>> השופט יורם דנציגר דחה השבוע בקשה שהגיש מפעל הפיס לבית המשפט העליון להתערב בפסק דין שעסק בפרשנות חוזים שערך הפיס עם משווקיו. השופט קבע כי כשהחוזה אינו ברור וטעון פרשנות, חובה על בית המשפט לפרשו גם על פי נסיבותיו החיצוניות. יש שיראו בכך ריכוך מה של התנגדותו העקבית של דנציגר להלכת אפרופים, העוסקת בפרשנות חוזים.
מפעל הפיס חתם על חוזי הפצה עם כמה משווקים של כרטיסי הגרלה המופצים לדוכנים. המשווקים הוותיקים חתמו על החוזים ב-1990 ולאחר מכן האריכו אותם, ואילו משווקים אחרים חתמו על החוזים ב-2000. ביחס לתשלום של המע"מ, נקבע בחוזה ב-1990 כי "כל עמלות המפיץ לפי הסכם זה כוללות מס ערך. המפיץ ישלם את המע"מ על חשבונו". החוזה הפנה לנספח שקבע בסעיף 1.3 כי "במקרה של שינוי בשיעור המע"מ יתוקנו העמלות בהתאם לשינוי בשיעור המע"מ".
לחוזה מ-2000 שנחתם עם המשווקים הוותיקים, צורפו שני נספחים. אחד מהם הפנה לסעיף 1.3, ובשני הופיעה טבלה בנושא עמלות המשווק שהגדירה את גובה המע"מ על כל סוג מוצר. כאשר הועלה שיעור המע"מ ל-18% התעוררה מחלוקת בין הצדדים בשאלה על מי לשאת בנטל שינוי המע"מ.
המשווקים הגישו תביעה לבית משפט השלום וזה דחה את התביעה. בית המשפט המחוזי הפך את פסק הדין. הוא קבע כי מדובר "בחוזה ובו סתירה פנימית", ולכן יש לפנות לתכליתו ולנסיבות כריתתו בכדי לפרשו. לאחר בחינה זו קבע כי לא היתה לצדדים כוונה לשנות את תנאי החוזה המקורי בכל הקשור לעניין המע"מ ולכן יש לקבל את ערעור המשווקים.
בערעור לעליון טען מפעל הפיס כי פרשנות המחוזי אינה עולה עם העמדות שהביע בית המשפט העליון בשנים האחרונות (הכוונה לעמדותיו של דנציגר), שלפיהן יש לפרש את החוזה לפי לשונו ולא לפי פרשנות חיצונית.
בהלכת אפרופים קבע ב-1995 נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) אהרן ברק, כי שופט יעשה שימוש בלשון החוזה וגם בנסיבות שסביבן נחתם החוזה בבואו לפרש את כוונת הצדדים. הלכה זו אושרה על ידי בית המשפט העליון בדיון נוסף בהרכב מורחב של תשעה שופטים בהלכת "ארגון מגדלי הירקות" ב-2006. בשנתיים האחרונות הביע דנציגר, בשורת פסקי דין, את דעתו שיש לחזור ללשון החוזה הפשוטה בכדי למנוע אי-ודאות משפטית.
הפעם, דנציגר דחה את הבקשה לערער על פסק הדין. הוא הסביר כי במקרה זה לא יכולה להיות מחלוקת בין הצדדים כי אומד דעת הצדדים, כפי שהיא משתמעת מלשון החוזים, אינה מובילה למסקנה ברורה וכי לשון הטקסט בחוזים שגויה.
"בנסיבות אלה, סבורני כי אין כל עימות בין ההלכה שנקבעה בעניין אפרופים ובעניין מגדלי ירקות, לבין עמדתי כפי שהובעה בעבר בפסיקה. לדידי, מבחינה עקרונית הלכת אפרופים אינה הלכה שגויה, ואולם כפי שציינתי בעבר, סבורני כי הרטוריקה שלה והדרך שבה היא יושמה הם שהובילו לפגיעה בעקרון חופש החוזים, לפגיעה באוטונומיה של הרצון הפרטי ופגיעה ביציבות הנדרשת בדיני החוזים".
לדבריו, "על בית המשפט להביא בחשבון את כלל השיקולים הרלוונטיים כשהוא נדרש לשאלת פרשנותו של חוזה, וכל זאת במקום בו החוזה אינו ברור וטעון פרשנות". (רע"א 1452/10)
דנציגר: "כשהחוזה אינו ברור - יש לפרשו גם על פי נסיבות חיצוניות"
מאת נורית רוט
14.10.2010 / 7:03