לנשים בצרפת יש הכל חוץ משוויון

ניו יורק טיימס



>> האם יש דבר צרפתי יותר מאימון גופני מהסוג שמתואר לעיל: שבועות ספורים לאחר שילדו, זכאיות הנשים בצרפת לקורס מורחב, במימון ממשלתי, בהתעמלות לשרירי רצפת האגן - כולל מאמן אישי, מכשירי אימון חשמליים ומשחקי מחשב שמעודדים לחיצות מהירות במיוחד. המטרה, לדברי אגנס דה מרסק, פיזיותרפיסטית שעוסקת בתחום: "לחזור בתוך זמן קצר לעשות אהבה ולעשות ילדים נוספים".

טיפול בחיזוק שרירי רצפת האגן שכיח בצרפת לא פחות מהפעוטונים המסובסדים, קצבת המשפחות הנדיבה, הטבות מס לכל ילד והנחות ברכבות למשפחות. הציפייה היא כי לאחר חופשת לידה בתשלום בת ארבעה חודשים יחזרו האמהות לכושר - ויחזרו לעבודה.



באדיבות הממשלה, נראה כי לנשים בצרפת יש הכל: ילדים, עבודה ולעתים - גזרה מושלמת. מה שאין להן הוא שוויון: צרפת מדורגת במקום 46 בדו"ח השוויון בין המינים של הפורום הכלכלי העולמי, ומפגרת אחרי ארה"ב, רוב אירופה, ואף קזחסטאן וג'מייקה. 82% מהנשים בצרפת בגילי 25-49 עובדות, רבות מהן במשרה מלאה, אך 82% מחברי הפרלמנט הם גברים. הנשים בצרפת מרוויחות 26% פחות מגברים, ומקדישות זמן כפול מהגברים לעבודות בית. שיעור הילודה בצרפת הוא הגבוה באירופה, אך היא גם הצרכנית הגדולה ביותר של תרופות נוגדות-דיכאון.



מסקר שנערך בקרב 22 מדינות על ידי מכון פו עולה כי שלושה מתוך ארבעה צרפתים סבורים כי חיי הגברים טובים יותר מחיי הנשים - השיעור הגבוה ביותר בין המדינות שנבחנו, בהפרש ניכר.



"נשות צרפת מותשות", אמרה ולרי טורניאן, העורכת הראשית של המגזין "אל" בצרפת. "יש לנו זכות לעשות בדיוק מה שגברים עושים - כל עוד אנו מטפלות בילדים, מבשלות ארוחת ערב משובחת ונראות נפלא. אשה בצרפת נדרשת להיות סופר-וומן".



ארץ לידתן של סימון דה בובואר ובריג'יט ברדו עשויה להיראות סקנדינווית במונחי תעסוקה, אך היא לטינית בגישתה. הנשים הצרפתיות חרדות לנשיותן - לא לפמיניזם שלהן - והגברים הצרפתים מציגים אבירות ששורשיה לפני המהפכה של 1789. שחרור הנשים הצרפתיות הוא כמעט מקרי - תוצר לוואי של המדינה הפטרנליסטית שלוקחת ילדים תחת כנפיה הרפובליקאיות מגיל ינקות, ואובססיה לילודה ששורשיה בשלוש מלחמות הרסניות.



"במקור, מדיניות המשפחה בצרפת נועדה לא לתמוך בנשים, אלא להעמיד תשובה לגרמניה", אמרה ז'נבייב פרייס, שכתבה כמה ספרים בנושא ההיסטוריה של המגדר. "נשים בצרפת מקבלות תנאים שנשים במקומות אחרים יכולות רק לחלום עליהם. ואולם הסטריאוטיפים עדיין שולטים ביד רמה". או כפי שניסח זאת הפילוסוף ברנרד-הנרי לוי: "צרפת היא מדינה מצ'ואיסטית גאלית ישנה".



אמצעי מניעה והפלות חוקיים ומסובסדים



צרפת ממחישה היטב את הפרדוקס שמוצב בפני נשים בכל העולם המפותח בתחילת המאה ה-21: יש להן שליטה רבה יותר במיניות שלהן (בצרפת אמצעים למניעת הריון והפלות הם חוקיים ומסובסדים), הן משכילות יותר מגברים ומדביקות את הפער בשוק העבודה, אך רק מעטות מגיעות לפסגת עולם העסקים או הפוליטיקה.



רק אחת מהחברות המובילות בצרפת מנוהלת בידי אשה: אן לוברגון היא מנכ"לית ענקית הטכנולוגיה הגרעינית ארווה ואם לשני ילדים.



בצרפת קל יחסית לעבוד ולגדל ילדים במקביל, וזו כנראה אחת הסיבות לכך שפאריס מלאה בנשות קריירה מטופחות שלהן כמה צאצאים.



