ידם בכל ויד כל בם

>> השעה היתה רק 10 בבוקר, אבל עורך הדין אבנר מכה-שוק הרגיש כאילו הוא נמצא בסוף של יום עבודה מפרך שנמשך 24 שעות. אחרי שתי אסיפות של בעלי אג"ח ואסיפה אחת של בעלי מניות, שבהן שימש נציגם של קרנות הנאמנות וקופות הגמל בבית ההשקעות שלו - הוא הרגיש סחוט.



הוא שמח על כך שהפגישה הבאה שלו היתה אמורה להיות נינוחה. כוס קפה עם צחי, חבר ותיק מהלימודים, שעובד בבית השקעות מפתן.

"מה נשמע?" שאל אבנר בחיוך כשראה את צחי כבר ממתין לו במקום שבו קבעו.



"בסדר, חיים", ענה צחי. "אם השוק עולה היום - הכל בסדר".



האמת היא שצחי הפתיע אתמול את אבנר כשהתקשר - וביקש לקבוע עמו פגישה. חמש שנים חלפו מאז שהוא שמע ממנו לאחרונה. אבל לא לקח לצחי יותר מחמש דקות כדי להגיע למטרה האמיתית של הפגישה.



"יש לנו הנפקה מעולה שאנחנו מנסים למכור השבוע. חברת ביומד נהדרת שמוכרת תרופה חדשה לבעיות ריכוז וקשב. אתה חושב שיש סיכוי שהחבר'ה אצלך בקרנות ובקופות יקנו ממנה כמה יחידות?"



אבנר מעט נפגע מכך שלצחי היה אינטרס נסתר לפגישה, אבל הוא עודד עצמו במחשבה שככה זה, לכולם בשוק ההון יש אינטרסים. גם לו.



"רגע, קרנות הפנסיה שלכם נכנסות להנפקה?" הוא הגיב בשאלה משלו לדבריו של אבנר.



"כן, אבל יש עוד הרבה סחורה פנויה".



אבנר חשב לרגע. "תגיד, דרך אגב, לקרנות שלכם יש מניות של 'עתיד הנדל"ן', נכון?"



"בטח", אמר צחי.



"אז אתם משתתפים השבוע באסיפה שבה תהיה הצבעה על המינוי של ירוחם לתפקיד היו"ר שם".



"כן", אמר צחי, "שיחק אותה ירוחם - שכר של 5 מיליון שקל בשנה לא הולך ברגל".



"כן", הסכים אבנר. "אגב, אתה יודע שירוחם נשוי לבת של הבוס שלי".



"בטח", השיב צחי. "הלך לו טוב גם מהכיוון הזה. לא נראה לי שלמישהו תהיה בעיה עם השכר שלו".



"תשמע, אני אבדוק עם החבר'ה אצלנו אם הם רוצים להשקיע ב'ריכוזית' שלך", אמר אבנר לפני שהזמין את החשבון.



בעוד צועד אבנר למכוניתו, אגלי זיעה הופיעו על מצחו. איך הוא יכול היה לשכוח - הרי אסיפת בעלי האג"ח הראשונה שבה השתתף בבוקר נועדה לאשר את עסקת בעלי העניין בין קבוצת מפתנים לבית ההשקעות שלה - מפתן - שבו צחי עובד.



אבנר נזכר ברגע שבו נפלה עליו רוח המשובה והוא החליט להצביע נגד עסקת בעלי העניין. זו לא היתה אשמתו. הבוקר שלו הרי התחיל ברגל שמאל: הוא לא התעורר בזמן בגלל החתונה שבה היה אמש עד מאוחר, לא הספיק לשתות את הקפה שלו והגיע עם כאב ראש טורדני לאסיפה. כאב ראש השכיח ממנו את כל ההקשרים של האסיפה שבה השתתף, וגרם לו לבחון את עסקת בעלי העניין במונחים של רווח והפסד. איזו שגיאה. על מה יחשבו צחי והממונים עליו כשיפתחו את המעטפות ויראו שהוא הצביע נגד העסקה שלהם.



ואז, בעודו תוהה אם עליו לשלוח sms עם התנצלות מקדימה לצחי, זה נפל עליו. כמו בלוק. הוא היה צריך להקשיב לאשתו ולא ללכת לחתונה. וכשהלך כבר, הוא לא היה צריך לשתות. אבא שלו הרי תמיד הסביר לו שאסור לערבב אלכוהול עם עסקים.



אבל הוא לא היה יכול לוותר על החתונה של הבת של איתמר, מנכ"ל של חתמים ומרוויחים, האיש הכי חזק בשוק ההנפקות הישראלי. וכשדוד, מנכ"ל בית ההשקעות המתחרה השקעות בע"מ, השיק אתו כוסית אחרי כוסית - הוא לא הצליח להתנגד. מי יודע לאן הקריירה שלו תוביל אותו ואילו עסקים הוא יצטרך לעשות עם דוד?



אז מה הפלא, אם כן, שהוא שכח הבוקר את הבקשה של יוסי, בעל השליטה בחלומות נדל"ן, שפגש בחתונה. ומה בסך הכל יוסי ביקש? שהם לא יעשו לו בעיות עם הצעת הרכש שלו לחברה הבת שלו, חלומות בהקיץ. ואם לא די בכך, ירוחם, המחותן של הבוס שלו, חיזק את הבקשה וקרץ לו מיד לאחר מכן שיוסי איש חכם ויודע על מה הוא מדבר.



אבל הוא שתה כל כך הרבה. איך הוא היה יכול לזכור זאת באסיפה היום בבוקר? ואולי ירוחם התבדח? כי הרי מיד אחר כך הבוס שלו ניגש אליו וביקש ממנו ללחוץ את היד ליותם מבנק השקעות לעם. אותו בנק, שמחזיק ב-2% בחלומות נדל"ן ונלחם נגד הצעת הרכש בניסיון להשיג מחיר טוב יותר. ראשו של אבנר התחיל להסתובב.



למה זה מגיע לו? הוא שאל את עצמו. הוא כל כך רצה לצאת בסדר עם כולם.



מוקד הריכוזיות



ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הודיע השבוע על הקמת ועדה להגברת התחרותיות במשק. הוועדה תגיש את המלצותיה לראש הממשלה, לשר האוצר ולנגיד בנק ישראל בתוך ארבעה חודשים.



שוק ההון הישראלי הוא מוקד של הריכוזיות הזאת, והאחזקה הצולבת של נכסים פיננסיים ונכסים ריאליים על ידי אותם גופים - היא בעיה שיש צורך לפתור אותה. 13 מיליארד שקל גויסו ברבעון השלישי. מתוך 11 גופי החיתום המובילים, רק שניים - לידר ורוסאריו - משתייכים לגופים שאינם מנהלים במקביל גם מיליארדי שקלים מכספי הציבור.



מתוך חמשת בתי ההשקעות הגדולים בשוק (למעט חברות הביטוח), רק שניים - פסגות ודש איפקס - משתייכים לקבוצת אחזקות שאינה מעורבת בעסקים ריאליים. בין חמשת הבנקים הגדולים בישראל, רק אחד אינו נמצא בידיו של בעל שליטה המחזיק גם אחזקות ריאליות.



הדרך של אנשי עסקים אל העושר בישראל ובעולם כרוכה בהישענות על אשראי שמעניק הציבור לאנשים פרטיים. העירוב של אחזקות ריאליות ופיננסיות טומן תסריטים שבהם הכסף הציבורי הזה לא מנותב בצורה נכונה ויעילה - וזה צריך להיפסק.