>> הקריירה של ד"ר בועז ברק, חבר הנהלה בכיר ב-ubs, החלה בצורה לא שגרתית.
את הדרך שהובילה אותו לתפקיד יו"ר הבנקאות הפרטית של ubs בישראל, התחיל ברק בעולם התקשורת. הוא החל ככתב בגלי צה"ל, ועם שחרורו המשיך ליומני הבוקר ברדיו ברשת א' בקול ישראל. "אז לא היו יותר מדי תחנות רדיו", הוא נזכר בנוסטלגיה.
במקביל למד ברק לתואר שני במינהל עסקים מאוניברסיטת קיימברידג' כדי לנסות להתפתח בתחום העסקי. התפקיד העסקי הראשון שלו היה בתחילת שנות ה-80 בחברת כלל סחר, שם הוא ישב חדר ליד הפיננסיירים הגדולים של ישראל דאז, בהם איציק שרם ואהרן זלר. לכלל הגיע ברק בעקבות היכרות עם איש העסקים אהרן דברת, שהיה מנכ"ל כלל באותה תקופה.
לאחר שלוש שנים בכלל סחר החליט ברק כי הגיע הזמן לצאת לדרך עצמאית, והקים חברה שעסקה בניהול סיכונים פיננסיים. "צים וכור היו הלקוחות הראשונים שלי", הוא מספר. לאחר כמה שנים ישב ברק לארוחת צהריים עם אדמונד דה-רוטשילד, שבה קיבל את הצעתו - ומכר לו את העסק שלו.
רף הקבלה לבנק: 50מיליון דולר
בהמשך עזב ברק את השוק המקומי והיה לזר הראשון שאי פעם קיבל משכורת מקרדיט סוויס. "הקליטה לא היתה פשוטה", מספר ברק. "חודש ימים לקח לי להבין היכן נחתתי - ועוד שנה שלמה כדי להבין איך הבנק עובד. זה היה שונה מכל מה שהכרתי לגבי בנקים".
לאחר שנה וחצי מונה ברק למנהל משותף של קרדיט סוויס vip, מחלקה שמנהלת את כספיהם של הלקוחות העשירים ביותר של הבנק. רף הקבלה של הלקוחות היה שווי נכסים של לפחות 50 מיליון דולר אז. "לאחר שנתיים וחצי בערך, מנהל הבנקאות הפרטית העולמית מצא שרבים מהלקוחות הם משפחות ישראליות ויהודיות. בעקבות הממצאים הקמנו ב-1996 דסק ישראלי. בתקופה ההיא הרגשנו שמתחיל "בום" ההיי-טק. קרדיט סוויס עמד מולו נדהם ומשתאה - אך רק ב-1998 הבנק היפנה משאבים לתחום".
ביולי 2007, זמן קצר לאחר פרישתו לפנסיה של מקורבו, מנכ"ל קרדיט סוויס דאז, אוסוולד גרובר, החליט גם ברק לעזוב את הבנק. לא נדרש לו הרבה; הוא רק חצה את הכביש והתיישב במשרדי ubs, רגע לפני המשבר הפיננסי, כחבר הנהלה בכיר ומנהל ה-wealth management.
כאשר הקמתם את השלוחה של הבנק בישראל, לאיזה קהל יעד כיוונתם?
"קהל היעד של ubs בישראל הוא יזמים ישראלים. השלוחה בישראל, שמנוהלת על ידי קובי פיינגנבאום, פונה לכל היזמים הישראלים. החלטנו לפנות ליזמים ישראלים, ללמד אותם ולסייע להם - על אף שבשלב הראשון אין מהם רווח מהותי לבנק, משום שבשלב ראשון היזמים זקוקים להלוואות ומימון. מבחינה בנקאית גילינו שנכון לתת קרדיט לאיש עסקים בשלבים הראשונים של מחזור החיים שלו, משום שלאחר שהוא מנפיק חברה ויוצר הון - אנחנו המועמדים הטבעיים לקבל את ניהול הכסף".
איך אתה מסביר את היקף הפעילות הישראלית בבנקים שווייציים?
"יש נטייה ישראלית מסורתית לעבוד עם בנקים שווייציים. אולי זה חלק מההיסטוריה היהודית שלנו, שמעדיפה להשאיר משהו 'בחוץ', במקום יחסית בטוח שלא יעבור תהפוכות".
אנחנו רואים כיום מגמה להסיר את הסודיות הבנקאית ההיסטורית לטובת איתור הלבנת הון וכספי טרור. האם גם היום שווייץ עדיין נחשבת למקום בטוח?
"שווייץ בטוחה מבחינה פוליטית ומדינית. הסודיות פחות חשובה היום, משום שבמשך השנים האחרונות הצורך בשליטה על כספי טרור, סמים ושוחד פוליטי גרם לזה שהמערכת הבנקאית הפכה להרבה יותר שקופה. כספים מסוג כזה אינם מושכים בנקים עולמיים. להיפך - אנחנו מתרחקים מחוסר שקיפות כמו מאש".
