אגירה שאובה: מתחרים על מקומות מוגבלים

>> בטכנולוגיית האגירה השאובה משמשים שני מאגרי מים בגבהים שונים ליצירת חשמל. בתחנות כוח מסוג זה מנוצלים עודפי חשמל המיוצרים בשעות שפל הצריכה לשאיבה והעלאה של מים מהמאגר התחתון אל העליון. בשעות שיא הצריכה מוזרמים המים בכיוון ההפוך, ומניעים טורבינה המייצרת חשמל. הטכנולוגיה מתאפיינת ביכולת תגובה מהירה יחסית, ולכן אומצה במדינות רבות כפתרון לשעות של שיאי ביקוש לחשמל ("פיק").

עד כה קיבלו ארבע קבוצות רישיונות מותנים להקמת תחנות כוח בישראל בטכנולוגיה זו. כלל תעשיות קיבלה רישיון להקים תחנה בסמוך לנשר. קבוצת פי.אס.פי - שמוחזקת בידי חברת אלקטרה (38%), אורתם סהר (38%) וחברת א.ר.ז חשמל (24%) - קיבלה רישיון להקמת תחנה בהספק של 300 מגה-ואט בגלבוע. אלקטרה (50%) מחזיקה גם ברישיון להקמת תחנה בהספק של 200 מגה-ואט במנרה. בנוסף מחזיקה תה"ל (80%) ברישיון להקמת תחנת כוח בהספק של 300 מגה-ואט בכוכב הירדן.



ההספק המצרפי של התחנות מסתכם בכ-1,000 מגה-ואט, אך רשות החשמל קבעה בשנה שעברה תעריף רכישת חשמל מתמרץ המוגבל ל-450 מגה-ואט. בשבוע שעבר דנה מליאת הרשות דיון בהגדלת המכסה ל-500 מגה-ואט. ואולם בפועל, גם מכסה זו תותיר למעשה רק את האפשרות להקמת שתי התחנות של אלקטרה בגלבוע ובמנרה.