"ככל שעולה הריכוזיות, הערך לצרכן קטן"

"עסקים אוהבים תחרות כמו שכבשים אוהבות את חג הקורבן", אומר הממונה על ההגבלים העסקיים לשעבר, עו"ד דרור שטרום, ומסביר: "הסברה המקובלת היא שמצב שיווי המשקל הטבעי של השוק הוא תחרותיות, אבל זה לא נכון. מצב הצבירה הטבעי של השחקנים בשוק הוא הרצון להתאחד וליצור קרטל או מונופול. תחרותיות שוחקת את הרווחים. תשאיר את השוק בלי רגולציה ותקבל קרטלים".

מי שחושב שבעיית הריכוזיות במשק הישראלי יכולה להיפתר מעצמה - טועה. זה אולי המסר החשוב ביותר שמבקש לשגר שטרום לקראת הדיון שיקיים היום ראש הממשלה בנושא בעיית הריכוזיות. מה הסיכון המיידי למשק מהריכוזיות?

שטרום: "ההשפעה המיידית היא השפעה על הצרכנים. ככל שעולה הריכוזיות, הערך לצרכן קטן - הצרכן משלם יותר ומקבל פחות. כיום יש מציאות מאיימת - האוליגופולים. כיום אין כבר מונופולים קלאסיים כמו חברת החשמל, או קרטל כמו זה של חברות הביטוח, אבל יש חברות גדולות. כולם מסבירים לך שגדול זה יעיל - זה שטויות.

"יש שווקים שראיתי כיצד זה עומד לקרות בהם, ובנסיבות מסוימות הצלחנו למנוע את זה. זה עמד לקרות בשוק רשתות המזון, ובתחילת שנות ה-2000 רשות ההגבלים העסקיים עצרה את זה. רואים את זה כיום בשוק הבנייה, הנדל"ן והדיור. בשוק הבטון ניתן לראות ריכוזיות ברורה, כמו בחברת נשר. עסקת הנסון-אי.די.בי היתה עסקה שזו היתה המגמה שלה".

"על דבר אחד צריך להיות קונצנזוס, וזה שאין כלכלה בעולם שהיא נטולת ריכוזיות לחלוטין", טוען פרופ' מאהר דבאח, ראש המרכז הבינלאומי לדיני תחרות באוניברסיטת לונדון ומייסד המרכז לדיני תחרות בבית הספר למשפטים של המכללה למינהל.

לדבריו, "ישראל אינה יוצאת מן הכלל. יש כמה תחומים שבהם ניתן לזהות תופעה של ריכוזיות ונדמה לי שאין על כך מחלוקת - שוק הטלקום, שוק כרטיסי האשראי ושוק המזון הם דוגמאות בולטות. אבל ריכוזיות כשלעצמה אינה הבעיה. יכולים להיות שווקים ריכוזיים שיש בהם תחרות. תחום המזון בישראל הוא תחום שיש בו תחרות. גם תחום המשקאות הקלים הוא שוק עצום, וכמו בארה"ב, גם בישראל יש בו תחרות".

דבאח: "מבחינה כלכלית, התחרותיות צריכה להיות בראש הרשימה. המחקרים מעידים חד משמעית שיש לתחרות תועלות ברורות: ירידת מחירים, איכות מוצרים טובה יותר והנעה לצמיחה כלכלית והתקדמות טכנולוגית. תחרות היא אמצעי לקידום המשק ולא מטרה. במדינה שמאמצת כלכלת שוק צריך לתת לכלכלה הזו לפעול ללא הפרעה, וזה אומר שצריך לאפשר לתחרות להתרחש. שווקים ריכוזיים בדרך כלל מושכים לכיוון ההפוך של פחות תחרות, ובסופו של דבר מועילים פחות למשק".

נקודת הפתיחה ההיסטורית של מדינת ישראל לא היתה כלכלת שוק חופשי אלא כלכלה סוציאליסטית, ולכך יש לייחס חלק מהאחריות למצב.

לדברי שטרום, "לא קמנו כמשק שבו מנקודת ההתחלה היו כמה עסקים מתחרים בכל תחום. אנחנו מדינה שהחלה כמשק מתוכנן עם מועצות ייצור שהן בעצם קרטלים. אנחנו נמצאים במצב של מחלה עמוקה, בלי להבין את זה".