יועץ השקעות כפסיכולוג
מה שמעסיק את ברק בשנתיים האחרונות הם הכשלים ההתנהגותיים המשפיעים על החלטות ההשקעה של לקוחות הבנק. כלומר, כיצד למנוע מהלקוח לקבל החלטות המבוססות על תחושות בטן - ולא על חשיבה פיננסית רציונלית.
לשם כך החליט ubs להכשיר את עובדיו בהבנת הכשלים ההתנהגותיים שמשפיעים על ההחלטות של לקוחותיו. ברק מרכז ומנחה את התורה. "כאשר אני מסתכל על מה שקרה לכל העולם המערבי הפיננסי, אני רואה שכל המודלים הכלכליים הרציונליים לא היו מדויקים. בימים הקשים של המשבר כל אפיקי ההשקעה (asset classes) קרסו. מחירי כל הנכסים שהמשקיעים החזיקו - ירדו. הגורם הדומיננטי היה השיקולים הלא רציונליים של המשקיעים. גילינו שהכלכלה ההתנהגותית מובילה כיום את המחשבה הפיננסית בעולם. חלק גדול מהדו"ח השנתי של מריל לינץ' מוקדש להתנהגות של יועצים ומשקיעים".
אז יועץ השקעות צריך להיות גם פסיכולוג?
"כשאתה מברר צרכים של לקוח, אתה צריך להביא בחשבון את האישיות שלו. יש כאלה שמרגישים בטוחים, או בטוחים שיש להם אינפורמציה יותר טובה משל אחרים. לעומתם יש לקוחות שיש להם תפישה סלקטיבית (נטייה להתמקד באספקטים מסוימים של הסביבה ולהתעלם מאחרים. תפיסה שפרופ' דניאל כהנמן פיתח ויישם על הכלכלה - א.ש). רוב המשקיעים נוהגים לצפות שהשוק יתנהג כפי שהוא התנהג בששת החודשים האחרונים. אם ההשקעה השתנתה - צא ממנה".
אתה יכול לתת דוגמה להתנהגות כזו אצל לקוחות?
"יש לנו לקוחות שהקימו חברות, ואחר כך ניהלו אותן. אחרים קיבלו מניות ואופציות של חברה, והם לא מוכרים כי הם מאמינים בה. אני מנסה להסביר להם שזה בדיוק הדבר המסוכן ביותר לומר. נכון שהחברה היא מצוינת, אבל זהו 'סיכון מניה בודדת' ((single stock risk ויכול לקרות משהו שבכלל לא תלוי בחברה שלך".
איך הציבור מתנהג בבורסה?
"הציבור מקבל שיתוק כשהשוק יורד, ואותו ציבור נלהב לקנות כשהשוק עולה. כשמדובר בהשקעות בבורסה הציבור מתנהג בצורה עדרית מובהקת. הדוגמה הכי טובה לזה היא בועת הצבעונים המפורסמת. עשינו שאלון פשוט: בחרנו השקעות מסוימות ושאלנו את הנבדקים: 'האם היית קונה את המניות האלה שהיו בעבר הפסד?' התשובה היא בדרך כלל לא. אחרי 5 שנים השקעות אלה הניבו תוצאות מדהימות".
"אג"ח הזבל שוב באופנה"
היום, שנתיים אחרי המשבר, איך אתה מנתח את התנהגות הציבור בבורסה?
"אם אני מנתח את ההתנהגות הפסיכולוגית של השוק, הרי שהיום אנחנו בסיטואציה שקצת קרובה לאופוריה. התופעה שמדאיגה היום היא אג"ח זבל. אנשים הפסידו וברחו מהן לפני שנתיים, וכעת הן מתחילות לחזור לאופנה. הרי הריבית הבנקאית היא אפס, ואנשים מחפשים בעולם את כל מה שיכול לתת להם יותר - מבלי להתייחס לאיכות. בכך הם נכנסים לאותה אופוריה ואותו רעב לסיכון שהיה לפני שנתיים".
אז מה צריך היום לעשות?
"מעמדה מאוד קיצונית של להיות במזומן (very short term) או שתעבור לאג"ח של ארה"ב שלפחות נותנות ביטחון למרות שהתשואה שלהן נמוכה; או שתבחר בפיקדונות של הבנקים המובילים בעולם (ברמת דירוג של aa ויותר), ותפקיד כסף בפיקדונות קצרי מועד, כי עדיין מרחף ענן מעיב על שערי הריבית, שיכולים לעלות.
