>> בתי שימוש מחרידים, שלוליות מעופשות רוחשות יתושים נושאי קדחת דנגי, טיח מתפורר, אבטחה לקויה, ומתקפת טרור - ההכנות של הודו למשחקי חבר העמים הבריטי הכולל 72 מדינות, שנפתחו ב-3 באוקטובר, לא זכו לכיסוי אוהד. "משחקי חבר הלכלוך", היתה אחת הכותרות העדינות יותר בצהובונים הבריטיים. במקרה הטוב פחות - "משחקי דלהי ייזכרו כביזיון". הניגוד לאירוח המופתי של סין למשחקים האולימפיים של 2008 לא היה יכול להיות חד יותר. אנשים רבים עלולים להסיק מסקנות שגויות ממנו.
אירוע ספורט גדול, יש המאמינים, מלמד משהו חשוב על האומה שמארחת אותו. מדינות יעילות בונות אצטדיונים משובחים ומסיעות את התיירים באוטובוסים בזמן. העובדה שהודו לא הצליחה לעשות זאת מרמזת שהיא תמיד תהיה מעצמה סוג ב'.
האם זה נכון? למרות הכותרות, הודו דווקא מצליחה. כלכלתה צפויה לצמוח השנה ב-9.7%, לפי תחזית קרן המטבע הבינלאומית. יש לה דרך ארוכה להשיג את עושרה של סין - כלכלת סין גדולה פי ארבעה - אך קצב הצמיחה שלה ישיג את זה של סין עד 2013, אם לא לפני. יש כלכלנים הסבורים כי הודו תצמח מהר יותר מכל מדינה גדולה ב-25 השנים הבאות. הצמיחה המהירה הצפויה במדינה של 1.2 מיליארד תושבים היא דבר מסעיר, בלשון עדינה.
אם הודו תמשיך לצמוח במהירות הנוכחית, היא תשנה את העולם. האופטימיסטים צופים שהיא תהיה הסין הבאה - רק ידידותית דמוקרטית יותר. הפסימיסטים משיבים כי תחזיות כאלה מוגזמות מדי. הודו צריכה להדביק פערים רבים - כולל ביטול צווארי בקבוק בעסקים: תשתיות גרועות, מפעלי מים ותחבורה.
כלכלת הודו תצמח פי חמישה ב-20 השנים הבאות, צופה חברת הייעוץ מקינזי. האוכלוסייה העירונית תוכפל לעומת גודלה ב-2001, ל-590 מיליון ב-2030. מקינזי טוענת כי הודו תצטרך להוציא 1.2 טריליון דולר על תשתיות עירוניות, פי שמונה מהקצב הנוכחי. סין מוציאה כיום פי שבעה לנפש לעומת הודו על התשתיות בערים.
צוואר בקבוק נוסף ומדאיג הוא מחסור בעובדים מיומנים. 40% מכוח העבודה הוא אנלפביתי, ועוד 40% לא סיימו בית ספר. חברת הייעוץ בוסטון קונסלטינג גרופ צופה מחסור של 200 אלף מהנדסים, 400 אלף בוגרי אוניברסיטאות ו-150 אלף אנשי מקצוע מיומנים בשנים הבאות. בה בעת, יש עודף של 62 מיליון עובדים בחקלאות, שרובם אינם מיומנים. מחסור בעובדים אלה גורם לזינוק בשכר העובדים המוכשרים.
לסין אין "בעיית דמוקרטיה"
יש שתי סיבות שבגללן הודו תתחיל להאיץ ולעבור את סין במהירות צמיחתה. כוח העבודה הסיני מתחיל להזדקן; תוך כמה שנים, הוא יתחיל להצטמק. מגמה זו נובעת ממדיניות הילד האחד של סין - אמצעי דיכוי שממשלת הודו לא היתה מעזה ליישם.
