נלחמים בזיהום הדיגיטלי

>> עבורכם זהו רק מחשב ישן, טלוויזיה או dvd שהפסיקו לפעול, אך בעולם של משאבים מתמעטים, ייתכן כי הפסולת האלקטרונית היא מכרות חומרי הגלם העתידי. מיחזור עשוי יום אחד ליהפך למקור משאבים משמעותי, אך בינתיים הגורם העיקרי שמניע את הצורך במיחזור הוא הזיהום.



פסולת אלקטרונית מהווה רק כ-5% מכלל הפסולת המוצקה המיוצרת בעולם, אך היא אחראית על כ-70% מהתכולה הרעילה שמזהמת את משאבי הטבע. הבעיה רק מחריפה - לפי מחקרים של ארגון גרינפיס כמות הפסולת האלקטרונית באירופה גדלה מדי שנה במהירות הגדולה פי שלושה מהגידול בשאר סוגי הפסולת הביתית, בשל השדרוג התכוף של טלפונים ניידים וציוד מחשוב.

למרות הגידול בצריכה ובתחלופה של מוצרי האלקטרוניקה ועל אף הנתונים המבהילים על רעילות המוצרים המושלכים, מרבית הפסולת האלקטרונית בישראל לא עוברת כיום תהליך של הפרדה מהפסולת הרגילה, אלא נאספת עם הפסולת הביתית ומועברת להטמנה באתרי סילוק. מדיניות זו גובה מחיר כבד בדמות זיהום מסוכן של מי קרקע ותהום שיוצרות מתכות כבדות, כמו כספית, קדמיום, אבץ, כרום ועופרת.



קנס על כל פסולת שלא תמוחזר



לפי נתוני עמותת אדם טבע ודין, בישראל מושלכים בשנה כ-100 אלף טונות של מוצרים אלקטרוניים ומכשירי חשמל - ממקררים ומזגנים, דרך ציוד מחשוב ואלקטרוניקה וכלה במכשירים סלולריים ושעוני יד.



הצעת חוק שעומדת לפני הליכי חקיקה מבקשת להחיל בישראל תקנות דומות למקובל באירופה, באמצעות הקמת מערך איסוף למכשירים ישנים, שתהיה באחריות היבואנים והיצרנים.



הצעת החוק, הקרויה "הפחתת פסולת אלקטרונית ומיחזורה", הונחה על שולחן הכנסת בשם תשעה חברי כנסת, בהם משה גפני (יהדות התורה), איתן כבל (העבודה), אורי אורבך (הבית היהודי) וניצן הורוביץ (מרצ), שהוביל את ההצעה.



"חשוב וחיוני שהצעת החוק תעבור", אומר הורוביץ ל-themarker. "היקף הפסולת האלקטרונית גדל בהיקפים גדולים מאוד בגלל העלייה ברמת החיים. הסכנות הסביבתיות שנוצרות בעקבות כך קשות במיוחד. מובן מאליו כיום שיש פחים לנייר ושלא זורקים זבל ברחוב. גם הפסולת האלקטרונית צריכה להיאסף באופן קבוע במתקנים ציבוריים", הוא מוסיף.



אם יאושר החוק, יחויבו היצרנים והיבואנים של מוצרי האלקטרוניקה לשאת באחריות להקמת מערכות איסוף ומיחזור לפסולת אלקטרונית במרכזי יישובים - מתקן איסוף פסולת אחד לכל 30 אלף תושבים. היצרנים והיבואנים יחויבו לדווח למשרד להגנת הסביבה אחת לחצי שנה על כמות ציוד האלקטרוניקה שייצרו או מכרו, וכן על כמות הפסולת שהועברה לטיפול. בנוסף, יחוייבו היצרנים והיבואנים לסמן על גבי המוצרים את חובת המיחזור וההפרדה מהפסולת הרגילה, ואת הנקודות שבהן ניתן יהיה למסור את המכשירים שיצאו משימוש. הצעת החוק קובעת קנס של 5,000 שקל ליצרנים וליבואנים על כל טונה של פסולת אלקטרונית שהטיפול בו לא נעשה לפי הוראות החוק.



לפי הצעת החוק, יעד מיחזור מוצרי החשמל הגדולים - מקררים, מזגנים, מכונות כביסה ומדיחי כלים - יהיה 20% ב-2012, ויעלו בכל שנה ב-20% נוספים, עד ליעד מיחזור של 80% ב-2015. יתרת הפסולת שלא תמוחזר - משום שלא ניתן לעשות בה שימוש חוזר או משום שלא הופרדה לפני תהליך האיסוף - תמשיך להיות מוטמנת.



"רכיבים אלקטרוניים רבים במחשבים מיוצרים מחומרים שאינם ניתנים למיחזור", מסביר גלעד אוסטורובסקי מהמחלקה המדעית של עמותת אדם טבע ודין, שהיה שותף לניסוח ההצעה. "החקיקה תעודד את היצרנים לייצר מחומרים מזהמים פחות. הרעיון של החוק נוגע להקמה של מערכת איסוף ממוסדת. אם הפסולת לא תגיע למיחזור - היצרן ייקנס".



רשויות שמספר תושביהן עולה על 100 אלף יחויבו לפי הצעת החוק להפעיל גם מערך ללא תשלום של איסוף פסולת אלקטרונית שמשקלה עולה על 10 ק"ג ישירות מבתי התושבים. "המטרה היא ליצור סל של אמצעים שיאפשר לצרכנים להביא את הפסולת למיחזור בתנאים שנוחים להם", אומר אוסטורובסקי.



