>> הנה שתי הבשורות החדשות שהפיצו השבוע ח"כים בוועדת הכספים כדי לכבות את שוק הנדל"ן: המדינה תבנה 100 אלף דירות (ח"כ יעקב כץ); הטבה בגובה 100-150 אלף שקל תוענק לכל זוג צעיר שמעוניין ברכישת דירה (ח"כ מירי רגב).
בדיון הסוער הודיע גם יו"ר הוועדה, ח"כ משה גפני, כי אם מחירי הדירות לא יירדו - הוא יפרק את הקואליציה. "אני הולך ליצור משבר אמיתי", הוא הכריז. "מחירי הדיור לא יירדו מסדר יומה של ועדת הכספים. נדון בכך גם במסגרת דיוני התקציב".
במבט ראשון ההצעות של כץ ורגב בהחלט נשמעות צודקות: מדוע שהמדינה לא תיקח אחריות ותתחיל לדאוג באמת לקורת גג לאזרחיה במחיר שפוי? אבל הבעיה היא שההצעות האלה רק נשמעות צודקות.
1. הממשלה תבנה דירות. לישראל יש רשימה יפה של הישגים, אבל ניהול פרויקטים לאומיים הוא לא בדיוק הצד החזק שלה. מימוש החזון שישראל תבנה 100 אלף דירות רחוק יותר מהיום שבו נוכל לקנות כרטיס לרכבת הקלה בתל אביב. אפשר להכפיש את חברות הנדל"ן, אבל היעילות שלהן עולה עשרות מונים על זו הממשלתית.
100 אלף דירות לא בונים בשנה אחת, ויעברו כמה שנים טובות עד שמישהו יזכה ליהנות מהן. לשם השוואה, הבנייה של שכונת קרית השרון במזרח נתניה, שבה כ-7,000 דירות, נמשכה בערך שבע שנים. עיר ימים במערב העיר, שבה 4,000 דירות, נבנית בימים אלה והקמתה צפויה להימשך כחמש שנים מיום הנחת אבן הפינה. ועוד לא אמרנו מלה על תקופת התכנון, שעלולה להימשך גם עשר שנים ויותר לתוכנית בסדר גודל כזה.
אם זה המצב בשוק הפרטי, במקרה שבו המדינה תבנה דירות, ייתכן שזה ייקח הרבה יותר זמן - אם בכלל. הממשלה - ופרויקט נתב"ג 2000 הוא עדות לכך - לא ממהרת לשום מקום. הקבלנים, לעומתה, מרוויחים יותר ככל שהם בונים מהר יותר.
ואם הזמן לא יתקע את הפרויקט, התקציב בוודאי יחסל אותו. עלות הבנייה של 12 אלף דירות חדשות (מספר הדירות שנרכשות על ידי זוגות צעירים בשנה) בגודל ארבעה-חמישה חדרים (ממוצע של 130 מ"ר) היא כ-5.5 מיליארד שקל (לפי תחשיב של חצי מיליון שקל לדירה). וזו רק עלות הבנייה בלבד, ללא מרכיב הקרקע.
ומהיכן הקרקעות? האם מישהו החליט שצריך והוגן לחלק את קרקעות המדינה בחינם? אדמות מינהל מקרקעי ישראל שייכות לציבור, וההכנסות מהשיווק שלהן מגיעות לקופת המדינה.
ומי יהיה זכאי לקנות דירה מהמדינה? בניגוד להטבה במשכנתאות לזכאים, שאותה מקבל כל מי שעומד בקריטריונים, אי אפשר לחלק דירה לכל מי שעומד בקריטריונים - כי יש הרבה יותר זכאים מדירות.
2. הטבות לזוגות צעירים. ההצעה של רגב לחלק כסף לרוכשי דירות פשוטה מאוד מבחינה ביצועית, אבל כבדה מבחינה תקציבית. מענק של 100 אלף שקל לכל זוג צעיר שרוכש דירה ראשונה יסתכם בכ-1.2 מיליארד שקל בשנה. האם יש מישהו במשרד האוצר שיוכל לאשר מהלך כזה? ספק גדול.
למעשה, רגב וכץ העלו יוזמות פופוליסטיות מופרכות - והם לא לבד. שפע של הצעות לטיפול בבעיית מחירי הנדל"ן עלו באחרונה: רבע דונם במתנה בגליל או בנגב לכל חייל קרבי משוחרר (ח"כ גילה גמליאל); מימון מחצית מעלויות הפיתוח בקרקעות ליישובים לחרדים, והחזרת מענקי מקום לזוגות צעירים ביישובים אלה (ח"כ מנחם מוזס); הכרה בריבית על המשכנתאות כהוצאה מוכרת לצורכי מס (ח"כ יואל חסון); הנפקת אג"ח ממשלתיות שיהיו צמודות למחירי הדיור כחלופה לרכישת דירות להשקעה והגדלת שיעור מס הרכישה על דירה שנייה (ח"כ כרמל שאמה); וביטול מס הרכישה לצעירים (ח"כ מירי רגב).
המסקנה היא שכץ ורגב, כמו חברי כנסת אחרים, דיברו לפני שהם חשבו. עם הצהרות סתמיות וחסרות סיכוי כאלה אי אפשר לטפל באמת בבעיה.
כנסת ישראל מציגה: פטנט להוזלת הנדל"ן
רז סמולסקי
15.10.2010 / 7:35