תתפכחו: ישראל היא לא נס כלכלי, להפך

>> משל ידוע מספר על ציידים המתקוטטים מי יפשוט את עור הדוב - עוד לפני שצדו אותו. ישראל מצטיירת בעת האחרונה כמו אותם ציידים. מכל עבר נשמעות הקריאות כיצד יש להדוף השקעות זרות בשקל, מה עושים כדי להרחיק מכאן הון זר ומה ייעשה בכספי הגז - כיצד המדינה נוהגת עם כספי הגז בחוכמה כמו נורווגיה, ונמנעת מהמחלה ההולנדית.



כדאי להירגע: אנחנו לא נורווגיה וגם לא הולנד. למעשה, המחלה היחידה שישראל צריכה לחשוש ממנה כרגע היא מחלת האופוריה. האופוריה שאנחנו נס כלכלי, אור פיננסי לגויים, וכי כל העולם בא ללמוד מאתנו איך ניתן לצלוח משבר פיננסי בהצלחה יתרה.

אז זהו, שאנחנו ממש לא נס כלכלי. הסיבה היחידה שישראל צלחה את המשבר העולמי טוב יותר ממדינות אחרות היא משום שהממשלה התנהלה בעשור האחרון באחריות בנוגע לבזבוז התקציבי שלה, ומשום שמערכת הבנקאות בישראל נהגה גם היא באחריות בנוגע לאשראי שהיא מעמידה. בעיקר, אשראי לענף הנדל"ן. עוד סיבה שצלחנו את המשבר בשלום היא העובדה שב-2000-2004 היינו שקועים במיתון חריף כתוצאה מהאינתיפאדה השנייה, דבר שצינן מאוד את שוק הנדל"ן. הבועה הנדל"נית בישראל פשוט לא הספיקה להתנפח ערב המשבר, וכך גם הבנקים בישראל לא התפתו - כמו בנקים במערב - להשתולל עם מימון בלתי סביר לנדל"ן.



שילוב של קצת אחריות, קצת לקחים ממשברים קשים שעברה ישראל (בשנות ה-80 ועם האינתיפאדה השנייה) והרבה מזל סייע לישראל לצלוח את המשבר העולמי בשלום. אבל זה כל מה שהיה כאן. אין מדובר בנס כלכלי ובאור לגויים. ישראל היא עדיין אותה מדינה בינונית עם ניהול ממשלתי בעייתי, ביורוקרטיה איומה, תשתיות ירודות, פערים חברתיים ופריון נמוך. ישראל היא עדיין אותה מדינה ששיעור החוב שלה מגיע כמעט ל-80% מהתוצר.



יחס החוב-תוצר ב-2009 מעמיד את ישראל בשליש העליון של המדינות המפותחות (לשני שלישים מהמדינות חוב קטן משלנו). זהו אמנם שיפור ניכר במצבנו היחסי - אבל לא כל כך בגלל שישראל הצליחה להקטין את החוב שלה. המשבר העולמי פשוט הזניק את החוב של מדינות רבות בעולם, כך שהן סגרו את הפער על ישראל מלמטה. מי שרוצה להתבשם בכך, שירווח לו. ואולם מי שרוצה לנסות ולהוריש לילדיו מדינה איתנה פיננסית, כדאי שיזכור כי ממוצע החוב של המדינות המפותחות הוא עדיין 64%-70%, כי אמנת מאסטריכט קבעה את יעד החוב-תוצר של 60% כגבול העליון לחוב סביר, וכי מדינה מסוכנת כמו ישראל - עם איומים פוליטיים, חברתיים וביטחוניים משמעותיים - צריכה לצבור כריות ביטחון למצבי חירום, ולכן צריכה לקבוע לעצמה גבול חוב שמרני הרבה יותר. חוב המהווה 40% מהתוצר הוא יעד שישראל צריכה לשאוף לו - החוב הנוכחי שלנו הוא כפול מכך.



בתור מדינה עמוסת חובות, צריך לשפשף את העיניים למקרא מלחמת העולם המתפתחת כאן לגבי המודל ההולנדי מול זה הנורווגי בכל הנוגע לתמלוגי הגז - הצעה להקמת קרן ליצוא הון (sovereign fund), כדי שישראל לא תוצף בכסף זול כתוצאה מגילוי הגז.



הגז נמצא עדיין בעומק של 2 ק"מ בים, ועוד לא התגברו על הבעיות התפעוליות הקשות של הפקתו. ממילא, גם איש עוד לא דאג להגדיל את תמלוגי הגז, ולוודא שכאשר יגיע הגז לחוף - המדינה תיהנה מחלק ניכר מההכנסות. בנוסף, ההכנסות המדוברות אינן עולות 2-3 מיליארד שקל בשנה: צפי רכישת הגז של חברת החשמל, הקניינית העיקרית של הגז, עומד בעשור הקרוב על 6-10 מיליארד שקל בשנה, ורק מחצית מהגז מגיעה ממקורות ישראליים. הכנסות המדינה מכך לא יעלו אפוא כנראה על 3 מיליארד שקל בשנה.



3 מיליארד שקל בשנה הכנסות מגז, אל מול הוצאה שנתית של 35 מיליארד שקל תשלומי ריבית - זהו הסכום שישראל משלמת כיום כריבית על חובותיה. נו, אז עם כל הכבוד לנורווגיה ולהולנד, לפני שאנחנו מקימים קרנות ליצוא הון, כדאי שנדאג להקטין ולו במעט את תשלומי הריבית שלנו. אם וכאשר נגיע להיקף חוב של 40% תוצר, אפשר יהיה להתחיל להתווכח על הקמת קרנות שכאלה. לפני כן, זהו ויכוח עקר.