די לאפליה מתקנת לנשים

>> תוכניות לקידום נשים בפריפריה, קידום נשים להנדסה, שריון מקומות לנשים בבית המחוקקים ובמפלגות הגדולות, בדירקטוריונים ובזירה הציבורית, שריון דרגת אלוף לאשה - נראה כאילו כל העולם התגייס לקדם נשים והתנועה הפמיניסטית נכנסה עמוק לקונסנזוס הציבורי בישראל. באחרונה הגיע הדבר לכדי גיחוך בשיח הציבורי על הוספת אשה לחברי ועדת טירקל, ועוד אחרי שחברי הוועדה כמעט סיימו את עבודתם.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה וארגוני נשים מפרסמים לעתים קרובות דו"חות מנופחים על מצבן העגום של הנשים בזירה הציבורית. דובר רבות על פערי שכר, תקרת הזכוכית והיעדר שוויון הזדמנויות בתעסוקה וקידום. מחויבות קיימת או עתידית של הנשים למשפחה ולילדים ושעות עבודה הנוספת בבית, מהוות מקור לאפליה והדרה של נשים מעמדות המפתח בחברה ובכלכלה. נקודות מבט נפוצות בתחום זה, קשורות כולן לקידום תוכניות ייעודיות של נשים למען נשים, תוכניות מגדריות עם מטרות פמיניסטיות מוגדרות.



השאלה האמיתית היא מתי ואם נכון להשתמש בטיעון המגדרי כבסיס לקביעת מדיניות? האם תוכניות מבוססות מגדר, אפליה מתקנת וטכניקות אחרות יכולות להוביל לכפיית נורמות התנהגות אחרות על המרחב הציבורי? האם הוספת נשים ושינוי שיעורן בדרגי ההשפעה יכול לבדו לשנות את מצבן?



האינטרס הציבורי אינו קידום וייצוג הולם של נשים בכל דרג ודרגה בחיים הציבוריים והעסקיים. קידום נשים לבדו לא צריך ולא יכול לפתור את "בעיית הנשים". ברור שיש היגיון כלכלי בניצול המגוון הקיים בחברה הישראלית, בין אם מדובר במגדר, בלאום, בדת או בגיל. ברור גם כי אפליה חסרת בסיס אינה יכולה לעלות בקנה אחד עם קדמה, רווחה כלכלית וחברה נאורה.



האינטרס שלנו כחברה, לטווח הארוך, הוא ניהול חיי המשפחה מאוזנים ותקינים על ידי שני בני הזוג, ללא תלות במגדר ובפרמטרים אחרים, גידול ילדים ונוכחות בבית של שני ההורים בשעות הערב. במקום להשקיע משאבים בעידוד ושילוב נשים בעוד ישיבות ארוכות לתוך הלילה, כדאי להתעורר ולהשקיע ביעילות ארגונית ובאיזון אמיתי בין חיי המשפחה למרוץ הבלתי פוסק. קיצור שעות העבודה, יעילות, שימוש בטכנולוגיה מתקדמת לצרכים ארגוניים וגמישות מחשבתית באשר לתפקיד המשפחה בחיים המודרניים הם השינויים הנדרשים האמיתיים בחברה.



אם אנחנו, גברים ונשים יחד, לא נשקיע זמן ומשאבים בגידול ילדינו, לא נוכל לעולם ליצור ולבנות את החברה המתקדמת והשוויונית שכולנו רוצים לראות כאן.



הכותבת מנהלת את המרכז ליזמות ולחדשנות במכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון