המעמד הבינוני בישראל נשחק, אבל במתינות

>> בדיחה ידועה גורסת שבישראל יש שליש מהאוכלוסייה שעובד, שליש שמשלם מסים ושליש שמשרת במילואים. הבעיה היא שמדובר באותו שליש. בהנחה שקוראי themarker נמנים ברובם עם השליש הזה, הרי שיש לנו עבורם בשורה משמחת: מצבו של השליש הוא מעט פחות דחוק מכפי שהוא חושש.



אנחנו מתכוונים לחלק הנמוך של השליש הזה - או לחלק שקורא לעצמו "המעמד הבינוני". נהוג לחשוב כי המעמד הבינוני נושא בכל הנטל של הכלכלה הישראלית, וכי הוא הולך וקורס תחת הנטל הכבד - נשחק והולך. בדיקה שערך מרכז המחקר של הכנסת במארס העלתה כי התחושה הזאת מוצדקת רק בחלקה. מתברר כי מצבו של המעמד הבינוני אינו משופר, אבל הוא גם אינו גרוע בהרבה מהמצב של מעמד בינוני במדינות אחרות. ומה שמשמח עוד יותר - השחיקה של המעמד הבינוני קיימת, אבל היא מתונה בלבד.

צריך לסייג זאת. הבדיקה של הכנסת, שנערכה על ידי הכלכלנית אילנית בר בעבור ח"כ רוחמה אברהם, נקטה הגדרה מורחבת של מעמד בינוני. ההגדרה האמריקאית המקובלת גורסת כי מעמד בינוני הוא מי ששכרו נע בין 75% ל-125% מהשכר הממוצע במשק. בישראל, בגלל השיעור הגבוה של העניים, השכר הממוצע מוטה כלפי מטה, ורק 25% ממשקי הבית נכללים בהגדרה הזו. לפיכך, מרכז המחקר של הכנסת הרחיב את הגדרת המעמד הבינוני ל-75% ועד 200% מהשכר הממוצע במשק, או בקיצור כל מי שמשתכר (ברוטו) בין 7,300 ל-20 אלף שקל בחודש.



בהגדרה המורחבת הזו נופלים 43% ממשקי הבית בישראל - זהו גודלו של המעמד הבינוני. זאת לעומת המעמד הנמוך, שמורכב מ-37% ממשקי הבית, והמעמד הגבוה, ש-20% ממשקי הבית משתייכים אליו. כמה ממצאים מעניינים עולים מהמחקר לגבי מצבם של 43% ממשקי הבית העונים להגדרה של מעמד בינוני.



ראשית, מתברר כי חלקו של המעמד הבינוני בתוך האכולוסייה נמוך אך במעט מהעולם. המדד, שלפיו נמדד חלקו של המעמד הבינוני באוכלוסייה, עומד על ממוצע של 88.8% במדינות oecd. בישראל היחס הזה הוא 87.6% - המשמעות היא שלמרות ההטרגוניות הגדולה של החברה הישראלית, חלקו של המעמד הבינוני בה עדיין דומה למקובל בעולם.



שנית, מתברר כי המעמד הבינוני בישראל נשחק בהכנסותיו במשך שנים, אבל השחיקה אינה דרמטית. ב-2004-2008 נשחקו הכנסות המעמד הבינוני ב-2% בלבד (המעמד הנמוך נשחק ב-3%, המעמד הגבוה עלה ב-3.5%). זו אינה תמונה מעודדת, אבל היא גם אינה משדרת תחושת אסון - המעמד הבינוני עובר תהליכי שחיקה בכל העולם.



שלישית, מתברר כי חלקם של אותם 43% ממשקי הבית - שהם המעמד הבינוני בישראל - בעוגת ההכנסות לפני מס הוא 40% (המעמד הנמוך מקבל 12% מההכנסות והגבוה 48%). לאחר מס, מצבו של המעמד הבינוני משתפר - חלקו גדל ל-47% ממשקי הבית ול-47% מההכנסות במשק (נתח ההכנסות של המעמד הגבוה יורד ל-40%, והנתח של המעמד הנמוך גדל ל-13%). עיקר השיפור במצב המעמד הבינוני, כתוצאה מנטל המס, נובע רק מהמעמד הבינוני-גבוה - אלה שמשתכרים 12-20 אלף שקל. הם נהנים מכך שנטל המס שהם משלמים נמוך מזה שמשלם המעמד הגבוה.



לעומת זאת, בחלק הנמוך של המעמד הבינוני - בעלי שכר של 7,300-12 אלף שקל - כמעט שאינם נהנים מהקלות מס. הסיבה היא רף המס הגבוה עד מאוד בישראל, כך שגם חלקים גדולים מהמעמד הבינוני-נמוך אינם משלמים מס ואינם נהנים מהבדלים בין השכר ברוטו ונטו. כך, אשה שהיא אם לשלושה ילדים לא תשלם מס עד שכר של 8,800 שקל - עמוק בתוך המעמד הבינוני. גם גבר שמשתכר שכר ממוצע של כ-8,000 שקל ישלם בסך הכל 500 שקל מס. לאלה, הטבות או הקלות מס לא יסייעו לשיפור במצבם.



איך, אם כך, מסייעים למעמד הבינוני בישראל? ראשית, מכירים בעובדה כי כלי המס מיצה את תפקידו. הרפורמה במס עד כה שיפרה את מצבו של המעמד הבינוני, מכיוון שהיא סייעה למעמד הבינוני-גבוה. המשך הרפורמה במס, עד 2016, משפרת בעיקר את מצבו של המעמד העליון - משום שהיא בעיקר מפחיתה את המס השולי (שיעור המס העליון) ולא את המס הממוצע. בכך, המשך הרפורמה צפויה להגביר את השחיקה של המעמד הבינוני מבחינת חלקו היחסי בעוגת ההכנסות הלאומית. לכן חייבים ללחוץ על ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לנטוש את המשך הרפורמה.



שנית, יש לבחון את הסיוע שהמדינה מעניקה למעמד הבינוני - סיוע מועט בסך הכל. בתור מדינת רווחה - ועוד מדינה לא עשירה במיוחד, עם נטל של מספר גבוה מאוד של עניים - ישראל ממקדת את הסיוע שהיא מעניקה כמעט אך ורק בשכבות הנמוכות. זו מדיניות מושכלת, אבל המעמד הבינוני - שאינו נהנה כמעט מהטבות - משלם מחיר בגינה. לפי מרכז המחקר של הכנסת, המעמד הבינוני-נמוך מקבל סיוע בתשלומי העברה מהמדינה בשיעור של 2% מהכנסתו בלבד. המעמד הבינוני-גבוה כבר משלם יותר מסים מאשר מקבל סיוע מהמדינה, בשיעור של 8%.



לא בטוח שלישראל יש די אמצעים כדי להרחיב את התמיכה של מדינת הרווחה גם למעמד הבינוני - אבל היה מקום לשקול מדיניות שמקלה על המעמד הבינוני בהוצאות הקריטיות שהוא נושא בהן, ובתחומים שחשוב למדינה לעודד אותם. בעיקר, הוצאות החינוך לגיל הרך. כיום, 15% מהסבסוד הממשלתי למעונות יום מגיע למשפחות מהמעמד הבינוני-נמוך. המעמד הבינוני-גבוה כבר אינו נהנה מסבסוד כלל.