אין מספיק מרכזי איסוף



פעילות מיחזור פסולת אלקטרונית מתבצעת כיום רק באופן מקומי והתנדבותי. לפי נתוני המשרד לאיכות הסביבה, ב-15 רשויות מקומיות פועלים אתרי איסוף פסולת אלקטרונית, בהן תל אביב - שבה ממוקמות שלוש נקודות איסוף - רעננה, ירושלים, אשקלון ומודיעין. התחנות מופעלות על ידי חברות פרטיות, כמו סנונית מיחזור המפעילה את תחנת האיסוף במוזיאון המדע בירושלים, או ביוזמת הרשויות המקומיות.



הפסולת מועברת למפעלי מיחזור, שם היא עוברת תהליך המסה וזיקוק מתכות לתעשייה: בדיל, נחושת, כסף וזהב, או ניקוי וגריסה של הרכיבים הפלסטיים. מעגלים חשמליים מובאים לשימוש חוזר בתעשיית האלקטרוניקה, והחומרים שלא ניתנים למיחזור מוטמנים.



בישראל פועלים כיום שני מפעלי מיחזור פסולת אלקטרונית עיקריים - באשדוד ובעכו. בנוסף, עוסקים מפעלים נוספים במיחזור טלפונים ניידים וציוד מחשוב ביתי. קיימות גם יוזמות התנדבותיות קטנות יותר, כמו זו של אקולוגיה לקהילה מוגנת בקיבוץ יסעור, שבמסגרתה אנשים בעלי צרכים מיוחדים ממחזרים מחשבים וציוד תקשורת.



"הבעיה היא באיסוף - אנשים לא מודעים למיקומם של מרכזי האיסוף, ובגלל בעיות ביורוקרטיות הפסולת שנאספת בנקודות השונות לא תמיד מגיעה למפעלים. ברגע שהחוק יתניע את עניין האיסוף, לא תהיה בעיה למחזר", מעריך אוסטורובסקי.



הלל סילברס, סמנכ"ל מפעל אי.אם.אס מתכות, הממחזר מוצרים אלקטרוניים קטנים, בעיקר טלפונים ניידים שמגיעים אליו מסלקום ופלאפון, אומר כי אין צורך בהקמת מפעלי מיחזור חדשים. "אין שום סיבה להקים עוד מפעל בישראל", הוא קובע.



סילברס לא מוכן להסגיר את היקף הרווח השנתי של המפעל שלו, אך מודה שמרבית הרווח מגיע ממיחזור טלפונים ניידים, שקצב הבלאי שלהם מהיר והם כוללים מתכות יקרות. "אנחנו מעבירים את חלקי המתכת של המוצר המסה ומזקקים מתוכם את מתכות הכסף והזהב. בטלפונים סלולריים יש רווח, אך במוצרים אחרים כמו מסכי מחשב אין רווח למפעל הממחזר. בלי סבסוד של המדינה, המוצרים האלו יילכו לפח - להטמנה כמו כיום".להערכתו של סילברס, המעסיק עשרה עובדים, במפעל שלו עוברים כ-100 טונות של מוצרי אלקטרוניקה מושבתים בשנה.



היבואנים לא התלהבו



כיצד יגיבו היבואנים והיצרנים, שייאלצו לשאת בעלויות המיחזור? ח"כ הורוביץ לא סבור שהם יהוו מכשול. לדבריו, "רוב האחריות התפעולית היא על הגורמים השלטוניים. היצרנים והיבואנים יוכלו ליצור איגודים וכך לחסוך בעלות המוטלת עליהם. לא ידוע לי על גורמים שירצו להתנגד להצעה".



אוסטורובסקי לא רואה סיבה להתנגד לתוכנית. "יצרנים רבים שמייצרים עבור אירופה מחויבים גם כך לתקנות האירופיות. המערך התפעולי לא מסובך, היצרנים והיבואנים יוכלו להיעזר בשירותי פינוי הפסולת של הרשויות המקומיות", הוא מסביר. אוסטורובסקי מוסיף כי "בעבר לא נרשמה התלהבות מיוחדת מצד יבואנים שנכחו בדיונים והמשרד להגנת הסביבה יצטרך להיות שותף ולקדם את החוק".



אודי ווינטראוב, מנכ"ל חברת אומניטק העוסקת בין היתר באספקת ופריסת תשתיות מחשוב, סבור שהאחריות לאיסוף לא צריכה ליפול על כתפי היבואנים בלבד. "זו יוזמה מצוינת אך היא תעמיס על מחיר הציוד", הוא אומר. "אין ספק שצריך למחזר פסולת, ופסולת אלקטרונית בפרט.אך כיבואנים לא נוכל לאסוף פסולת מבית הלקוח. האיסוף ישתלם לספקים רק אם יקבלו רווח על האיסוף. אני יכול להיות אחראי על מיחזור הפסולת האלקטרונית שבחצרותיי, אך מי שמוכר את המוצר ללקוח הוא זה שצריך להיות אחראי גם על האיסוף שלו", אומר ווינטראוב. "מדיניות ירוקה חשובה לנו, אני מאמין בתקן האירופי שמחייב את היצרנים לקחת אחריות", הוא מוסיף. ווינטראוב מספר כי באומניטק קיימות נקודות לאיסוף פסולת אלקטרונית זעירה כמו סוללות. "את הפסולת הגדולה יותר אנחנו שמים בקונטיינרים ושולחים לגריסה", הוא מסביר.



אוסטורובסקי, לעומתו, מעריך כי המוצרים האלקטרוניים לא יתייקרו. "מרבית המוצרים שמוחלפים תדירות הם טלפונים ניידים ומחשבים אישיים שלא תופסים נפח רב ועלות המיחזור שלהם לכמה קילוגרמים מוערכת בכמה עשרות שקלים בלבד", הוא מסביר.