק ולזנוח לחלוטין את התעשיות המסורתיות. בתשובה לשאלה מה יעשו העובדים שייפלטו מהתעשיות המסורתיות, שאין להם ידע ויכולת לעבור הסבה להיי-טק, תשובתו היתה: הם יועסקו במגזר השירותים, למשל בהכנת סנדוויצ'ים לעובדי ההיי-טק.



אותו מרצה - כלכלן מוכר - ביטא אז את רוח התקופה בעולם המפותח, שכן הוא חזר בדיוק מכמה שנות שהות בארה"ב. דבריו היו הד למה שנאמר שם במסדרונות האקדמיה. רובנו שתינו אז את דבריו בצמא מכיוון שהוא ביטא את הרעיונות האלה באופן משכנע מאוד, בשל גילנו הצעיר וחוסר ניסיוננו ומכיוון שמעטים מאיתנו באו מבתים שבהם ההורים עבדו בתעשיות מסורתיות.



אין משרות חדשות



במשך תקופה מסוימת היה נדמה שהמציאות עולה בקנה אחד עם התיאוריה הזו. מספר המועסקים בתעשיות המסורתיות בעולם המפותח ירד בהתמדה, אך צמיחתם של ענפים חדשים והגידול הניכר במספר המועסקים בענפי השירותים מנעו עלייה בשיעורי האבטלה וגרמו לשיפור באיכות החיים של האזרחים. מצד שני, מצבם של עובדי הכפיים במדינות המתפתחות השתפר. אם כך, רמת החיים של אזרחי העולם, הן המפותח והן המתפתח, יכולה היתה לעלות באין מפריע.



ואולם מאז שפרץ המשבר הכלכלי הגלובלי, התערערו סדרי התעסוקה העולמיים. בארה"ב, למשל, קצב אובדן המשרות בתעשיות המסורתיות נמשך ואף הואץ במידה ניכרת, אבל היקף המשרות החדשות הצטמק מאוד. וכך, המשוואה האטרקטיבית מהעבר - "הם מזיעים, אנחנו חושבים" - משתנה קצת ונהפכת ל"הם מזיעים, אצלנו יש מובטלים", וזה כבר הרבה פחות אטרקטיבי.



הסיבה לשינוי, אגב, היא פשוטה. במפעלים ובעסקים מודרניים נדרשות הרבה פחות משרות "חשיבה" שדורשות הכשרה וכישורים ברמה גבוהה מאשר משרות "הזעה". למשל, במחלקות העיצוב, השיווק או המו"פ של מפעלים רבים יש מקום לכמה עשרות עובדים במקרה הטוב. בפסי הייצור, לעומת זאת, יש צורך במאות עובדים. לכן, הציפייה שכל העובדים יעבדו במשרות "חשיבה" פשוט אינה ריאלית.



לחלק מהעובדים אין ההכשרה המתאימה. אבל גם אם היתה להם, הרי לא היו מספיק משרות עבורם. איזו תועלת תצמח מכך שפועל ייצור יוסב להיות הנדסאי, רק כדי להיות אחר כך הנדסאי מובטל במקום פועל מובטל?



הסיבה השנייה שהקונצפציה הזאת מתבררת אט-אט כשגויה היא שהיא מבוססת על יהירות, שאולי מעורבת גם במעט גזענות, ורעיונות שמבוססים על יהירות נידונים לכישלון. היהירות היא הבסיס לההנחה שלפיה העובדים במדינות העניות לא יוכלו לעולם לצמצמם את הפערים ולעבור לחלק המתקדם יותר בשרשרת הייצור.



גם מזיעים וגם חושבים



אתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שלא מעט מאזרחי ועובדי סין והודו לא מוכנים להישאר פועלים פשוטים עד קץ הדורות. גם הם רוצים להזיע פחות ולחשוב יותר, ויש בקרבם מספיק עובדים שיוכלו לעשות את המעבר הזה. זה קורה אל מול עינינו.



לכן, נראה שימיה של גישת "אנחנו חושבים, הם מזיעים" קרובים לקצם. כששיעור האבטלה האמיתי בארה"ב - לא השיעור המוטה שעליו מצביעים הנתונים הרשמיים - עובר בקלות את רף ה-10% לא מעט אמריקאים יאמצו גישה חדשה, כזו התוהה: "אם הם גם מזיעים וגם חושבים, ובעלות נמוכה, מה לעזאזל יהיה אתנו?"



נראה כי לאחר שנים רבות של תנועה בכיוון אחד, המטוטלת של הסחר החופשי מתחילה לנוע בכיוון השני. יש סיכוי רב לכך שמלחמת המטבעות בין מדינות שונות שנפתחה באחרונה היא אקורד פתיחה לקונצרט עולמי ארוך, שיכלול צעדים כמו זה שהוצג כאן בפתיח.



-



הכותב הוא מנכ"ל פסגות קומפס השקעות ומנהל מחקר חו"ל בפסגות