"עסקים אוהבים תחרות כמו שכבשים אוהבות את חג הקורבן", אומר הממונה על ההגבלים העסקיים לשעבר, עו"ד דרור שטרום, ומסביר: "הסברה המקובלת היא שמצב שיווי המשקל הטבעי של השוק הוא תחרותיות, אבל זה לא נכון. מצב הצבירה הטבעי של השחקנים בשוק הוא הרצון להתאחד וליצור קרטל או מונופול. תחרותיות שוחקת את הרווחים. תשאיר את השוק בלי רגולציה ותקבל קרטלים".
מי שחושב שבעיית הריכוזיות במשק הישראלי יכולה להיפתר מעצמה - טועה. זה אולי המסר החשוב ביותר שמבקש לשגר שטרום לקראת הדיון שיקיים היום ראש הממשלה בנושא בעיית הריכוזיות.
ראש הממשלה בנימין נתניהו יערוך היום בלשכתו דיון מכריע בבעיית הריכוזיות במשק. בדיון ישתתפו גם שר האוצר יובל שטייניץ, נגיד בנק ישראל סטנלי פישר ויו"ר רשות ניירות ערך זוהר גושן.
בחודשים האחרונים התעוררו חילוקי דעות קשים בין משרד ראש הממשלה לאוצר בסוגיית הקמתה של ועדה ממשלתית לבחינת בעיית הריכוזיות במשק. בדיון היום ייקבע אם בראש הוועדה יעמוד מנכ"ל משרד ראש הממשלה אייל גבאי או אחד מאנשי האוצר. אפשרות נוספת היא מינוי שני יושבי ראש שווים בסמכויותיהם: גבאי ומנכ"ל האוצר חיים שני.
ביולי הודיע נתניהו במסיבת עיתונאים שכינס בלשכתו לרגל הצטרפותה של ישראל לארגון oecd, כי "בשנה הקרובה תפעל הממשלה לצמצום הריכוזיות במשק. במשק הישראלי היתה ריכוזיות עצומה של הממשלה וההסתדרות, ומזה השתחררנו במידה רבה. אבל עדיין יש ריכוזיות גדולה מדי בסקטור הפרטי".
מה הסיכון המיידי למשק מהריכוזיות?
שטרום: "ההשפעה המיידית היא השפעה על הצרכנים. ככל שעולה הריכוזיות, הערך לצרכן קטן - הצרכן משלם יותר ומקבל פחות. כיום יש מציאות מאיימת - האוליגופולים. כיום אין כבר מונופולים קלאסיים כמו חברת החשמל, או קרטל כמו זה של חברות הביטוח, אבל יש חברות גדולות. כולם מסבירים לך שגדול זה יעיל - זה שטויות.
"יש שווקים שראיתי כיצד זה עומד לקרות בהם, ובנסיבות מסוימות הצלחנו למנוע את זה. זה עמד לקרות בשוק רשתות המזון, ובתחילת שנות ה-2000 רשות ההגבלים העסקיים עצרה את זה. רואים את זה כיום בשוק הבנייה, הנדל"ן והדיור. בשוק הבטון ניתן לראות ריכוזיות ברורה, כמו בחברת נשר. עסקת הנסון-אי.די.בי היתה עסקה שזו היתה המגמה שלה".
"על דבר אחד צריך להיות קונצנזוס, וזה שאין כלכלה בעולם שהיא נטולת ריכוזיות לחלוטין", טוען פרופ' מאהר דבאח, ראש המרכז הבינלאומי לדיני תחרות באוניברסיטת לונדון ומייסד המרכז לדיני תחרות בבית הספר למשפטים של המכללה למינהל.
לדבריו, "ישראל אינה יוצאת מן הכלל. יש כמה תחומים שבהם ניתן לזהות תופעה של ריכוזיות ונדמה לי שאין על כך מחלוקת - שוק הטלקום, שוק כרטיסי האשראי ושוק המזון הם דוגמאות בולטות. אבל ריכוזיות כשלעצמה אינה הבעיה. יכולים להיות שווקים ריכוזיים שיש בהם תחרות. תחום המזון בישראל הוא תחום שיש בו תחרות. גם תחום המשקאות הקלים הוא שוק עצום, וכמו בארה"ב, גם בישראל יש בו תחרות".
אז מה הבעיה העיקרית שעל הממשלה לטפל בה?
