החינוך לגיל הרך צריך אופק חדש

>> בימים אלה מתנהל מאבקן של המטפלות במעונות היום, בדרישה מהמדינה להעלות את שכרן. המאבק מתנהל בתמיכה של ארגוני הנשים, שאמנם מעסיקים עובדות אלה, אך לא יכולים להעלות את שכרן ללא תמיכת המדינה, מאחר שהמדינה קובעת את שכר הלימוד שהם גובים עבור הילדים במעונות.

דרישת המטפלות-מחנכות במעונות להעלות את שכרן היא ראויה וצודקת מאין כמותה, שכן נשים אלה נאלצות ללכת הביתה עם משכורת זעומה שנעה סביב שכר המינימום. ואולם החשיבות החברתית של המאבק אינה מסתכמת רק באפשרות של נשים אלה להתפרנס בכבוד; מדובר במאבק שהצלחתו תקבע את פניו של החינוך לגיל הרך בישראל.



החלטת המדינה ליישם את רפורמת אופק חדש בבתי הספר הסתמכה על ההבנה הפשוטה כי שכר הוגן וראוי לעוסקים במלאכת החינוך, במקרה זה המורים, הוא תנאי הכרחי לחינוך טוב שמעצב את פניו של הדור הבא. אבל חינוך טוב לא מתחיל בבתי הספר, אלא הרבה קודם. המשאבים החינוכיים שמוענקים לילדים בגיל הרך, מיום לידתם ועד גיל שלוש, הם בעלי חשיבות והשפעה גדולות על התפתחותם הכללית, על הכישורים שירכשו ועל עתידם. לכן, חברה שרוצה באמת ובתמים להעניק לכל ילדיה חינוך ראוי, צריכה להבין שעליה להתחיל מהגיל הרך, וכמו ברפורמת אופק חדש, ההצלחה תלויה במידה מכרעת בשכר שמקבלים העוסקים בחינוך.



המדינה צריכה להפסיק להתייחס למעונות היום כאל מסגרת טיפולית שנועדה לתת שירותי שמרטפות לאמהות עובדות, ולהתחיל להכיר בכך שהם חלק בלתי נפרד ממערכת החינוך, ושיש להם השפעה מכרעת על עיצוב דור העתיד. כיום, כאשר המודל המשפחתי הרווח הוא של שני הורים מפרנסים, וכאשר המודל של אב מפרנס ואם מטפלת הולך ונעלם, מסגרת חינוכית ציבורית לגיל הרך, שתהיה איכותית, מקצועית ונגישה לכלל הילדים, היא בבחינת הכרח ולא מותרות.



כל הורה שילדיו הקטנים שוהים במסגרת טיפולית מבין כי נוכחותו של צוות מטפלים טוב, מקצועי, מיומן ובעל השכלה רלוונטית תורמת להתפתחות התקינה של ילדיו. העסקה של אנשי צוות מיומנים ומקצועיים במעונות היום הציבוריים יכולה להיות מושגת רק באמצעות שכר הוגן. כיום מעונות היום הציבוריים מתקשים לגייס כוח עבודה איכותי ומקצועי בשכר מינימום, ומאחר שהם מחויבים לגבות מההורים שכר לימוד בסכום שנקבע על ידי המדינה, שהוא נמוך משמעותית מכפי שגובות המסגרות הפרטיות המתחרות, הם אינם מסוגלים להעלות את שכר המטפלות-מחנכות מבלי שהמדינה תממן עלות זו.



כאשר שכר מינימום הוא המקסימום שהמדינה מוכנה להציע לנשים שעובדות במעונות היום, היא למעשה מייצרת מערכת חינוך ציבורית שמעניקה שירותי טיפול אלמנטריים ובלתי מספקים לילדים, שולחת את העובדות המוכשרות למסגרות טיפול פרטיות ויקרות, ומעמיקה את פערי החינוך בין עשירים לעניים.



על המדינה ומשרד האוצר להיענות לדרישת המטפלות-מחנכות במעונות היום ולאפשר לארגונים המפעילים לשלם להן שכר הוגן. לא מדובר בסכסוך עבודה רגיל שבו המדינה זוקפת את העלאת השכר לצד ההוצאות, אלא בסעיף שהוא השקעה לטווח ארוך.



הכותבת היא יו"ר נעמת