התולעת אשמה

>> סביר להניח שלעולם לא נדע אם ישראל עומדת מאחורי הפצתה של התולעת החכמה ששיגעה את עולם אבטחת המידע. דבר אחד ברור: סטוקסנט (stuxnet) מעלה ליגה את מלחמת הסייבר, ומציבה אתגר בפני רשויות ביטחון וגופים מסחריים.

וירוס כזה - המשתמש בחתימות דיגיטליות מזוייפות, מועבר על ידי התקנים ניידים ללא חיבור לרשת, נעזר בפרצות אבטחה במערכת ההפעלה חלונות, משכפל את עצמו ומתעדכן בתוכנות שיתוף קבצים - עלול לגרום לנזקים עצומים. חישבו על שיבוש מקיף של מערכת החשמל; פגיעה במערכת התקשורת של מגדלי פיקוד בשדות תעופה; הפעלת מערכות לשיגור טילים; או שיבוש תנועות פיננסיות ב בנקים.



ארה"ב נערכה לכך באמצעות הקמתו של פיקוד צבאי חדש - פיקוד המרחב המקוון (cybercommand), שבראשו גנרל ארבעה כוכבים. יש לקוות שגם ישראל נערכת בהתאם, שכן לוחמה דיגיטלית זמינה לאויבנו ובמקרים רבים אינה דורשת אמצעים יקרים. ההתמודדות עם לוחמה דיגיטלית מעוררת קשיים משפטיים רבים, ובהם השמירה על פרטיותם של האזרחים. באחרונה דווח כי הגוף הממונה על אבטחת תשתיות קריטיות בישראל - הרשות לאבטחת מידע (רא"מ) בשב"כ - ביקש לפקח על מערכות המידע של הבנקים, המפעילים מערך אבטחת מידע מכוח כללי ניהול תקין של המפקח על הבנקים. אך האם הם ערוכים להתמודד עם מתקפה שנכתבה על ידי מערך מתכנתים מתוחכם?



רא"מ מוסמכת להנחות את ספקיות שירותי התקשורת מכח מה שמכונה "הנספחים הסודיים של רישיונות הרט"ן" (רדיו טלפוני נייד). פיקוח של רשות ביטחון על מערכות מידע אזרחיות, ללא שקיפות או פיקוח ציבורי או משפטי, מעורר חוסר נוחות אצל הדואגים לזכויות אדם. שאלה נוספת נוגעת לתחולתם של דיני המלחמה על מתקפות דיגיטליות - האם החדרה של תולעת למערכות מחשב של מדינה זרה מהווה "שימוש בכוח" המצדיק לפי אמנת האו"ם הגנה עצמית? מה הכללים להפעלת אמצעי מודיעין, הגנה והתקפה במרחב הקיברנטי? האם המשפט הבינלאומי הפומבי קפא על שמריו ואינו עונה על צורכי ה-21? גם המשפט הפלילי מתקשה להתמודד עם עבריינות מחשב. חוק המחשבים שלנו מ-1995 מיושן, וטיבם של חוקים בתחום זה להתיישן עוד לפני שיבשה עליהם הדיו. אבטחת מידע הוא תחום שבו ישראל נחשבת כמובילה, וההתחממות האחרונה של הזירה הבינלאומית יוצרת לחברות המקומיות הזדמנות עסקית חשובה.



-



הכותב הוא מרצה למשפטים במסלול האקדמי המכללה למינהל