בנייה בזמן מלחמה

>> כשפרצה מלחמת המפרץ הראשונה בנינו ברחוב בוגרשוב בתל אביב. מובן שעבודות הבנייה נעצרו והכל היו עסוקים בספקולציות מתי ואיפה ייפול הסקאד הבא. גרתי אז בתל אביב בשכונת תל ברוך, שבזמנו כונתה שכונת הבולגרים בגלל מוצאם של תושבי השכונה הראשונים, שהיגרו מיפו לצפון הרחוק של תל אביב. הבנייה באזור התאפיינה בבנייה נמוכה כשתקרות הבתים עשויות מרשת ברזל דקה הנקראת "רביץ", ומעליהם גג רעפים. ואולם בביתי, התקרה היתה עשויה בטון, גג הרעפים שימש ליופי בלבד והמקלט נבנה לפי כל תקנות הג"א.

כשנשמעה האזעקה בלילה הראשון למלחמה, הרעיד קול פיצוץ אדיר את השכונה, מאחר שטיל סקאד נחת בנאות אפקה הסמוכה. למחרת התייצבו בביתי שלושה משכניי על נשותיהם וטפם וביקשו להעביר את הלילה אצלי במרתף, שם הרגישו מוגנים מפני הטילים. אורחים אלו לנו אצלי לסירוגין במשך כל זמן המלחמה.



באחד הימים פנה אלי שכן וביקש שאגש איתו לביתו ואחווה דעתי המקצועית על המקלט. ביתו של אותו שכן היה אחד מהמפוארים ביותר בשכונה, אך כשירדתי למקלט לא האמנתי למראה עיני - המקלט היה דחוס בפסולת וגרוטאות, הדלת עשויה דיקט מתוצרת "חמדיה", וחלון החירום היה שילוב של עץ וזכוכית.



השכן ביקש את עזרתי בשיפור מיגון המקלט כדי שיהיה בטוח יותר. הסכמתי והמלצתי על התקנת דלת וחלון מברזל. לאחר שסיכמנו בינינו את עלויות הביצוע, האיש דרש כי העבודה תתבצע בתוך יום אחד, ואני הסכמתי.



גייסתי ארבעה פועלים, מכונת ריתוך ומערבל בטון קטן שנקרא "טפלה", והתחלנו בעבודה. הספק שלח לי מיד דלת וחלון ברזל, ואכן בשעה 17.00 באותו יום הושלמה העבודה, וכך הפכתי את המקלט לתקני ובטוח.



האיש שילם לי עבור העבודה ובאותו לילה ישן בביתו עם משפחתו רגוע יותר. למחרת נפוצה השמועה מפה לאוזן שיש קבלן בניין שיכול לשדרג מקלט תוך 12 שעות בלבד. ידיי התמלאו בעבודה.



שכן אחר, יהלומן במקצועו, סירב לשלם לי בעבור ביצוע העבודה בטענה שהעבודה לא נעשתה כראוי והוא מתקשה בסגירת דלת המקלט. שיחררתי את הברגים בידיות וגם מרחתי גריז להקל את פתיחתה וסגירתה של הדלת הכבדה, אך הוא בשלו, המשיך להתווכח עד שלפתע נשמעה אזעקה שהצילה את המצב. האיש רץ לחדר השינה וחזר עם צ'ק חתום, אותו הגיש לי בידיים רועדות. פניו היו חיוורות כסיד וכשנפרדנו שאל: "זיגי, אתה בטוח שהמקלט בסדר"?



וכך במשך כחודש ימים הייתי עסוק בשיפור וחיזוק המקלטים בצפון תל אביב, עד שבוקר אחד התעוררתי לשמע קול המכריז ברמקול: "משפץ מקלטים בחצי מחיר"! באותו רגע אמרתי לעצמי שהגיע הזמן לפרוש בכבוד מענף שיפוץ המקלטים ולפנות דרך ל"חאפרים" השונים שהתחילו לספק דלתות וחלונות כמו אלו המורכבים בחדרי אשפה..



תודה לאל, המלחמה הסתיימה. שמחתי שיכולתי לעזור לאנשים בשעתם הקשה וזיכרונות אותם ימים מלווים אותי עד היום.



-



הכותב הוא קבלן בניין, חבר ארגון הקבלנים והבונים תל אביב-יפו, בת-ים