דבאח: "מבחינה כלכלית, התחרותיות צריכה להיות בראש הרשימה. המחקרים מעידים חד משמעית שיש לתחרות תועלות ברורות: ירידת מחירים, איכות מוצרים טובה יותר והנעה לצמיחה כלכלית והתקדמות טכנולוגית. תחרות היא אמצעי לקידום המשק ולא מטרה. במדינה שמאמצת כלכלת שוק צריך לתת לכלכלה הזו לפעול ללא הפרעה, וזה אומר שצריך לאפשר לתחרות להתרחש. שווקים ריכוזיים בדרך כלל מושכים לכיוון ההפוך של פחות תחרות, ובסופו של דבר מועילים פחות למשק".
נקודת הפתיחה ההיסטורית של מדינת ישראל לא היתה כלכלת שוק חופשי אלא כלכלה סוציאליסטית, ולכך יש לייחס חלק מהאחריות למצב.
לדברי שטרום, "לא קמנו כמשק שבו מנקודת ההתחלה היו כמה עסקים מתחרים בכל תחום. אנחנו מדינה שהחלה כמשק מתוכנן עם מועצות ייצור שהן בעצם קרטלים. אנחנו נמצאים במצב של מחלה עמוקה, בלי להבין את זה".
"היזמות מזוהה עם ההיי-טק"
לריכוזיות יש משמעויות מאיימות בטווח הארוך. שטרום מסביר כי "במישור הלא מיידי, עולה השאלה מה הריכוזיות עושה ליזמות, לצעירים שיוצאים לשוק לא כדי להקים מיזמי היי-טק אלא כדי להקים עסקים קטנים. שם אנחנו נמצאים במחנק טוטאלי".
"מתי ראית בישראל יזם צעיר מקים רשת קטנה?" שואל שטרום. "יש מדינות שמתגאות במספר העסקים הקטנים שלהן. בישראל יש תחושה שהגודל מכריע, שיש יתרון לגדול. זו גישה שמוכרים לנו כלכלנים להשכיר וכל מיני אינטרסנטים. רוב הכלכלות בעולם בנויות על עסקים קטנים. בישראל יזם אומר: 'מה, אני אתחרה בענקים האלה?' הקונצרנים מטילים את אימתם על היזמים. אף אחד לא רוצה להיכנס למלחמה מולם".
מרכז המחקר של הכנסת הצביע כבר ב-2007 על חשיבות התחרות ככלי מדיניות מרכזי להגברת הצמיחה במשק. "השפעתה של רמת תחרותיות גבוהה על כלכלת המדינה היא מובהקת - התוצר לנפש גבוה יותר, היקף התעסוקה גדול יותר, השכר גבוה יותר והשוויון החברתי רב יותר. השפעת רמת התחרותיות על עסקים קטנים מובהקת אף יותר. לדוגמה, רמת תחרותיות גבוהה בתשומות של עסקים קטנים (כמו שוקי אשראי, נדל"ן, חשמל, טלפוניה ותחבורה ציבורית) מגדילה את סיכויי הישרדותם", נכתב בדו"ח של מרכז המחקר.
באותה שנה, טרום תקופת משבר האשראי העולמי, נפתחו בישראל בממוצע 45 אלף עסקים קטנים מדי שנה, אבל 39 אלף עסקים כאלה נסגרו מדי שנה. הדו"ח מציין כי עידוד תחרותיות ועסקים קטנים ובינוניים הביאה להגדלת השוויון החברתי-כלכלי ולחיזוקן של מדינות שנקטו במדיניות כזו. הטענה של שטרום אינה כי יזמות אינה יכולה להצליח בישראל, אלא שרוח היזמות מדוכאת על ידי שליטת הענקים בשוק.
"קח לדוגמה את רשת am:pm, שהקימו כמה צעירים טירונים. רשת מזון מתחרה מול גורמים אדירים, כמו שופרסל ורבוע כחול - והנה, היזמים בסופו של דבר הצליחו. אך המרקם של המשק הוביל לזה שגם הם בסוף מכרו את הרשת לרבוע כחול".
"לא בכל התחומים המשק ריכוזי", אומר שטרום. "שים לב איפה אתה נתקל ביזמים - בהיי-טק, שאתו מזהים אצלנו יזמות באופן אינטואיטיבי".
פרופ' דבאח מציין שריכוז כוח בידי משפחות או יחידים מעורר בעיה במישור הסוציו-פוליטי. "האם זה מצב בריא? יש להניח שלא, בגלל הסיכון הפוטנציאלי הגלום בכך לדמוקרטיה. מלבד זאת, מתעוררת גם שאלת החלוקה הצודקת של העושר בחברה".
