האם אפשר להספיד את אמריקה?

>> האם ארה"ב החליטה לוותר על מעמדה כמעצמת-על? האם נמאס לה לנהל את העולם? האם הגיע הזמן להספיד אותה? השאלות האלה לא נשאלו בדיונים הרשמיים בוועידת קרן המטבע שנערכה בסוף השבוע שעבר בוושינגטון, אבל אלה השאלות שהעסיקו יותר מכל את המשתתפים בפגישות פרטיות בחדרים הסגורים.



בוועידות ובכנסים מסוג זה יש צד פורמלי ומקצועי שבו עוסקים בפאנלים ובדיונים השונים, ויש צד לא פורמלי, שבו מנסים כלכלנים, בנקאים ומשתתפים אחרים לנתח את המשמעות האמיתית והפוליטית של הדברים. לא פוליטיקלי קורקט להקדיש פאנל מיוחד לנושא "האם ממשל אובמה גמור?" או "האם אמריקה איבדה את יכולתה להשפיע על העולם?". לכן, השאלות האלה עוברות למגרש הלא פורמלי.

1. יותר מכל, הפעם היה ברור שהמשבר הגלובלי נמצא בשלב פוליטי מאוד שלו. הוא נוגע ליחסים הכלכליים והפוליטיים שבין שתי הכלכלות הגדולות בעולם (ארה"ב וסין), הוא נוגע ליכולת של ממשלות לקבוע כללי משחק אחרים למגרש העסקי והוא כמובן נוגע למהותו של הסדר הכלכלי העולמי החדש, שבו המשקים המתעוררים, כמו סין, הודו וברזיל, תופסים משקל הרבה יותר גדול על חשבון המדינות המפותחות.



האירופאים חוששים מפני האפשרות של איבוד ההגמוניה האמריקאית. נוח להם שאמריקה מנהלת את העולם ומנהלת (גם) עבורם מלחמות ומאבקים על פני הגלובוס.



הדיונים הפומביים בקרן המטבע עסקו מן הסתם בסוגיות הבוערות של מלחמת המטבעות, ביחסי הסחר בין סין לארה"ב ובין העולם המפותח לעולם המתעורר, ובשאלה לאן הולכת הכלכלה העולמית. ברקע, ברור לכל, יש שלוש מסקנות: העולם ניצל מחורבן כלכלי ומיתון כבד וממושך בעקבות התערבות הממשלות והבנקים המרכזיים לפני שנתיים; אין סיבה לחגוג כי ייקח עוד זמן רב עד שישוקמו נזקי המשבר והעולם יחזור לצמיחה גבוהה; ובסופו של תהליך ההתאוששות העולמי אנחנו נחזה בסדר עולמי חדש, שבו אמריקה ואירופה חזקות פחות.



2. הטרנד הלוהט ביותר בשיח הכלכלי-פיננסי הוא להספיד את ממשל אובמה, שנמצא באחד מרגעי השפל שלו. הסקרים לקראת הבחירות המקדימות הצפויות בנובמבר בארה"ב מצביעים על היחלשות צפויה של המפלגה הדמוקרטית. במצב כזה, היכולת של אובמה לפעול ולהוביל מדיניות כלכלית שתחזיר לאמריקה את מיליוני המשרות שהיא איבדה במשבר הכלכלי נפגעת.



כדי להחזיר את המשרות אמריקה צריכה לצמוח הרבה יותר מהר. כיום היא מייצרת כ-70 אלף משרות בחודש, אבל כדי להדביק את הפער היא חייבת לייצר לפחות 120 אלף משרות בחודש.



המכשול שמסתמן כרגע כמרכזי בהאצת הצמיחה הוא כוחו של הדולר מול היואן הסיני, וחוסר היכולת של ארה"ב לכפות על סין להפסיק לווסת את שערו של היואן. אילו הסינים היו נותנים ליואן להתחזק, ארה"ב היתה מסוגלת לשפר את היצוא שלה, ואולי אף להחזיר הביתה כמה מקומות עבודה שהעבירה למזרח הרחוק בימים שבהם היא חשבה שמיקור-חוץ של הייצור לטובת כוח העבודה הזול באסיה הוא דבר בריא לכלכלתה.



גם הציבור האמריקאי ספקן באשר ליכולתו של הממשל הנוכחי לאושש את הכלכלה. אריאנה האפינגטון, העורכת של האתר האפינגטון פוסט, ציטטה השבוע סקר שלפיו שני שלישים מהאמריקאים סבורים שילדיהם יצליחו כלכלית פחות מהם. הצמיחה בכלכלה האמריקאית מוטת צריכה, אך מה שאמריקה צריכה לעשות כדי לחזור לאיזון הוא דווקא לחסוך ולא לצרוך.



