ת"א 25 קרוב לשיא, אבל בבורסה לא חוגגים

>> בשקט בשקט, כמעט בלי להרגיש, הצליח שוק המניות הישראלי לקבוע שיא בשבוע שעבר. זה קרה למשך כמה רגעים, כשמדד ת"א 25 טיפס מעל לרמה של 1,238 נקודות, לפני שנסוג וננעל נמוך יותר. בימים שלאחר מכן גלש מעט המדד כלפי מטה, אבל הוא עדיין קרוב מאוד לרמה שבה עמד בנובמבר 2007, ערב המפולת הפיננסית הגדולה.

בשונה מבפעמים קודמות, קוראי העיתונים וגולשי האתרים הפיננסיים התקשו למצוא בשבוע שעבר עדויות לשבירתו של שיא בבורסה. התקשורת, שנוהגת לציין אירועים כאלה בתופים, זיקוקים וטורים חגיגיים, התעלמה מהאירוע כמעט לגמרי. האם התקשורת הפיננסית פיספסה משהו, או שמא קביעת השיא היא באמת אירוע מינורי וחסר משמעות?



לקביעת שיא בבורסה תמיד יש משמעות כלשהי, גם אם היא פסיכולוגית בלבד. עם זאת, לשיא האחרון באמת שאין משקל כלכלי מהותי. הוא לא מסמל גידול אמיתי בעושר של משקי הבית ולא מעיד בהכרח על חוסנה של הכלכלה המקומית, כפי שנהוג לחשוב. למעשה, כשבוחנים את שוק המניות קצת יותר לעומק, השיא החדש מטעה. לכל היותר הוא מרמז על כך שמדד ת"א 25 רחוק מלהיות הברומטר האמיתי של כלכלת ישראל.



החשש הכבד: חובות הממשלות



אז מה בעצם הבעיה? למה אין טעם לחגוג את השיא במדד המוביל של הבורסה הישראלית? ראשית, המצב הכלכלי הן בישראל והן בעולם אינו מזמין שום חגיגה. ישראל נמצאת במצב כלכלי סביר בהחלט, אבל היא רגישה למתרחש בשאר העולם - ובשאר העולם המצב הכלכלי עדין מאוד.



הנתונים מהעולם המערבי עדיין אינם טובים. בבריטניה, למשל, מחירי הבתים ממשיכים לרדת, ובספטמבר הם רשמו את הנפילה החודשית החדה ביותר מאז 1983. שכנתה אירלנד ספגה בשבוע שעבר הפחתת דירוג אשראי, והבנקים האיריים משוועים להון כדי לייצב את מאזניהם הרעועים.



בגרמניה נרשם שיפור מה במגזר התעשייתי ובמדדי ביטחון הצרכנים, אבל כלכלת המדינה מוטת היצוא עלולה לסבול בתקופה הקרובה מהתחזקות היורו מול הדולר. בארה"ב השיפור מסרב להגיע, ושיעורי האבטלה במדינה ממשיכים להיות קרובים ל-10% - במדינות המערב התיכון השיעור מתקרב ל-20%.



ביפן, הכלכלה השלישית בגודלה בעולם, העניינים יגעים גם כן. באחרונה נרשם במדינה שיפור קל במגזר התעשייתי, אבל התחזקותו המפתיעה של הין, שהגיע לשיא של 15 שנה מול הדולר, עלולה לגדוע את השיפור הזה בעודו באיבו. מדד ניקיי היפני עדיין שרוי במרחק של כמעט 50% מרמתו באמצע 2007.



חולשת הדולר משפיעה במישורים נוספים. היא השפיעה, למשל, על מחיר הזהב, שנשק לשיא של 1,330 דולר לאונקייה. הזהב נחשב תמיד נכס מקלט בעתות משבר, ומחירו הגבוה משדר תחושה שמשקיעים רבים בעולם עדיין חוששים מהעתיד. עיקר החשש נובע מהחובות הממשלתיים, שנערמים ומוציאים בהדרגה את המערכת הכלכלית מאיזון.



לאווירה הכלכלית הקודרת אפשר לצרף את נבואות הזעם שמפרסמים מדי פעם כלכלנים ידועי שם. חתן פרס נובל לכלכלה ג'וזף שטיגליץ, למשל, הזהיר באחרונה כי המדיניות המוניטרית שמציפה את השווקים בכספים עלולה לגרום לתוהו ובוהו. הוא גם אמר ששיעור האבטלה הגבוה בארה"ב יהיה מצב קבוע במדינה בשנים הקרובות, ושארה"ב עלולה לסבול מהתסמונת של הכלכלה היפנית - שאינה מתאוששת כבר כ-20 שנה. הכלכלן נוריאל רוביני, פסימיסט ידוע בזכות עצמו, אמר בשבוע שעבר כי קיים סיכוי של 40% להיווצרות תחתית כפולה (dip-double) בכלכלה האמריקאית.