אבל גם בעיני דבאח זו אינה הנקודה העיקרית, ואף הוא מצביע על הנזק הכלכלי: "אני מתכוון לפגיעה ברוח החדשנות והיזמות. אפשר למצוא לכך כמה דוגמאות בעולם. מדינה שמעניין במיוחד להסתכל עליה בהקשר של ריכוזיות היא מקסיקו. ניתוח של ה-oecd ושל רשות ההגבלים של מקסיקו קבע שלריכוזיות שם היתה השפעה שלילית על חלוקת ההכנסות, על הצמיחה הכלכלית ועל התוצר של המדינה.
"יש במקסיקו כמה שווקים עם ריכוזיות גבוהה במיוחד: טלקום, שוק החלב, תחבורה, כרטיסי אשראי, תרופות, בירה ומשקאות קלים. אלה מוצרים שמהווים נתח משמעותי מההוצאות של כל משק בית. הניתוח מראה שהעלות המשולמת עליהם במקסיקו גבוהה ב-30% מהעלות שהיתה נדרשת בתנאי תחרות".
האם הריכוזיות מאיימת על הדמוקרטיה בישראל, או שהטענה מוגזמת?
שטרום: "אנחנו עוד לא שם. הריכוזיות לא נהפכת כל כך מהר לאנטי-דמוקרטיה. יש בעיה, ואין ספק שהיא קיימת. מכחישי בעיית הריכוזיות הם כלכלנים להשכיר ואינטרסנטים. ככל שהריכוזיות תגדל, יתרופפו הבלמים שקיימים על לחצים אנטי-דמוקרטיים. בטווח הארוך הדמוקרטיה הכלכלית חשובה.
"מה זו תחרות? דמוקרטיה כלכלית, היכולת לגלות יוזמה. במצב של ריכוזיות וחסמים לא יירצו להיכנס לשוק. אבל יש גם משהו אחר שמאפיין אותנו, וזו הציפייה לפתרון של זבנג וגמרנו. זה לא ייפתר בזבנג וגמרנו, אלא בתהליך אבולוציוני שייבנה בצורה מושכלת. אין בעניין הזה מהפכות".
מה הפתרונות המיידיים שניתן לנקוט בהם?
"יש מישורים שבהם צריך עוד ללמוד ולחקור, אבל יש מישורים שבהם יש פתרונות מיידיים שכבר נחקרו וידועים ויכולים לצמצם את הבעיה. פתרון אחד הוא הגברת ההפרדה בין התחום הפיננסי לתחום הריאלי. זה נחקר ונלמד לעייפה. היעדר ההפרדה בישראל בין התחום הפיננסי והריאלי היא עובדה קיימת שכבר הפכה למוסכמה. זה שבנק לאומי רוצה לקנות את תנובה, למשל, זה דבר שבמדינה מתוקנת לא צריך להיות בכלל. בארה"ב החוק לא מאפשר זאת.
"לגופים פיננסיים יש מידע רב על השוק. ריכוזיות מידע פיננסי בידי מי שיש לו אחזקות ריאליות היא מסוכנת. צריך לתקן את הפרצות האלה ולא להשתהות רגע אחד נוסף", אומר שטרום.
יעד נוסף שמסמן שטרום לתיקון מיידי הוא מבנה הפירמידות, שקיים בתאגידים הציבוריים בישראל בצורה רחבה במיוחד. שטרום מגדיר פירמידה כמצב של לפחות שלוש חברות בעלות החזקות משורשרות שכולן ציבוריות.
לדבריו, "בעולם זו תופעה ידועה ומוכרת. בארה"ב יש פתרון פשוט: פטור ממס רווח הון למי שנפטר ממבנה פירמידלי, ומי שנשאר במבנה הזה - מענישים אותו על ידי הטלת מס על דיווידנד המועבר בין החברות בפירמידה. זו דוגמה לפתרון זמין ונכון. אין סיבה לדחות את העניין הזה".
ואילו נושאים היית בוחן לטיפול בטווח הרחוק יותר?
שטרום: "כיצד ניתן לשפר את האכיפה של החקיקה שתיווצר. נקודת הקריסה של החקיקה הישראלית היא שהיא פשוט לא נאכפת. הייתי שותף לרפורמות רבות. היתה כוונה טובה, אבל לא טיפלו ולא המשיכו ולכן בסוף נמצאו פרצות. צריך אכיפה וצריך לעקוב ולעשות תיקוני גבול כשיש פרצות.
"נושא נוסף שצריך לבדוק הוא מגבלות על נתחי שוק ועל גידול של שחקנים. אני אישית מתנגד לזה. אני גם מתנגד להצעה לקבוע שאדם לא יחזיק יותר מ-5% מהתוצר הלאומי. היא נשמעת לי מקוממת ושרירותית".
