כחלון יוצא אל הלא נודע

>> עסקות חבילה הן פרקטיקה מקובלת בכל משא ומתן. כל צד מתגמש ונותן מעט כדי לקבל הרבה.

מערכת היחסים בין הרגולטור בשוק התקשורת (משרד התקשורת) לחברות שעליהן הוא מפקח אינה מושתתת על משא ומתן. לרגולטור יש מטרה וסמכויות שקבועות בחוק, והוא צריך להשיג את המטרות תוך שימוש בסמכויותיו. ירצו החברות בשוק התקשורת לקבל על עצמן את ההחלטות של משרד התקשורת? יקבלו. לא ירצו? יקבלו גם כן, שכן בעולם מושלם לרגולטור דרכים לאכוף את החלטותיו על מושאי הפיקוח שלו.



בישראל, לעומת זאת, היכולת של משרד התקשורת לאכוף את החלטותיו היא נמוכה מאוד עד בלתי קיימת. בניגוד לתחומים כמו ניירות ערך והגבלים עסקיים, בענף התקשורת אף מנהל של חברה לא נכנס וגם לא ייכנס לכלא כתוצאה מהפרה של החלטות הרגולטור.



היעדר יכולת האכיפה של משרד התקשורת בולט במיוחד בתחום הסלולר. לאורך מחצית העשור האחרונה ניסה המשרד להפחית את התעמרות החברות בצרכן, אך מעולם לא הצליח. כל המהלכים הצרכניים שהוביל, גררו אחריהם תגובות נגד מנטרלות של חברות הסלולר. המקום העיקרי שבו למשרד יש עדיין סמכות אפקטיבית הוא בשוק הקווי - בגלל המלחמה רבת השנים שלו במונופול של בזק. זו הסביבה שבה חיים פקידי המשרד והשרים כבר שנים רבות, וזו הסיבה שהם חוששים לשחרר סמכויות. "אם נשחרר מסמכויותינו בשוק הקווי, אף אחד לא מבטיח לנו כי נצליח לקבל סמכויות אכיפה אפקטיביות אחרות, שיאפשרו לנו למנוע מהשוק כולו לשקוע למצב הבעייתי שבו נמצא כבר שוק הסלולר", הם אומרים.



גישה זו היא בעייתית מאוד. השוק הקווי (אינטרנט, טלפון ושיחות לחו"ל) הוא תחום קטן והולך, שאחראי לכ-27% בלבד מכלל ההכנסות של שוק התקשורת הישראלי. לעומתו, תחום הסלולר הוא התחום הצומח ביותר, ומהווה כ-60% מהשוק. משרד התקשורת לא יכול להישאר לאורך זמן עם יכולת אכיפה רק על כרבע משוק התקשורת. שר התקשורת משה כחלון הבין זאת, ולפיכך דחף את משרד התקשורת אל מחוץ לאזור הנוחות שלו, והציב בצדק את הטיפול בשוק הסלולר בראש סדר העדיפויות של המשרד.



הדבר הראשון שעשה המשרד היה להילחם על דמי הקישוריות. זו מלחמה חשובה מאוד, אך כזו שאינה בוחנת את סמכויותיו של המשרד, שכן היא כבר נעשתה ב-2004. כחלון יודע כי עתה הוא נכנס לאזור שבו לא הלך אף שר לפניו. רפורמות כמו מפעילים וירטואליים, שיתוף אתרים ונדידה פנים-ארצית הן רפורמות לא קלות, שיעמידו במבחן את סמכויות המשרד ואת יכולתו לשנות חקיקה. כחלון יודע כי ללא רפורמות אלו הוא לא יצליח להרחיב באמת את התחרות בסלולר, ולפיכך לא יקצור את התשואה הציבורית שעליה הוא סומך.



כדי להשיג מטרה זו, כחלון מוכן להיכנס למשא ומתן עם החברות. הוא מוכן לוותר על סמכויות בתחום הקווי כדי לקבל סמכויות מוכחות בתחום הסלולר. הוא יודע כי ללא מתן גזר לחברות, הוא יתקשה מאוד להשלים מהלך כזה.