לריכוזיות יש משמעויות מאיימות בטווח הארוך. שטרום מסביר כי "במישור הלא מיידי, עולה השאלה מה הריכוזיות עושה ליזמות, לצעירים שיוצאים לשוק לא כדי להקים מיזמי היי-טק אלא כדי להקים עסקים קטנים. שם אנחנו נמצאים במחנק טוטאלי".

"מתי ראית בישראל יזם צעיר מקים רשת קטנה?" שואל שטרום. "יש מדינות שמתגאות במספר העסקים הקטנים שלהן. בישראל יש תחושה שהגודל מכריע, שיש יתרון לגדול. זו גישה שמוכרים לנו כלכלנים להשכיר וכל מיני אינטרסנטים. רוב הכלכלות בעולם בנויות על עסקים קטנים. בישראל יזם אומר: 'מה, אני אתחרה בענקים האלה?' הקונצרנים מטילים את אימתם על היזמים. אף אחד לא רוצה להיכנס למלחמה מולם".

מרכז המחקר של הכנסת הצביע כבר ב-2007 על חשיבות התחרות ככלי מדיניות מרכזי להגברת הצמיחה במשק. "השפעתה של רמת תחרותיות גבוהה על כלכלת המדינה היא מובהקת - התוצר לנפש גבוה יותר, היקף התעסוקה גדול יותר, השכר גבוה יותר והשוויון החברתי רב יותר. השפעת רמת התחרותיות על עסקים קטנים מובהקת אף יותר. לדוגמה, רמת תחרותיות גבוהה בתשומות של עסקים קטנים (כמו שוקי אשראי, נדל"ן, חשמל, טלפוניה ותחבורה ציבורית) מגדילה את סיכויי הישרדותם", נכתב בדו"ח של מרכז המחקר.

באותה שנה, טרום תקופת משבר האשראי העולמי, נפתחו בישראל בממוצע 45 אלף עסקים קטנים מדי שנה, אבל 39 אלף עסקים כאלה נסגרו מדי שנה. הדו"ח מציין כי עידוד תחרותיות ועסקים קטנים ובינוניים הביאה להגדלת השוויון החברתי-כלכלי ולחיזוקן של מדינות שנקטו במדיניות כזו. הטענה של שטרום אינה כי יזמות אינה יכולה להצליח בישראל, אלא שרוח היזמות מדוכאת על ידי שליטת הענקים בשוק.

"קח לדוגמה את רשת AM:PM, שהקימו כמה צעירים טירונים. רשת מזון מתחרה מול גורמים אדירים, כמו שופרסל ורבוע כחול - והנה, היזמים בסופו של דבר הצליחו. אך המרקם של המשק הוביל לזה שגם הם בסוף מכרו את הרשת לרבוע כחול".

"לא בכל התחומים המשק ריכוזי", אומר שטרום. "שים לב איפה אתה נתקל ביזמים - בהיי-טק, שאתו מזהים אצלנו יזמות באופן אינטואיטיבי".

פרופ' דבאח מציין שריכוז כוח בידי משפחות או יחידים מעורר בעיה במישור הסוציו-פוליטי. "האם זה מצב בריא? יש להניח שלא, בגלל הסיכון הפוטנציאלי הגלום בכך לדמוקרטיה. מלבד זאת, מתעוררת גם שאלת החלוקה הצודקת של העושר בחברה".

אבל גם בעיני דבאח זו אינה הנקודה העיקרית, ואף הוא מצביע על הנזק הכלכלי: "אני מתכוון לפגיעה ברוח החדשנות והיזמות. אפשר למצוא לכך כמה דוגמאות בעולם. מדינה שמעניין במיוחד להסתכל עליה בהקשר של ריכוזיות היא מקסיקו. ניתוח של ה-OECD ושל רשות ההגבלים של מקסיקו קבע שלריכוזיות שם היתה השפעה שלילית על חלוקת ההכנסות, על הצמיחה הכלכלית ועל התוצר של המדינה.

"יש במקסיקו כמה שווקים עם ריכוזיות גבוהה במיוחד: טלקום, שוק החלב, תחבורה, כרטיסי אשראי, תרופות, בירה ומשקאות קלים. אלה מוצרים שמהווים נתח משמעותי מההוצאות של כל משק בית. הניתוח מראה שהעלות המשולמת עליהם במקסיקו גבוהה ב-30% מהעלות שהיתה נדרשת בתנאי תחרות".