מה דרכי הטיפול העיקריות בבעיית הריכוזיות?
דבאח: "צריך לטפל בשווקים בעלי מבנה בעייתי ובהיבטים של ממשל תאגידי. צריך לקדם יזמות ולעודד עסקים קטנים ובינוניים. זה חשוב במיוחד במדינות כמו ישראל, שבהן השווקים מפותחים בצורה רגיונלית ומקומית, ולכן התחרות היא במקרים רבים ברמה מקומית ולא ברמה לאומית.
"רגולציה טובה יותר - לא בהכרח רבה יותר - יכולה להועיל. במקסיקו, הרשויות קידמו בהצלחה חקיקה שמבטיחה שקיפות במגזר הפיננסי. היעדר שקיפות במגזר מסוים יכול להיות גורם משמעותי במניעת תחרות. הפתרון אינו בהכרח עוד רגולציה אלא רגולציה אפקטיבית. בישראל יש הצעות לחיזוק כוחה של רשות ההגבלים, אך עד היום לא שמעתי את ראש הממשלה תומך ביוזמות אלה", אומר דבאח.
דנקנר: "אין בעיית ריכוזיות במשק"
במשק הישראלי אין כל בעיית ריכוזיות, אלא להפך - המשק תחרותי וחזק, מאופיין ברגולציה טובה ויעילה" - כך כתב איש העסקים נוחי דנקנר במכתב לדירקטורים ולמנכ"לים בקבוצת אי.די.בי על בסיס עבודת מחקר שבוצעה עבורו על ידי הכלכלן יעקב שיניין.
במכתב, שהינו תקציר של מסקנות העבודה, קובע דנקנר כי הריכוזיות ממוצעת, נמצאת בירידה, ואין קשר בינה לבין תחרות, צמיחה או פיריון. לטענת דנקנר, הדרך להגברת הצמיחה היא באמצעות עידוד השקעות הון, עידוד עסקים קטנים ועידוד יצואנים.
דנקנר כתב כי "בחודשים האחרונים התפתח במשק שיח על נושא ה"ריכוזיות המשקית". שיח זה נסוב סביב נתוני מחקר בודד שפירסם בנק ישראל, בחודש אפריל 2010, ואשר מתבסס על נתונים מלפני למעלה מעשור!
כקבוצה עסקית מרכזית במשק החלטנו באי.די.בי ללמוד את הנושא לעומק. פנינו לחברת המחקר מודלים כלכליים, ובהובלתם של ד"ר יעקב שיינין ופרופ' אפרים צדקה בוצעה עבודת מחקר מקיפה תוך בדיקה השוואתית בינלאומית מעמיקה של נושא הריכוזיות.
אני מבקש להציג בפניכם, דירקטורים ומנכ"לים בקבוצת אי.די.בי, את מסקנות המחקר המרכזיות, לפיהן:
1. הריכוזיות בישראל הינה ממוצצעת בהשוואה לעולם - גם כפי שמעיד דו"ח בנק ישראל, אף שהינו מבוסס על נתונים מהשנים 1996-2000, וכן על פי מחקרים נוספים.
2. הריכוזיות בישראל נמצאת בתהליך מתמיד של ירידה - עם התחזקות הסקטור הפרטי בעשורים האחרונים, הופך המשק ליותר דינמי ומבוזר ומתאפיין בשינוי תדיר של השחקנים המובילים.
3. אין כל קשר בין רמת הריכוזיות לבין תחרות, צמיחה או פריון - לא נמצא אף מחקר הקושר בין תופעת הריכוזיות לבין פרמטרים מאקרו-כלכליים כלשהם. הדבר נכון גם לגבי המשק הישראלי וגם לגבי עשרות משקים אחרים.
4. הריכוזיות המשקית אינה מטופלת באף מדינה בעולם על ידי רגולטור כלשהו - זהו מושג חדש שאינו מוגדר היטב ואין כלים מקובלים ואחידים כדי למדוד אותו. באקדמיה מקובל לקשור את הנושא לתחומי הממשל התאגידי.
ממצאי העבודה הם חד משמעיים - אין כל בעיה של ריכוזיות במשק אלא להיפך - המשק תחרותי וחזק, מאופיין ברגולציה טובה ויעילה ונמצא בנקודת זינוק מהטובות אי פעם להמשך צמיחה מואצת.