משעשע לעקוב אחר הפרסומות ברדיו ובטלוויזיה בארה"ב. יש להן דרך מאוד מיוחדת לשכנע את הצרכנים לקנות. כמעט בכל פרסומת משולבות המלים discount ו-save. למשל, "חסוך 20% וקנה עכשיו מכונית". האמריקאי הממוצע משוכנע שהוא חוסך כשהוא קונה. החיסכון הפרטי מתחיל קצת לגדול, אבל ברור שזהו תהליך שיארך זמן רב. בינתיים, מי שמקצץ וחוסך הן המדינות השונות בארה"ב, שמצמצמות את השירותים שהן מספקות לתושבים.



3. שרת החוץ האמריקאית לשעבר, קונדוליזה רייס, דיברה במהלך הוועידה על אחד ממקורות הכוח של ארה"ב: ההטרוגניות שלה. בעיניה, מדיניות קליטת ההגירה של ארה"ב היא אחד הגורמים שאיפשרו לארה"ב לצמוח ולהתפתח.



זרימה של דם חדש, כוחות מגוונים והאופי המיוחד של המהגרים - נועזים, יזמיים, אנשים שאין להם מה להפסיד - מהווים כוח מניע משמעותי בכלכלה האמריקאית, הן כיזמים ויצרנים של עסקים חדשים והן כצרכנים. אבל כיום אמריקה הרבה פחות מסבירת פנים למהגרים ומנסה להגביל את כניסתם במידה רבה, והדבר מאיים על המשך ההתפתחות שלה. ייתכן שהמפתח לחידוש הצמיחה טמון דווקא בעידוד ההגירה, ואולי הוא טמון במקור כוח אחר ומשמעותי לא פחות: החדשנות והיזמות האמריקאיות.



לסינים יש יתרון של כוח עבודה זול, אבל הם לא נתפשים כחדשנים או איכותיים. האירופאים יותר שמרנים וממוקדים בתחומים מסורתיים כמו תעשייה, פיננסים וחקלאות. לאמריקה יש חדשנות. הביטו ברשימת המותגים האינטרנטיים המובילים והמוכרים בעולם, ותמצאו שם רק מותגים מעטים שנולדו באירופה. כמעט כולם מתוצרת אמריקה - גוגל, פייסבוק, טוויטר, אי-ביי ויאהו.



לארה"ב יש מספיק כלים כדי לשמור על מעמדה הכלכלי בעולם, אבל לשם כך היא צריכה להתמודד באומץ עם בעיותיה שלה כדי שהעולם ימשיך לממן אותה ואת החוב הענקי שלה. או כפי שאומר בנקאי בכיר שמכיר היטב את השוק האמריקאי: "האמריקאים צריכים להתחיל לנהל מדיניות כלכלית אמיתית שתעודד חדשנות ותחזיר משרות לארה"ב, במקום להתבכיין על הסינים. הם צריכים לטפל במערכת החינוך, בתשתיות ובשינויים מבניים, ולא לסמוך רק על המדיניות המוניטרית ועל כסף זול". איכשהו הרגשתי שהמשפט הזה מתייחס גם אלינו.



4. תשומת הלב הכלכלית העולמית מופנית למלחמות הסחר והמטבעות, והמרוויחים הגדולים מכך הם הבנקאים ראשי התעשיות הפיננסיות. האנשים האלה היו כמעט מוקצים לפני שנתיים.



אלה האנשים שסיכנו את שלום העולם הפיננסי בנטילת סיכונים מטורפת ובנטילת בונוסים מטורפת עוד יותר ושהיו אמורים לשלם מחיר כבד על התנהגותם. ובאמת, שני הכנסים הקודמים של קרן המטבע, ב-2008 בוושינגטון וב-2009 באיסטנבול, עסקו בעיקר בשאלות של אילו פעולות רגולטוריות יש לנקוט נגד הבנקים והבנקאים כדי שמשבר כזה לא יחזור על עצמו שוב. שאלת התמריצים למנהלים עלתה פעם אחר פעם, וברור היה שהיא תטופל בחומרה. אבל זה לא קרה. הבנקאים חזרו לסורם ולבונוסים שלהם, ואפילו אימת הרגולציה שאמורה היתה לחנוק אותם כביכול כבר לא מפחידה כל כך. אף אחד לא ייגע להם בבונוסים.



מהר מאוד חזר הרגע שבו הבנקאים יושבים להם בנחת בוועידות ומקטרים על אוזלת ידן של הממשלות. כן, אותן ממשלות שחילצו אותם מקריסה טוטאלית לפני שנתיים ונאלצות להתמודד עד ימים אלה עם הנזקים שהבנקאים המדושנים גרמו.