>> בראשית אוגוסט 2006, בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה שאליה גוייס כחייל מילואים, מצא את עצמו רועי בילר יושב כתף אל כתף באותו בונקר עם אלי הורביץ, חברו לגדוד. הורביץ הוא חבר הנהלת יד הנדיב, קרן פילנתרופית המשקיעה כספים למטרות חברתיות ובארגונים שאינם למטרות רווח. בין קטיושה אחת לשנייה ובין היציאות למארבים, הורביץ הציע לחברו לעזוב את עבודתו באינטל ולהצטרף אליו לקרן.
"זיהיתי אצלך רגישות חברתית ודאגה לזולת", הוא אמר לו בשיחה שדמתה לראיון עבודה, "אנחנו גוף קטן עם המון נשמה וגם עם הרבה כסף (שמקורו בצוואת הברון אדמונד דה רוטשילד, ח"ב), המסייע לארגונים ללא כוונת רווח ולעמותות חברתיות הפועלים בכל התחומים, החל מחינוך ועד לאיכות הסביבה. למה שלא תעשה שינוי קריירה ותצטרף אלינו לתפקיד מאתגר?"
בילר, 32, נשוי + 2 ממודיעין, לא היה צריך מאמצי שכנוע רבים כדי לעזוב את עיסוקו כמהנדס מערכות. "לא שהיה לי רע באינטל", הוא מבהיר. "אם יש מקום במגזר הפרטי שבו כדאי לעובד להישאר שנים רבות, ואפילו לצאת ממנו לפנסיה, זו אינטל, אבל זה לא מספיק".
ביד הנדיב העניק בילר ייעוץ לעמותות ומלכ"רים בתהליך ההטמעה של מערכות מידע.
לאחר שנתיים פרש מיד הנדיב והקים את - nptech מלכ"ר שייעודו לעודד עמותות, שמרביתן עוסקות בטיפול בחסרי בית ובנוער בסיכון, לעשות שימוש בכלים טכנולוגיים כדי לקדם את מטרותיהן. היום עובדים בחברה שישה אנשים, חמישה מהם יוצאי חברות היי-טק גדולות, כגון קומברס ואמדוקס, שעוסקים ביישום מערכות מחשב בעמותות. "ויתרנו על עשרות אחוזים בשכר ובתנאים שמסביב כשעזבנו למען קריירה חדשה במגזר השלישי", אומר בילר. "ויתרנו גם על יוקרה: להגיד ביום שישי בערב שאתה עובד באינטל או בצ'ק פוינט, זה מטפח לך את האגו. וכשאני מספר שאני מנהל ארגון חברתי, לעולם איני שומע 'וואו'. אולי עוד אחזור להיי-טק, אבל בינתיים אני בעיצומה של שליחות שעושה לי טוב על הנשמה".
לגעת לאנשים
עודד שגב, 35, נשוי + 2 מיפו, מתכנת מחשבים, נקלט באמדוקס לאחר שסיים את לימודי הנדסת מידע באוניברסיטת בן גוריון. "במשך שלוש שנים התקדמתי יפה ועבדתי גם בחו"ל, אבל הרגשתי כמו בורג במכונה משומנת ומתוזמנת היטב", הוא מספר.
ב-2007 עבר שגב לחברת אקטימייז, בדיוק כשזו נרכשה על ידי נייס טכנולוגיות. "הרווחתי 20 אלף שקל", הוא נזכר. "נשלחתי לחו"ל, היה לי ביטחון תעסוקתי, ובכל זאת אחרי שנה קמתי ועזבתי. חשתי ריקנות. הרילוקיישן, החליפות והכנסים לא קסמו לי ובמיוחד לא היה לי סיפוק מכך שאני עובד כדי שמישהו אחר ייהפך למיליארדר".
אחרי שניסה להקים סטארט-אפ שלא צלח החליט שגב לעשות שינוי. "לגעת באנשים, בנשמה", כהגדרתו. בינואר 2010 הוא נתקל במודעת דרושים: חברה שלא למטרות רווח מחפשת עובדים בתחום האינטרנט. התברר שזו nptech. "היססתי לרגע מכיוון שהיתה לי הצעת עבודה בחברת מסחרית רגילה", הוא אומר. "אבל ההיסוס חלף. נכון, ויתרתי על חלק גדול מהשכר והתנאים הנלווים שהרווחתי בהיי-טק. אבל אני מוכן לפשרה הכלכלית, כדי שאוכל לקום בכל בוקר, להביט במראה ולהגניב חיוך. זה שווה".
שלא כמו בילר, שגב בטוח שלא יחזור לעבוד בהיי-טק ובכוונתו להישאר במגזר השלישי. "זוגתי מזכירה לי כי בתקופה שבה עבדתי בהיי-טק, חזרתי הביתה בפנים עגמומיות. היום אני שמח", הוא אומר.
