הכל שפיט? השופטים מבקרים את האקטיביזם השיפוטי של ברק

>> מספריהם של השופטים הוותיקים מרים בן פורת וצבי טל עולה כי שניהם חולקים על האקטיביזם השיפוטי שהוביל השופט (בדימוס) אהרון ברק במהלך כהונתו כנשיא בית המשפט העליון.

בן פורת מציינת בספרה כי אחת הבעיות שהעסיקו מעת לעת את שופטי העליון היא השאלה אם העניין שהובא בפניהם שפיט או לא. לדבריה, "דעתו של השופט ברק היתה באותם ימים כי הכל שפיט, ואילו הקיצוני בעד ריסון עצמי בשאלת השפיטות היה השופט, ולימים הנשיא, משה לנדוי. דעתי היתה אי שם באמצע. במקרים מסוימים ראוי לעניות דעתי להשאיר את הטיפול בכמה נושאים לרשות המבצעת או לזרועות הביטחון, לפי העניין, ולא לראות בכך שאלה משפטית".



טל נחרץ יותר בעמדתו. בפרק על כהונתו בבית המשפט העליון, הוא טוען כי תהליך הכרסום במעמדו של בית המשפט העליון החל לפני כשני עשורים, ונבע משני טעמים. "ראשית, מעורבותו של בית המשפט בתחומים פוליטיים השנויים במחלוקת, שלפני כן נזהר מלגעת בהם. שנית, בית המשפט חידש עילת התערבות של ?חריגה ממתחם הסבירות', ובכך כפה את שיקול דעתו בעניינים מנהליים".



כשופט שכתב את פסק דין אפרופים בבית המשפט המחוזי, טל אינו שש לקבל את הלכת אפרופים הנודעת פרי עטו של ברק, שהפכה את החלטתו. בהלכת אפרופים קבע ברק ב-1995 כי בבואו לפרש את כוונת הצדדים שופט יעשה שימוש בלשון החוזה וגם בנסיבות שסביבן נחתם החוזה. התוצאה של גישה זו היא שבית המשפט יכול לתת לחוזה פרשנות שעומדת בסתירה ישירה ללשון החוזה שכתבו הצדדים.



טל כותב כי הלכת אפרופים "עירערה את יציבות החוזים ויצרה מבוכה ואי ודאות רבות ביחסי ממון בין יחידים וחברות, וחבל...לא היה כל צורך להוציא את הכתוב בחוזה מידי פשוטו. כמו כן חבל שבקשת החברה לדיון נוסף נדחתה, שהרי חידוש גמור נפסק כאן, שבית המשפט מתערב ומתקן ומשכתב את ההסכם שבין הצדדים".



טל מאזכר את גישתו של השופט ד"ר יורם דנציגר שבשורת פסקי דין מהשנתיים האחרונות קבע כי יש לחזור לפרשנות מצמצמת של החוזה ומציין כי פסקי הדין הללו מחזקים את הדבקות בלשון החוזה.