אינדירה גנדי ניסתה לנקוט צעד דומה בשנות ה-70, כשהכריזה על מצב חירום ועל תוכנית עיקור בכפייה. היא נתקלה במחאה קולנית. הודו מתברכת עתה בכוח עבודה צעיר וצומח. שיעור התלות שלה - היחס בין מספר הילדים והזקנים לבין אנשים בגיל העבודה - הוא אחד מהטובים בעולם, ויישאר כך למשך דור. כלכלת הודו תיהנה מ"הדיווידנד הדמוגרפי" הזה, שהניע רבים מהניסים הכלכליים של אסיה.
הסיבה השנייה לאופטימיות של הודו היא הדמוקרטיה שלה, שזוכה לעתים קרובות לביקורת. הרעיון שדמוקרטיה מעכבת פיתוח במדינות העניות זכה לתמיכה בשנים האחרונות. ואולם, בדמוקרטיה יש חסרונות. ממשלות נבחרות מתכופפות בפני דרישות של מגזרים וקבוצות עניין. אפילו ההחלטות הבהולות ביותר מתמשכות ומתעכבות.
סין לא סובלת מ"בעיה" זו. כאשר הטכנוקרטים שלה מחליטים לבנות סכר על נהר, לסלול כביש או להזיז כפר, הסכר מוקם, הדרך נסללת והכפר נעלם. הכפריים אולי יקבלו פיצוי, אבל הם לא יורשו לעמוד בדרך לקדמה. מנהיגי סין מקבלים החלטות רציונליות המאזנות את צורכי כל האזרחים בטווח הארוך. מצב זה הוביל לצמיחה מהירה ובת קיימא שהוציאה מאות מיליונים מעוני.
אין ספק שממשל מרכזי חזק היה מעניק להודו אפשרות לערוך אירוע ספורט כאוטי פחות, אבל יש דברים חשובים יותר בחיים מאשר בדמינטון והתעמלות אמנותית.
הודו אולי חלשה כמדינה, אבל החברות הפרטיות בה חזקות. הקפיטליזם ההודי מונע על ידי 45 מיליון יזמים שעושים בקדחתנות דברים שונים. מאז תחילת שנות ה-90, כשהודו נפתחה לסחר זר, העסקים פורחים.
הודו מתהדרת עתה בגדודים של עסקים קטנים ומספר נאה של חברות ברמה עולמית, שמנהליה דוברי האנגלית נעים בביטחון בחוגי האליטה הגלובלית. העסקים הרבה פחות תלויים בחסות של פקידי ממשל מהחברות הסיניות, ולעתים יותר חדשניים: הם החלוצים של מכונית שעולה 2,000 דולר, ניתוח לב זול ודרכים חדשניות לניהול המותאמות יותר לרצון הלקוחות.
רעיונות זורמים בקלות ברחבי הודו, מאחר שנעדרת ממנה תרבות הסודיות והצנזורה של סין. אם נוסיף לכך את הפירטיות המשגשגת בסין, נבין מדוע תעשיות מבוססות ידע כמו תוכנה אוהבות את הודו אך נמנעות מממלכת סין.
חברות סיניות משגשגות תחת ממשל חכם, אך מנהיגים גרועים יכולים לגרום לנזק רב יותר בסין מבהודו, מכיוון שכוחם גדול בהרבה. אם מאו חדש יעלה בסין, חס וחלילה, לא יהיה שום מנגנון להיפטר ממנו.
זו בעיה לעתיד. לעת עתה, בעיותיה של הודו ניכרות לעין. הכבישים נוראיים, התחבורה הציבורית מחפירה. רבים מהיזמים המקומיים מבזבזים שעות מדי יום בפקקי תנועה. הדיווידנד הדמוגרפי של הודו לא יהיה שווה הרבה אם לא יהיה מי שיעסיק את העובדים. אמנם שיעור האוריינות בהודו גדל והולך, בין היתר הודות לעלייה בבתי ספר פרטיים לעניים, אך הוא נופל משל סין.