בגיל 31 לפלר כהן יש ארבעה ילדים והיא עובדת במשרה מלאה כרופאה בבית חולים בפאריס. כשמתבוננים בה לוקחת את הצעיר לפעוטון בנעלי עקב גבוהות וחצאית עפרון קשה להאמין שילדה רק לפני שלושה חודשים.



הילד הרביעי "לא היה מתוכנן", אמרה כהן, אך זה לא ממש משנה: במקום שלושה ילדים, כעת היא לוקחת ארבעה במטרו ומורידה אותם בבתי הספר הציבוריים ובפעוטונים המסובסדים. היא מתלוצצת שילדים הם כפי הנראה הדרך הטובה ביותר לזכות בהטבות מס. ללא קשר לרמת ההכנסה, הורים בצרפת זוכים לקצבה של 123 יורו - כ-170 דולר - לשני ילדים, 282 יורו לשלושה ילדים ותוספת של 158 יורו לכל ילד נוסף. כשמוסיפים לכך את הטבות המס והטבות נוספות, מתברר כי משפחת כהן פחות או יותר הפסיקה לשלם מסים לאחר הילד השלישי.



בצד השני של העיר, עטתה דה מרסק כפפות פלסטיק, הכניסה שתי אצבעות בין רגליה של קלרה פלאג, וביקשה ממנה לחשוב על כנפיים של פרפר בעודה מכווצת את שרירי תעלת הלידה שלה. ממשלת צרפת מציעה לאמהות עשרה מפגשים אישיים של חצי שעה של תרפיית חיץ בין-הנקבים כדי למנוע בריחת שתן ופגיעה בתפקוד האברים - תופעות מוכרות בקרב נשים לאחר לידה - וכדי לשפר את הסקס. לאחר מכן זכאית האישה לעשר פגישות נוספות בחינם של אימוני בטן. דה מרסק מבטיחה לפלאג "בטן שטוחה כמו קרש גיהוץ".



שיעור הילודה הממוצע בצרפת הוא שני ילדים, לעומת ממוצע של 1.5 ילדים באיחוד האירופי.



מדלייה לנשים שיולדות שמונה ילדים



נדין מורנו, השרה לענייני משפחה ואם לשלושה, רגילה לשאלות מצד משלחות זרות התוהות באשר ל"פלא הצרפתי". "אנו מוציאים הכי הרבה כסף ומטפלים היטב בילדים - זה עד כדי כך פשוט. המדינה שלנו הבינה כבר לפני זמן רב שכדי לבנות מדינה צריך ילדים", היא מסבירה.



התבוסה שספגה צרפת ב-1870 מול פרוסיה הובילה למאמצים הראשונים לעידוד הילודה. לאחר מכן הפסידה צרפת במלחמת העולם הראשונה. מאז 1920, אז נוצרה "מדליית המשפחה הצרפתית", המוענקת בצרפת לנשים שיולדות שמונה ילדים או יותר, תפחו והלכו השקעות הממשלה בעידוד הילודה. ב-2009 הוקדשו בצרפת 97 מיליארד יורו, או 5.1% מהתמ"ג - כפול מהממוצע באיחוד האירופי - למשפחה, לטיפול בילדים ולהטבות לאמהות.



אולי המוסד שמסמל מורשת זאת יותר מכל הוא האקול מטרנל. זוהי רשת מעונות יום ממשלתיים שהוקמה 100 שנה לאחר המהפכה הצרפתית, בין היתר, לדברי ההיסטוריון מישל פרו, כדי לעקור מן השורש את ההשפעות ארוכות הטווח של הכנסייה הרומית-קתולית.



בלה פלש נמצא האקול מטרנל הוותיק במדינה. ב-08:30 מביאים ההורים את זאטוטיהם, כבר מגיל שנתיים. השיעורים מסתיימים ב-16:30, אך הרשות העירונית מספקת שירותים נוספים בחינם עד 18:30. לכל ילד בצרפת מובטח מקום במעונות מגיל 3, ו-99% מהם לומדים בהם.



קטי דה ברסון, אם חד-הורית לשניים, תיארה את הרשמת בנה ארתור למעון כ"מיני-מהפכה". כעת, כשהיא חופשייה מעלויות הטיפול בילדים, היא יכולה לחזור לעבוד במשרה חלקית. "אני מאושרת הרבה יותר והרבה יותר בטוחה בעצמי מאז".



איזבל ניקולא, אחות סיעודית שבנה הצעיר טיואן לומד בגן של ארתור, עזבה את עבודתה לאחר הלידה. אך לאור הנורמה של אמהות עובדות, היא חשה שמופעל עליה לחץ לחזור לעבוד. "אני מקדישה זמן רב בניסיון להצדיק את עצמי", היא אמרה. "בצרפת מצפים ממך לעשות הכל".