האם עבודה במגזר השלישי מתאימה לכל עובד? שגב מסוייג. "לא כל אחד בנוי לוויתור על התנאים וגובה השכר בהייטק", הוא טוען. לדבריו רק אדם שקשוב לזולת ומזדהה עם צורכי האוכלוסייה החלשה, יכול לבצע מהלך דרמטי כזה. "בשנה האחרונה עזרתי לעמותות המפעילות מתנדבים לבני נוער בסיכון וקשיי לימוד, לעמותה לחולי נפש ולעמותות העוזרות לקשישים. אני מגיע להוסטלים שהמראות בהם קשים. אלה הלקוחות שלי ואני מעדיף אותם על פני לקוח שהוא בנק גדול".
מצ'ק פוינט לפריפריה
עו"ד דפנה מורביץ, 48, בזוגיות + 2 מתל אביב, עבדה שבע שנים בצ'ק פוינט "אלה היו שנים מאתגרות ומלאות סיפוק מקצועי, עם אופק מקצועי נראה לעין", אומרת מורביץ. "אלה היו חיים של דאגה לעצמי, למען רווחתי הכלכלית אלא שאט אט התחלתי להרגיש חסך אישי, הרגשתי שאני זקוקה לעשייה חברתית למען אחרים. בשנה האחרונה לעבודתי בצ'ק פוינט, שיבצו אותי בוועדת התרומות של החברה. שם, כנראה, נדלק בי הזיק שנתן לי כיוון חדש".
מנהליה של מורביץ בצ'ק פוינט ניסו לשכנע אותה להישאר, בנימוק שגם במסגרת חברת היי-טק אפשר לעשות דברים נפלאים למען הקהילה. למרות זאת אבל ב-2007 היא החליטה להחיל לעבוד למלכ"ר, אף כי המהלך היה כרוך בירידה של 40% בשכרה. חברת ivn אותה היא מנהלת כיום, עוסקת ביעוץ כלכלי-פיננסי לבעלי עסקים, בעיקר בפריפריה, בעידוד יזמויות ובהפניית השקעות לפרויקטים עסקיים וחברתיים במטרה לפתח מקורות תעסוקה.
"אני אפילו לא חולמת לחזור להיי-טק", אומרת מורביץ. "אני רוצה שהעולם העסקי יפתח את דלתותיו לניהול חברתי, שינהל את הפירמה כך שהיא לא תחתור רק לרווח כספי, אלא גם לרווח חברתי שיתבטא, למשל, בהקפדה על חוקי העבודה שנרמסים אצלנו ברגל גסה. הצמדות למטרות חברתיות תביא רווחים כלכליים".
חרד מאי הצדק
רון גרליץ, 37 נשוי + 2, מהיישוב סריגים שבעמק האלה, החל עוד בהיותו סטודנט למדעי המחשב לעבוד בחברת הסטארט-אפ סיליקון דיזיין סיסטמס. הוא התקדם יפה בחברה ואף נשלח לקליפורניה למשך שנתיים וחצי. הוא הגיע לתפקיד ראש צוות פיתוח בשכר של 28 אלף שקל ועתידו בהיי-טק היה מונח לפניו. לפני ארבע שנים הוא החליט לעזוב ולעבור למגזר השלישי. כיום הוא מנהל משותף של העמותה היהודית-ערבית סיכוי (יחד עם עו"ד עלי חיידר), העוסקת בקידום שוויון ההזדמנויות בתעסוקה בין אזרחים יהודים וערבים.
"העולם החברתי תמיד עניין אותי. הרווח - הרבה פחות, ככל שהדבר נשמע מוזר בעולם הקפיטליסטי של ימינו", הוא אומר. "משחר נעורי אני חרד לנוכח אי הצדק שבחברה הישראלית. העבודה בהיי-טק היא תובענית. חזרתי כל ערב הביתה בידיעה שתרמתי למען עסקיה של חברה שמטרתה היחידה היא רווח, בזמן שהמדינה קורסת".
גרליץ מעיד שיש לו חברים נוספים בהיי-טק, שרוצים לעזוב את הענף. "לעובדים אלה נשבר מלתכנת במשך 15 שנה. הם רוצים לעשות משהו משמעותי יותר. נכון, ההחלטה קשה, כי הכסף והתנאים הנלווים טובים. הם חושבים על כך שיהיה להם קשה לקיים משפחה בלי משכורת של עובד היי-טק. אילו המשכתי בהיי-טק, הייתי גר היום בצפון תל אביב ולא בשכירות ביישוב קטן וקצת נידח. אבל אני לא מדמיין את עצמי חוזר להיי-טק. אני מעדיף לנהל את המאבק מול הכוחות האנטי-חברתיים בישראל".
career@themarker.com
היי-טקיסטים מחפשים עבודה עם נשמה
מאת חיים ביאור
20.10.2010 / 6:47