"אחת ההצעות המעניינות כיום היא אג"ח בריבית משתנה - פיקדונות שבהם הריבית משתנה כל שלושה חודשים. אתה קונה אג"ח לשלוש שנים, ובכל שלושה חודשים אתה מקבל את הליבור ועוד 40 נקודות בסיס. בכל מקרה אני מציע לא להשקיע בממשלות, אלא אם מדובר בממשלת ארה"ב".
זו לא סתירה להימנע מהשקעה בממשלות, אבל כן להשקיע בבנקים?
"רק בנקים שהם aa ויותר וממשלת ארה"ב. אנחנו אמנם נמצאים בתהליך של התאוששות, אבל התהליך של יציאה ממשבר פיננסי כפי שהיה, הוא מאוד ארוך ולא מקרי וחד-פעמי. מי שרוצה להיות מאוד אגרסיבי בהשקעות הולך לשווקים המתעוררים. צריך ללכת לאג"ח של אותן מדינות כי יש להן אלמנט כפול: יש ריבית גבוהה יחסית מהריבית הדולרית, ויש גיוון מטבעי, שזה טוב לתקופה שבה הדולר לוטה בערפל.
האם אתה חושב שהגישה האירופית שדוגלת בצמצום והידוק מוניטרי היא הפתרון?
"אין ברירה. צריך באיזשהו שלב לעצור. מה שאנו עושים הוא בעצם לדחות את המשבר. ההזרמה הפיננסית של המדינות, בהרבה מקומות בעולם, דחתה את רגע האמת".
אולי זה איפשר בשנתיים האלה להתחיל לייצר מחדש?
"כל עוד אתה מצליח להתחיל לייצר מחדש. ואולם כפי שאנחנו רואים בנתונים מארה"ב - זה לא קרה. ההאטה חוזרת; לא היה שינוי באבטלה שזה הדבר הדרמטי ביותר; ונשאלת השאלה עד כמה ההזרמה דחתה את רגע האמת או לא".
אבל ייתכן שאין ברירה: האלטרנטיבה היא להגיע למצב כמו של ספרד ויוון - שם מדברים על אבטלה פורמלית של יותר מ-20% ושל יותר 30% בספירה ריאלית. אז אולי צריך לדחות את המשבר עוד קצת?
"לדעתי השווקים נכנסים לאופוריה, ורמת הזהירות שנדרשת כיום היא הרבה יותר גבוהה. לוקח למשקיעים הרבה זמן להשתכנע, ואז לוקח להם המון זמן לברוח - והם מפסידים הרבה כסף. זהו מעגל שחוזר על עצמו. כשאנשים מפסידים הם לא מוכרים את ניירות הערך שיש להם - ולפעמים הם מפסידים המון כסף".
מה המשמעות הפסיכולוגית של האבטלה? היא דווקא מגדילה את הדפרסיה, ויוצרת בעיה יותר עמוקה. האם הממשלה לא צריכה להתערב דווקא כאן?
"הבעיה החמורה של האבטלה היא באמת הדיכאון הציבורי שנוצר, וזוהי בעיה שיוצרת דפלציה. המחירים יורדים, ואז אתה נכנס למצב פסיכולוגי שבו אתה דוחה קניות. האזרח מבין שאין שום סיבה לקנות את המוצרים עכשיו, משום שהם יהיו זולים יותר מאוחר יותר. הצרכן הוא הגורם הדומיננטי ביותר שדוחף את המשק - ובאמת ראינו שבחודש האחרון אמון הצרכנים יורד".
מה הפתרונות לזה?
"הפתרונות לטווח הארוך הם ליצור מקומות עבודה שיש בהם גם תרומה למשק - כמו תשתיות. אבל זה לא פתרון לתת מתנה למי שרוצה להחליף מכונית, או למי שרוצה להחליף בית".
למה זה יוביל?
"מעבר לכל הגורמים, היסודות הפסיכולוגיים מאוד חזקים. כשאתה הולך בעולם עם אבטלה הולכת וגדלה שלא נראה שהיא משתפרת. אמנם יש תקווה, אבל לא רואים את זה בשטח. אתה יוצר דיכאון.
"אלמנט חשוב נוסף שאסור לנו להתעלם ממנו הוא שאנחנו רואים סימנים של אי נחת חברתית. קח את שבוע שעבר: בכמה מדינות מובילות באירופה היו הפגנות ענק של המונים. שנים לא ראו דבר כזה. המונים יוצאים לרחוב ומפגינים נגד הממשלה. אי נחת חברתית היא סימן מקדים למצב פיננסי מאוד מורכב שבא אחריו. אנחנו חיים בעולם שבו האורות האדומים שנדלקים הם מאוד חזקים. שוב, אנחנו חוזרים לבעיות פסיכולוגיות - שאם לא פתרת אותן לא הבראת את המשק".
"עד שהמשקיעים יבינו שהשווקים נכנסו לאופוריה - הם יפסידו הרבה כסף"
מאת אסא ששון ואדיר ונונו
18.10.2010 / 7:38