אם תשאלו כל אם כאן אם המעון שינה את חיי בעלה, התשובה תהיה שכלל לא. "יש סיבה לכך שהמעון נקרא "מטרנל" (אמהי)", אמרה מנהלת בית הספר אן לוגן. "בצרפת ילדים עדיין נחשבים תחום האחריות של האמהות".



40% מנשות צרפת עוברות שינוי בקריירה בשנה שאחרי הלידה, לעומת 6% מהגברים. לשני ההורים יש זכות לצאת לחופשת לידה או להפחית את נפח המשרה שלהם עד שהילד מגיע לגיל 3, אך 97% מאלה שעושים זאת הן נשים.



נשים מקדישות בממוצע חמש שעות ודקה מדי יום לטיפול בילדים ולמטלות הבית, בעוד שהגברים מקדישים לכך שעתיים ושבע דקות - לפי לשכת הסטטיסטיקה הממשלתית.



נשים הורשו להצביע רק ב-1945



בעלה של כהן גם הוא רופא, אך היא זו שרוחצת את ארבעת הילדים, מבשלת ועורכת את הקניות - בעיקר, היא טוענת, מבחירה שלה. "אם לא הייתי מכינה אוכל לילדי, הייתי מרגישה כמו אמא גרועה", היא אומרת.



בתוך כך, בעבודה היא משתדלת להסתיר את אמהותה. היא מתגנבת לפעוטון בית החולים כדי לבלות זמן עם בנה התינוק, ומשתדלת להישאר בעבודה בשעות הערב, לאחר שעמיתיה הגברים יוצאים לביתם. אחרת, "כולם היו חושבים שאני עוזבת בגלל הילדים ושאני לא מסורה לעבודה".



רוב מסיימי לימודי הרפואה בצרפת הן נשים. ואולם כל 11 מנהלי המחלקות בבית החולים שלה הם גברים.



"הגברים הצרפתים מתקשים לוותר על כוח", אמר ז'אן-פרנסואה קופ, מנהיג מפלגתו של הנשיא ניקולא סרקוזי בפרלמנט, שתומך בהצעת חוק שתחייב חברות להקצות 40% ממושבי הדירקטוריון שלהן לנשים. הרפובליקה הצרפתית חרטה על דגלה את ערך השוויון, אך נשים הורשו להצביע לראשונה רק ב-1945. מאז אושר ב-1998 חוק שמחייב מפלגות פוליטיות לשריין ברשימותיהן מספר זהה של נשים וגברים, העדיפו המפלגות לשלם את הקנסות הכרוכים בהפרת החוק במקום לציית לו.



ארבע הצעות חוק לשוויון שכר אושרו בצרפת מאז 1972. ואולם ב-2009 אפילו נשים חשוכות ילדים בשנות ה-40 עדיין השתכרו 17% פחות מגברים. "תרבות תאגידית פטריארכלית" היא המחסום העיקרי בפני נשים בחברות צרפתיות, כך לפי בריג'יט גרסי, מחברת דו"ח על שוויון בין המינים במקומות תעסוקה בצרפת, שפורסם ב-2009.



תרבות העבודה בצרפת כוללת עבודה עד שעות הערב המאוחרות, אמרה גרסי. תפקידם חסר הפרופורציות של מספר קטן של בתי ספר להנדסה, שבהם רוב גברי מובהק, עשה את חלקו בהרחקת הנשים מתפקידי המפתח. חאבייר מייקל, נשיא אקול פוליטכניק, אמר כי מספר הסטודנטיות בהם זינק פי עשרה, מ-7 ל-70, מאז שסיים את לימודיו ב-1972 - אף כי הן מהוות רק 14% מכלל הסטודנטים.



סימון וייל היתה בת 18 כשהותר לנשים להצביע בצרפת, ובת 28 כשהורשו לפתוח חשבון בנק משלהן. בגיל 38, כשרת הבריאות, היא קידמה את חוקיותן של הפלות. "הרבה השתנה, אבל הרבה נותר אותו דבר", היא אומרת. בשנים האחרונות מה שמנחם אותה יותר מכל החוקים הוא העובדה שיותר ויותר אבות מסתובבים עם עגלות תינוק בשכונה שלה.



פרייס, ההיסטוריונית, אמרה כי 200 שנה לאחר שהצרפתים נפטרו מהמלך כאב המדינה, כעת הם צריכים להיפטר מהאב כמלך המשפחה. "היתה לנו מהפכה אחת", היא אמרה. "כעת אנו זקוקים לעוד מהפכה - במשפחה".