הטייקונים לא סיימו את תפקידם בישראל

>> לפני כמה שבועות יצא לי להיפגש עם אחד מראשי הבנקים לשעבר בנסיבות פרטיות. האווירה המשוחררת הוציאה מהאיש את האמירה הבאה: "הריכוזיות במשק מוגזמת. זה עובר כל גבול, צריך להמשיך ולהיאבק כדי לצמצם אותה". אני מיהרתי להתעניין מדוע אותו בנקאי לא אמר זאת בעבר, כששימש בתפקידו הבנקאי. היתה לו תשובה הגיונית: "יש דברים שאתה לא יכול להגיד כשאתה נמצא בתוך המערכת בתפקיד בכיר".



קשר השתיקה וההכחשה המתקיים בין ראשי הכלכלה הישראלית בעניין הריכוזיות במשק הוא כנראה רק עדות נוספת לצורך הקיים לטפל בה. ראשי הקונצרנים הגדולים הם כמובן ראשוני המתנגדים לשינוי הסדר הקיים, משום שהם עומדים במרכזם של מוקדי הריכוזיות הישראלית. הם שולטים בענפים ריכוזיים כמו בנקאות, ביטוח, סלולר ואנרגיה; יש להם בעלויות צולבות בתאגידים ריאליים ובחברות פיננסיות, חיבור שהופך אותם הן ללווים הגדולים במשק והן למלווים הגדולים בישראל; הם שולטים במקרים מסוימים בחברות ענק באמצעות שיעורי אחזקה ישירים קטנים למדי (והופכים בכך את הציבור השותף בעסקיהם לרוב דומם שאינו מיוצג היטב בקבלת ההחלטות).

אבל לא רק ראשי הקונצרנים, או "הטייקונים", מתנגדים למהלך של צמצום הריכוזיות. גם הבנקים הגדולים והמנהלים העומדים בראשם מתנגדים לטיפול בבעיה. הם לא רוצים להרגיז את הלקוחות הגדולים שלהם, וכמובן לא את בעלי השליטה בהם. הם עצמם רוצים לנגוס באמצעות ההון של הבנקים בנתחים מהחברות הגדולות בישראל.







המשק הישראלי נשלט בידי חבורה מצומצמת של 20 בעלי הון גדולים ועוד כמה מאות מנהלים שכירים שעובדים אצלם. מדובר באלפיון העליון של המשק, באליטה העסקית השלטת כאן, במי שנהנים במיוחד מהסדר הקיים. הם חכמים, מקושרים, כוחניים ונהנים משכר, בונוסים, דמי ניהול ודיווידנדים במספרים גדולים. הנגישות שלהם למקורות מימון שמקורם בחיסכון של הציבור היא כמעט בלתי מוגבלת.



הצורך לצמצם את הריכוזיות אינו נובע מקנאה באנשים האלה. נהפוך הוא. חלקם אנשים שצמחו מלמטה ועשו את הונם בכישרון ובאמביציה ראויים לחיקוי. אבל חלקם גם הגיעו למצב שבו הם נהפכים לבעיה. אם בשל היקפי הפעילות שלהם, ההופכים אותם לגדולים מכדי ליפול, ואם בשל הקצאת המקורות הלא יעילה, שמספקת את צרכיהם על חשבון כוחות קטנים אחרים.



הכלכלה הישראלית היא גדולה קצת יותר מהמועדון המצומצם הזה. יש בה כוחות יזמיים חזקים ויצירתיים, יש בה ידע והשכלה, יש בה מגוון תרבותי ואנושי עשיר, יש בה אנשים אמביציוזים שרוצים להצליח וזקוקים להזדמנות. כדי להצליח הם זקוקים למקורות מימון, לנגישות למידע ולמשאבים, ולרפורמות כלכליות שייצרו הזדמנויות עסקיות. כל עוד המשק נשלט בידי מספר מצומצם של שחקנים, חלק נכבד מהיוזמה ומהאמביציה הזו חסום וחנוק. אין לו איך ולאן לפרוץ.



הטייקונים מנסים להציג את היוזמה לצמצום הריכוזיות כניסיון לחנוק את התאגידים הגדולים ולשלוח אותם להשקיע בחו"ל. זה לא מדויק. צמצום הריכוזיות יכול לסייע בהכוונת עסקי התאגידים הגדולים למקומות שמהם כל המשק ייצא נשכר. למעשה, כבר כיום אפשר למצוא בחלק מהקבוצות הגדולות פעילויות שתרומתן למשק יכולה להיות משמעותית מאוד, וזה המקום לשרטט את גבולות הגזרה שבהם גם נותנים לעסקים הגדולים לעבוד וגם הופכים אותם לשחקן חשוב ביצירת צמיחה כלכלית.



המכונית החשמלית של עידן עופר ושי אגסי, למשל, היא דוגמה טובה לכך, וכך גם עסקי הגז של יצחק תשובה. בשני המקרים מדובר ביוזמות ובהשקעות שמבצעים "הטייקונים" בתחומים חדשים שיכולים לשמש מנועי צמיחה עתידיים. זהו תפקיד מצוין לתאגידים הגדולים: להשקיע בתחומים חדשים, לבנות תעשיות ומפעלים ולייצר הזדמנויות לאחרים. רק צריך לוודא שעופר ואגסי אינם משתלטים על כל שרשרת הפעילויות בתשתית של המכונית החשמלית, אלא משאירים פתחי כניסה ליזמים נוספים שרוצים להשתלב במערך הזה.



כך גם לגבי הגז. לתשובה מניות בכורה בבניית שוק הגז הטבעי בישראל בזכות חזונו ונועזותו. אבל אין זה אומר שהוא צריך לשלוט בכל המערך של שאיבת הגז, הולכתו ואספקתו. צריך לתת לעוד יזמים ועסקים להשתלב בענף הזה. גם שרי אריסון עשתה מהלך מעניין, שאינו עולה יפה בשלב זה, כשהחליטה להשקיע בתחום המים בישראל. זה סוג הפעילויות שקונצרנים כאלה צריך לעשות: להשקיע בעסקים חדשים, להקים מפעלים ולפתח פעילויות וידע שניתן גם לייצא.



קבוצת אי.די.בי היתה בעבר השחקן המשמעותי ביותר בתעשיית ההיי-טק הישראלית, באמצעות החברות אלרון, דיסקונט השקעות ואחרות. אבל בשנים האחרונות היא לא הקימה מפעלים חדשים, אלא התבססה בהשקעות הוותיקות שלה בתחומים רווחיים ובטוחים כמו ביטוח, סלולר, קמעונות ומלט. אם נוחי דנקנר, תשובה, אריסון, עופר ואחרים ישקיעו בעסקים חדשים במקום לקנות ולמכור חברות קיימות, המשק כולו ירוויח. הם לא סיימו את תפקידם במשק הישראלי. אבל התפקיד שלהם צריך להשתנות ולהתבסס על פחות בעלויות צולבות, פחות ניגודי אינטרסים, פחות חשיפה למערכת הבנקאות המקומית ובעיקר: יותר יזמות וחדשנות ביצירת עסקים חדשים ומקומות עבודה.



התפקיד של הממשלה הוא לשרטט את הסדר החדש הזה. ממשלת נתניהו עדיין לא עשתה רפורמה משמעותית מאז תחילת כהונתה. הגיעה השעה להחלטות גדולות שיזרעו את הזרעים של מחזורי הצמיחה הבאים.