שוק ההנפקות יבש



כשחוזרים ומתבוננים בזירה הבורסאית הישראלית, קשה למצוא סימנים של גאות חסרת מעצורים מהסוג שראינו בעבר. מכונת ההנפקות המקומית אינה יורה מדי שבוע חברות חדשות לבורסה. למעט הנפקתן של חברת הקניונים עזריאלי וחברת הנדל"ן אלעד קנדה של משפחת תשובה, לא בוצעו השנה הנפקות משמעותיות. שוק ההנפקות המקומי מסתפק בעיקר במחזור סדרות אג"ח.



גם מחזורי העסקות בשוק המניות אינם גבוהים בהשוואה לעבר. בקרנות הנאמנות המנייתיות נראים אמנם ניצנים של גיוסים בחודשים האחרונים, אבל ככלל, השוק רגוע.



מאפיין נוסף של תקופות שיא קודמות הן מודעות פרסום מאירות עיניים של קרנות נאמנות מנייתיות. מפת הפרסומים בעמודי שוק ההון מציגה בעיקר פרסומות לקרנות אג"ח ומעט פרסומות לקרנות 90/10. הקרנות המנייתיות עדיין אינן מוצגות לראווה, אף שהתשואות שהניבו בשנה האחרונה היו נאות ביותר. בתי ההשקעות חשים, כנראה, שהציבור עדיין זוכר את המפולת ואינו בשל לחזור לשוק המניות.



איך שיא נולד



אם אלה הם פני הדברים, כיצד הצליח מדד ת"א 25 להעפיל לשיא? תשובה חלקית טמונה בהרכבו, שהשתנה מעט בשנה האחרונה וכיום מכיל בקרבו כמה מניות לוהטות מתחום האנרגיה.



ארבע מתוך חמש המניות שהניבו את התשואה הגבוהה ביותר במדד משתייכות לתחום האנרגיה וחיפושי הגז והנפט: אבנר (עלייה של 119% ב-12 חודשים), דלק קידוחים (112%), ישראמקו (77%) וקבוצת דלק (70%). החמישית היא חברת התרופות פריגו (88%), שאמנם מכילה בתוכה את חברת אגיס, אבל היא רחוקה מלייצג את הכלכלה הישראלית.



חברות בולטות אחרות במדד הן כיל והחברה לישראל, שקשורות בטבורן לשוק הסחורות העולמי הגואה. מניה בולטת נוספת היא גזית גלוב, שקשורה לשוק הנדל"ן המניב בארה"ב ואין לה קשר של ממש לכלכלת ישראל.



נתונים אלה מלמדים כי את עיקר העלייה בת"א 25 אפשר לייחס להתלהבות (יש שיגידו המוגזמת) משותפויות הנפט והגז המקומיות, או מחברות שעיקר עסקיהן בחו"ל. תמונה מייצגת יותר של כלכלת ישראל ניתן לקבל ממדד ת"א 75, שבו מגוון רחב יותר של חברות ישראליות הפרושות על ענפי משק שונים. ואכן, מדד זה רחוק בכ-25% מרמת השיא שקבע ביולי 2007. זהו מרחק דומה לזה שבו נמצאים מדדי המניות המובילים במדינות כמו גרמניה, בריטניה וארה"ב.



בחינה של מדד ת"א 75 ושל מדדים ענפיים בתל אביב מעלה כי רמות השיא של 2007 עדיין רחוקות. מדדי הבנקים והפיננסים, למשל, עדיין רחוקים בכ-15% משיאם, מדד תל-טק רחוק ב-42% משיאו, ומדד הנדל"ן רחוק ביותר מ-60% מרמת הבועה שאליה נסק ב-2007.



הריחוק של שאר המדדים משיאם מבטא טוב יותר את האווירה בבורסה התל אביבית מאשר רמת השיא של ת"א 25 היוקרתי. בנוסף, אם מכניסים לחישוב את העלייה האינפלציונית של כ-11% בין 2007 ל-2010, רואים שגם ת"א 25 רחוק משיאו הריאלי בכ-12%-13%.



היעדר חגיגות הוא דווקא חדשה מעודדת. ייתכן שהדבר מלמד על כך שרמת המחירים בשוק הישראלי סבירה, הגיונית ומתיישבת לא רע עם הנתונים הכלכליים. להוציא את שותפויות הנפט והגז, שבהן קשה למדי להסביר את המחירים, רוב החברות בשוק הישראלי נסחרות במכפילי רווח והון סבירים. אלה מחירים שמשאירים מספיק מקום לעלייה אם הכלכלה תציג סימני שיפור, והם ולא יקרסו באופן שאינו ניתן לתיקון אם הכלכלה תאט את צמיחתה ברבעונים הקרובים.



-



קרנות 90/10



קרנות ש-90% מנכסיהן מושקעים באג"ח, ו-10% הנותרים מושקעים במניות. קרנות אלה נהפכו לפופולריות מאוד בישראל בשנה האחרונה