כלכלת ישראל משוועת לצמיחה וקשר הצמיחה של המשק הינו המגזר העסקי. חוסנו של המשק בנקודת הזמן הנוכחית יוצר שעת כושר ייחודית להמשיך ברפורמות, להסיר חסמים בירוקרטיים ומכשולים לעשיית עסקים ולהגביר את הפריון ואת רמת התחרותיות.
הדרך להגברת הצמיחה היא בין היתר באמצעות עידוד השקעות הון, עידוד עסקים קטנים ועידוד יצואנים. אבל בראש ובראשונה צריך לטפל ביצירת שינוי שאינו דורש מהמדינה משאבים כספיים כלשהם. יש להשיב למשק את האווירה תומכת העסקים והצמיחה, אווירה של המרצת היוזמה החופשית. חייבים לעודד ולהמריץ את המגזר העסקי".
אבי בן בסט: אפילו פירמידה אחת היא פסולה
"זה בכלל לא משנה אם הריכוזיות אצלנו גבוהה או נמוכה ממדינות אחרות. כל חברת אחזקות במבנה של פירמידה עסקית היא פסולה, ולא משנה אם מדובר באחת או ביותר כזו" - כך אומר פרופ' אבי בן-בסט, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר.
בן-בסט קורא להקמת ועדה מקצועית, שתמצא דרכים להביא לפירוק חברות האחזקות הגדולות בישראל. כידוע, בישראל נפוץ מאוד המבנה של חברות אחזקה גדולות, שבעזרתן שולטות כמה משפחות בהרבה מאוד חברות. בין אלה ניתן למנות את קבוצת אי.די.בי, קבוצת דלק, קבוצת החברה לישראל, קבוצת בינו צדיק וקבוצות אחרות.
לדברי בן-בסט, קיומן של חברות אחזקה גדולות במשק, הבנויות במבנה של פירמידה שבה כל חברה מחזיקה בשליטה בחברות שמתחתיה, יוצר שורה ארוכה של חברות שנשלטות על ידי בעל שליטה יחיד, על אף שההשקעה ההונית שלו בחברות שבתחתית הפירמידה היא מועטה בלבד - ולכן הוא פסול מעיקרו, משורה ארוכה של סיבות.
ראשית, הפירמידה הורסת את עקרון זכויות ההצבעה השוות של כל בעלי המניות. בפועל, נוצר בפירמידה מצב של זכויות הצבעה עדיפות לבעל השליטה בפירמידה - הוא בעל השליטה בחברה, וקובע מה יקרה בה, גם אם ההשקעה ההונית שלו בחברה היא מועטה בלבד. "אדם שבפועל רכש רק אחוזים ספורים מהונה של חברה - שולט בה. זאת תופעה רעה, שפוגעת בשוויון זכויות ההצבעה של בעלי המניות בחברה, ושחייבים לפעול להפסקתה. גם אם היה מדובר רק בפירמידה אחת כזאת, זאת היתה פירמידה רעה שצריך להילחם בה".
השלכות שליליות נוספות הנובעות מהמבנה של חברות האחזקה הן עיוות שיקולי הסיכון בניהול. מאחר שההון המושקע בחברות בתחתית הפירמידה הוא קטן, אבל השליטה היא מלאה, יש סכנה של ניהול החברות בתחתית הפירמידה בצורה מסוכנת, מכיוון שבעל השליטה אינו חושש שלא לסכן את מעט כספו שמושקע שם.
לדברי בן-בסט, את המאבק בריכוזיות במשק הישראלי צריך לרכז במאבק לפרק את חברות השליטה, בשל הנזק הניהולי הכבד שהן גורמות. לדבריו, פירוק חברות האחזקה גם יועיל להקטנת הריכוזיות המשקית, כי כל חברת אחזקה כזו תפורק לעשרות חברות, שיימכרו לידיים שונות.
לגבי הדרך שבה יש לפעול לפירוק חברות האחזקה, מודה בן-בסט כי אין לו מענה מובהק לכך - ולכן הוא קורא להקמת ועדה מקצועית שתבחן כיצד נכון להשיג זאת. אחת הדרכים, שננקטה בשנות ה-30 בארה"ב, היא הטלת מיסוי על דיווידנדים בין חברות - מה שמקטין את כדאיות ההחזקה של חברת אחזקה. עם זאת, למיסוי כזה יש לא מעט השלכות שליליות על החברות במשק, כך שלא בטוח שהוא רצוי.
בן בסט: לפרק הפירמידות שטרום: הקונצרנים חונקים יזמות ועסקים קטנים; דנקנר: אין בעיית ריכוזיות
עידו באום, אסא ששון ומירב ארלוזורוב
13.10.2010 / 7:02