חוסר היציבות בהודו הוא גורם נוסף לדאגה. כ-200 מ-588 המחוזות מושפעים מההתקוממות המאואיסטית הנקראת "תנועת הנקסלייט". המורדים מסתתרים ביערות הגדולים של הודו, שבהם גם טמון מאגר המינרלים של המדינה. חברות הכרייה וכריתת העצים נפגעות מהמצב. כמה מהן אשמות באלימות, מאחר שהן מגרשות עניים כדי לפנות שטחי אדמה לפעילותן.
שר הפנים של הודו ניסה להרגיע את המשקיעים בספטמבר. הוא הכריז שההתקוממות תדוכא ושהודו היא מקום בטוח לכספם. הוא צודק לפחות בחלק השני: רוב העסקים יכולים לפעול מחוץ לתחומי ההתקוממות. הסיכון הגדול ביותר לבנקים במומבאי ולחברות התוכנה בבנגלור הוא לא שהמורדים יפרצו מהדלת, אלא שהממשלה הרגישה לזעם העניים עלולה לנקוט צעדים פופוליסטיים כדי להרגיע את הרוחות.
אוהבים לשמוע טלוויזיה בקולי קולות
החברות בהודו ממציאות מודלים עסקיים חדשים, ולא רק מוצרים. חברת התוכנה hcl טכנולוגי'ס מסייעת ללקוחות לשפר מערכות טכנולוגיית מידע מתוך הבנה שאם לא יהיה שיפור, הן לא ישלמו על הייעוץ. "בכך אנו מעמידים עצמנו גם על לשון המאזניים", אומר ויניט נאיר, המנכ"ל.
הודו היא החזית האחרונה, אומר מון ב. שין, המנכ"ל הקוריאני של החטיבה ההודית של lg אלקטרוניקס. זו המדינה שבה יש את המספר הגדול ביותר של אנשים שעדיין לא קנו מוצרי אלקטרוניקה. המכירות השנתיות של lg בהודו הן 3 מיליארד דולר. אבל מה שמלהיב את שין הוא גידול של 30% בינואר-יולי השנה.
כדי להצליח, lg מוכרת במחירים נמוכים מאוד ומתאימה את מוצריה לטעם המקומי. הודים רבים הם צמחונים, לדוגמה, ולכן יש פחות נפח למקפיא ויותר מגירות לירקות במקררי החברה הנמכרים כאן.
ההודים אוהבים לשמוע טלוויזיה בקולי קולות, אז מקלטי הטלוויזיה שמוכרת lg כאן מצוידים ברמקולים חזקים. המוצרים מתוכננים לעבוד עם חוסר היציבות ברשת המקומית, והאריזות מרופדות במיוחד כדי לעמוד בדרכים המשובשות.
ממשלת הודו מכירה בצורך להתמודד עם משבר התשתיות ומשתפרת בשכנוע חברות פרטיות לספק את ההון לכך. ואולם, התהליך אטי ונגוע בשחיתות. משקיפים רבים חושבים כי סין פעלה טוב יותר מהודו בדיכוי השחיתות, באמצעים הברוטליים שלה, הכוללים ירייה בראש, למשל.
כשמתלבטים בין עסקים בסין או בהודו, רוב המשקיעים הזרים בוחרים בסין. השוק גדול יותר, הממשלה קלה יותר, ואם שרשרת האספקה של המוצרים של תעשיין לא עוברת דרך סין, המשקיעים צפויים לשאול מדוע. אך מכיוון שהכלכלה הגלובלית נהפכת לעתירת ידע, היתרון של הודו יילך ויגדל. זה משהו שכדאי להרהר בו כשתקועים בפקק בדלהי.
הנמר ההודי ירוץ מהר יותר מהדרקון הסיני
אקונומיסט
14.10.2010 / 7:03