שטרום: "אנחנו עוד לא שם. הריכוזיות לא נהפכת כל כך מהר לאנטי-דמוקרטיה. יש בעיה, ואין ספק שהיא קיימת. מכחישי בעיית הריכוזיות הם כלכלנים להשכיר ואינטרסנטים. ככל שהריכוזיות תגדל, יתרופפו הבלמים שקיימים על לחצים אנטי-דמוקרטיים. בטווח הארוך הדמוקרטיה הכלכלית חשובה.

"מה זו תחרות? דמוקרטיה כלכלית, היכולת לגלות יוזמה. במצב של ריכוזיות וחסמים לא יירצו להיכנס לשוק. אבל יש גם משהו אחר שמאפיין אותנו, וזו הציפייה לפתרון של זבנג וגמרנו. זה לא ייפתר בזבנג וגמרנו, אלא בתהליך אבולוציוני שייבנה בצורה מושכלת. אין בעניין הזה מהפכות".

"יש מישורים שבהם צריך עוד ללמוד ולחקור, אבל יש מישורים שבהם יש פתרונות מיידיים שכבר נחקרו וידועים ויכולים לצמצם את הבעיה. פתרון אחד הוא הגברת ההפרדה בין התחום הפיננסי לתחום הריאלי. זה נחקר ונלמד לעייפה. היעדר ההפרדה בישראל בין התחום הפיננסי והריאלי היא עובדה קיימת שכבר הפכה למוסכמה. זה שבנק לאומי רוצה לקנות את תנובה, למשל, זה דבר שבמדינה מתוקנת לא צריך להיות בכלל. בארה"ב החוק לא מאפשר זאת.

"לגופים פיננסיים יש מידע רב על השוק. ריכוזיות מידע פיננסי בידי מי שיש לו אחזקות ריאליות היא מסוכנת. צריך לתקן את הפרצות האלה ולא להשתהות רגע אחד נוסף", אומר שטרום.

יעד נוסף שמסמן שטרום לתיקון מיידי הוא מבנה הפירמידות, שקיים בתאגידים הציבוריים בישראל בצורה רחבה במיוחד. שטרום מגדיר פירמידה כמצב של לפחות שלוש חברות בעלות החזקות משורשרות שכולן ציבוריות.

לדבריו, "בעולם זו תופעה ידועה ומוכרת. בארה"ב יש פתרון פשוט: פטור ממס רווח הון למי שנפטר ממבנה פירמידלי, ומי שנשאר במבנה הזה - מענישים אותו על ידי הטלת מס על דיווידנד המועבר בין החברות בפירמידה. זו דוגמה לפתרון זמין ונכון. אין סיבה לדחות את העניין הזה".

שטרום: "כיצד ניתן לשפר את האכיפה של החקיקה שתיווצר. נקודת הקריסה של החקיקה הישראלית היא שהיא פשוט לא נאכפת. הייתי שותף לרפורמות רבות. היתה כוונה טובה, אבל לא טיפלו ולא המשיכו ולכן בסוף נמצאו פרצות. צריך אכיפה וצריך לעקוב ולעשות תיקוני גבול כשיש פרצות.

"נושא נוסף שצריך לבדוק הוא מגבלות על נתחי שוק ועל גידול של שחקנים. אני אישית מתנגד לזה. אני גם מתנגד להצעה לקבוע שאדם לא יחזיק יותר מ-5% מהתוצר הלאומי. היא נשמעת לי מקוממת ושרירותית".

דבאח: "צריך לטפל בשווקים בעלי מבנה בעייתי ובהיבטים של ממשל תאגידי. צריך לקדם יזמות ולעודד עסקים קטנים ובינוניים. זה חשוב במיוחד במדינות כמו ישראל, שבהן השווקים מפותחים בצורה רגיונלית ומקומית, ולכן התחרות היא במקרים רבים ברמה מקומית ולא ברמה לאומית.

"רגולציה טובה יותר - לא בהכרח רבה יותר - יכולה להועיל. במקסיקו, הרשויות קידמו בהצלחה חקיקה שמבטיחה שקיפות במגזר הפיננסי. היעדר שקיפות במגזר מסוים יכול להיות גורם משמעותי במניעת תחרות. הפתרון אינו בהכרח עוד רגולציה אלא רגולציה אפקטיבית. בישראל יש הצעות לחיזוק כוחה של רשות ההגבלים, אך עד היום לא שמעתי את ראש הממשלה תומך ביוזמות אלה", אומר דבאח.